בגיל 71, גלן קלוז חולמת בלילה בעיקר על בחורים צעירים. "אני חולמת המון על אהבה נפלאה עם מאהב צעיר, חלומות שלא מפסיקים לזרום", גילתה לאחרונה בראיון ל"גרדיאן" הבריטי. "אני מתעוררת מהחלום ומרגישה פשוט נפלא. ממש אושר. לא שבהכרח עשינו משהו מיני, אבל התחושה הזאת של אהבה מעוררת אותי".
קלוז, שנושאת את שיער השיבה הקצר שלה בגאווה ("מעולם לא הרגשתי טוב יותר, אני מהפורחות מאוחר"), יודעת שבניגוד לימי השיא שלה, שבהם נחשבה לסמל סקס עוצמתי ועוכר שלווה, רוב האנשים יראו בה כיום דמות שונה לגמרי: "יש כאלה שיסתכלו עלי ברחוב ויאמרו לעצמם, 'הנה גברת זקנה'.
"יש היום פולחן של דוגמנות־מסלול סביב כל מי שצועדת על שטיח אדום. אני חושבת לעצמי, 'לעזאזל, הרי עשיתי את זה כל חיי'. קשה מאוד שלא להיקלע למלכודת הזאת. יש לי היום כרס קטנה שאני מנסה להיפטר ממנה, וזה לא פשוט. האירוניה היא שככל שאתה מתבגר, כך אתה משתפר. אתה לא מרגיש פחות חי או פחות סקסי.
"גילמתי במהלך הקריירה הרבה נשים שנחשבו רעות או ביצ'יות, וכולן היו חזקות. אני מבטאת את הרגשות שלי בשקט, למרות שאני לא חוששת מעימותים. אני לא טובה במריבות, אבל תמיד האמנתי שברגע שאתה מתרגז - אתה חושף חולשה. אולי בגלל זה כל הזמן מעירים לי שאני מפחידה על המסך".
ויש משהו נוסף שנמאס לה ממנו: כשמתבלבלים בינה לבין השחקנית מריל סטריפ. "הרבה פעמים טועים וחושבים שאני היא. אמנם התחלנו את הקריירה פחות או יותר באותה תקופה, וגם שיחקנו יחד בסרט אחד, אבל מעולם לא היינו חברות קרובות. יש לי הערכה רבה למריל, הבעיה היא שהבלבול בינינו לא קורה אף פעם בטקס האוסקר".
קלוז רומזת לעובדה המצערת שבניגוד לסטריפ, היא עצמה מעולם לא זכתה באוסקר, אף שהיתה מועמדת לפרס לא פחות משש פעמים, שיא מפוקפק שבו היא מחזיקה. היום היא לא מתביישת להצהיר שהגיע הזמן שתביא הביתה את הפסלון המוזהב.
"זכייה באוסקר תהיה מאוד משמעותית עבורי. זאת ההוקרה הנעלה ביותר שאפשר לזכות בה בקולנוע, וכאחת שנמצאת במקצוע לא מעט זמן, יש לזה חשיבות אדירה מבחינתי".
קלוז מרצדת על מסכי הקולנוע והטלוויזיה יותר מ־35 שנה, באמתחתה מועמדויות על הסרטים "העולם על פי גארפ", "החברים של אלכס", "הטוב מכולם", "יחסים מסוכנים", "אלברט נובס", וכמובן על תפקידה האיקוני במותחן הפסיכולוגי־ארוטי "חיזור גורלי" מ־1987, שהביא לה תהילת עולם (וגרם למיליוני גברים בוגדניים לבדוק את סירי המטבח שלהם, פן מתבשלת שם חיית המחמד של ילדם). לפני עשור היתה לחלוצת כוכבי הקולנוע שחצו קווים לטלוויזיה.
כעת היא צצה בסרט החדש "האישה", שזיכה אותה בשבחי המבקרים, ומקווה שהפעם תזכה, סוף־סוף, באוסקר הבכורה. "האישה" הוקרן כבר לפני שנה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו, קנדה, אך יציאתו נדחתה לשבוע הבא, במגמה לקדם את סיכוייה של קלוז בסבב ההוליוודי של טקסי 2019. לטורונטו הגיעה קלוז גם לטובת כיתת אמן שנערכה לכבודה, ושם שמענו ממנה על הסרט החדש ועל תפקידיה הזכורים ביותר.
בסרט, שביים השבדי ביורן רונגה על פי רומן רב־מכר מאת מג ווליצר, מגלמת קלוז את ג'ואן קסטלמן, רעיה של פרופסור וסופר מוערך (ג'ונתן פרייס הוולשי, שכיכב ב"אוויטה" וב"מחר לנצח", אבל ידוע לאחרונה בעיקר כדרור העליון מ"משחקי הכס"). כשהבעל מתבשר שזכה בפרס נובל לספרות, יוצאים בני הזוג לשטוקהולם ומנסים להתנהג בהתאם לכללי הטקס. אלא שמתברר שסוד שהם מסתירים עלול להעיב על החגיגות, כשעליהם לוחץ עיתונאי אמריקני (כריסטיאן סלייטר) המלווה אותם בעל כורחם במסע.
העלילה מלווה בפלאשבקים על הזוג בצעירותו ועל הנסיבות שבהן הכיר, כאשר את ג'ואן הצעירה מגלמת בתה היחידה של קלוז, אנני סטארק, שהפציעה לא אחת בתפקידים קטנים בסרטים של אמה.
"הסיפור של הזוג הזה הוא לא שחור־לבן, ובסופו של דבר העלילה נעה סביב כוח - הכוח שעליו ויתרה ג'ואן, הרעיה, ושכעת היא תובעת לקבל בחזרה", מסבירה קלוז בטורונטו.
"לי היה ברור שאני לא אצייר כאן דמות של קורבן פסיבי, ושיש הרבה יותר מורכבויות ודקויות בסיטואציה של ג'ואן. אחד הרגעים האהובים עלי בסרט הוא כשבמהלך ויכוח ביניהם ג'ואן מנסה להשתחרר מהשמלה שהיא לובשת, והבעל, ג'ו, מייד חש לעזרתה עם הרוכסן. זה אומר הכל. כל מיני הבחנות קטנטנות של זוגיות - אני אוהבת את זה".
בסרט "האישה". "לא יודעת אם אתחתן שוב"
קלוז, שהחלה את הקריירה שלה בתיאטרון דווקא, מצאה, לדבריה, חיבור למרכיבים התיאטרליים יותר בעבודתו של הבמאי רונגה. "יש לו הבנה מופלאה, והוא נתן לכולנו על הסט הרגשה של אנסמבל בימתי. הרגשתי מאוד מסופקת מזה.
"אני לא קונטרול פריק, אבל אני חייבת להרגיש שהכל אצלי מאורגן לפני שאני מתחילה לשחק. אפילו בתיאטרון אני נוהגת לסדר את חדר ההלבשה שלי לפני העלייה לבמה. זה קטע פסיכולוגי. אני בסופו של דבר אדם מופנם, ורק יודעת להעמיד פנים של מוחצנת. בשלב זה של חיי אני רוצה לעשות רק מה שגורם לי אושר: לעבוד עם אנשים שטוב לי במחיצתם וליצור רק דברים שאתגאה בהם אחר כך".
* * *
היא נולדה ב־1947 בעיירה קטנה בקונטיקט, לאשת חברה ולמנתח מוערך שניהל קליניקה בקונגו שבמערב אפריקה, לשם שב גם בתקופת התפרצות נגיף האיידס בשלביו המוקדמים. אחד מארבעת אחיה אומץ מקונגו.
"כבר בגיל 8 צפיתי בסרטי דיסני על סינדרלה ושלגיה", היא נזכרת. "הדמיון שלי עבד, הרגשתי שאני גם יכולה לשחק. בעקבות פיתולים בחיים שלי, ללימודים בקולג' הגעתי רק בגיל 22, ומייד התקבלתי לחוג לתיאטרון".
ה"פיתולים" שאותם מזכירה קלוז הם הצטרפות משפחתה בשנות ה־60 לכת בשם "מוסר מחדש". הוריה, שנסחפו במסרים הרוחניים של הכת, העתיקו את מגוריהם לעיירה קטנה ליד אגם ז'נבה בשווייץ, שם חיו בניתוק מהעולם. אף שהיא לא נוטה לפרט מה עבר עליה ב־15 שנותיה במסגרת המלחיצה, ידוע שהיא שודכה לחבר אחר בכת ונישאה לו בפיקוח הדוק, עד שב־1969 התפוצץ העסק ומשפחתה נטשה את הכת.
"הייתי ילדה מלאת דמיון, ואני לא חושבת שהם הצליחו אי פעם באמת לחדור לגרעין הליבה שלי", סיפרה לאחרונה בראיון ל"ניו יורק טיימס". "אט־אט הבנתי עד כמה הכת היתה מסולפת, וזה מאוד כאב לי. כולם שם לבשו אותו דבר ומלמלו אותן מילים. חשתי בורה. ראיתי ילדים אחרים שההורים שלהם הגיעו ושלפו אותם משם, אבל ההורים שלי היו מעורבים בכת ולא היה אפשר לעשות כלום.
"הספקתי לסלוח להם על הכל, כבר מזמן. היו להם הסיבות שלהם לעשות מה שעשו, ואני מבינה אותם. היתה לצעדים שלהם השפעה כבדה עלינו, כילדים, אבל זה המצב. כולנו מנסים לשרוד, נכון? מה שהציל אותי באותם זמנים יותר מכל היה התשוקה להפוך לשחקנית".
בגיל 22 נישאה למוזיקאי קבוט ווייד, בקשר שהחזיק מעמד שנתיים. בד בבד למדה תיאטרון ואנתרופולוגיה בווירג'יניה, ועם סיום לימודיה ב־1974 עבדה בתיאטרון, לרוב במחזות אוף־ברודוויי, ואף זכתה בטוני על המחזה "הדבר האמיתי". מדי פעם בפעם הגיחה בסרטי טלוויזיה. תפקידה הקולנועי הראשון נרשם בדרמה הקומית "העולם על פי גארפ" מ־1982, לצד רובין וויליאמס ("הוא היה כוכב גדול, ולסצנה הראשונה שלנו הגיעו מעריצים שלו להריע"). על התפקיד קטפה מועמדות ראשונה לאוסקר.
ב־1984 נישאה בשנית, הפעם לאיש העסקים ג'יימס מרלאס. בחלוף שלוש שנים התגרשה ממנו והחלה בקשר רומנטי עם המפיק ג'ון סטארק, שסיפק לה את נקודת המפנה הגדולה בקריירה שלה - ליהוקה ל"חיזור גורלי". היא גילמה שם את אלכס פורסט, עורכת בהוצאה לאור שמנהלת רומן עם עורך דין נשוי (מייקל דאגלס) והופכת לאובססיבית עד למחוזות הטירוף.
בסיום המקורי של הסרט, קלוז היתה אמורה לשסף את גרונה בעצמה, כך שייראה כאילו דאגלס רצח אותה. אלא שהסצנה קיבלה תגובות שליליות בהקרנות המבחן וצולמה מחדש, כך שאשתו של דאגלס יורה בה למוות. במהלך צילומי ההשלמה נחבלה קלוז בראשה ונשלחה לבית חולים, שם גילתה שהיא בהיריון מסטארק. באפריל 1988 נולדה אנני, בתה היחידה.
הסרט הפך לשובר קופות וגרף 320 מיליון דולר כנגד תקציב הפקה של 14 מיליון בלבד, מה שהפך אותו לרווחי ביותר ב־1987. כמו כן, היה מועמד לשישה פרסי אוסקר, כולל לסרט הטוב ביותר ולקלוז כשחקנית הראשית. בטקס, שאליו התייצבה בסוף החודש התשיעי להריונה, הפסידה לג'ודי פוסטר על תפקידה ב"הנאשמים".
"אהבתי את אלכס, ואין לי בעיה לחיות עם הדמות שלה עד היום", היא אומרת. "היא אישה חסרת שליטה שאף אחד לא הצליח להבין. גברים עדיין זוכרים לי את הדמות ואומרים, 'הפחדת אותי עד עמקי נשמתי'. לא ידעתי עד כמה התפקיד הזה יהיה איקוני. אני דווקא רציתי להפוך את האישה המרשעת לדמות אנושית ככל האפשר. אחת שאפשר להבין את התנהגותה.
"זה היה תפקיד שהתכוננתי אליו יותר מכל, כי סקרן אותי לדעת אם באמת אפשר להרתיח ארנבת בסיר על כיריים, ולשאול מה בעצם מוביל אישה לעשות צעד כזה. העברתי את התסריט לשני פסיכיאטרים והם הסבירו לי איך התנהגות כזו בכלל אפשרית. לאורך הסרט יש הרבה רמיזות לאופי האמיתי של אלכס. היא סבלה מגילוי עריות והיה לה יצר של הרס עצמי. העובדה שהיא עצובה ומסתורית גרמה לכך שעדיין זוכרים כל כך את הדמות שלה".
בשנות ה־90 שיחקה קלוז ב"המלט" של פרנקו זפירלי, במותחן האקשן "אייר פורס 1" ואת דמות המרשעת חובבת הדלמטים קרואלה דה ויל ב"101 כלבים וגנבים" של דיסני. בברודוויי היא קטפה שני פרסי טוני נוספים, אחד על ההצגה "העלמה והמוות" ב־1992 ואחד על עיבוד מחודש למחזמר "סאנסט בולוורד" מ־1995, שם גם התאהבה בנגר ששמו סטיב בייר, שעבד על סט ההצגה. השניים התארסו, אבל נפרדו מקץ ארבע שנים.
לאורך השנים יוחסו לה רומנים מזדמנים עם הכוכבים וויליאם הארט וקווין קליין, עם שחקן ההוקי הקנדי קאם נילי ואפילו עם השחקן וודי הרלסון, שצעיר ממנה ב־15 שנה.
"ב'חיזור גורלי' סקרן אותי לדעת אם באמת אפשר להרתיח ארנבת בסיר, ומה מוביל אישה לעשות צעד כזה"
אחרי שזכתה ב־1995 באמי על תפקידה בסרט הטלוויזיה "לשרת בדממה: סיפורה של מרגרט קאמרמייר", החלה קלוז לפזול בשנות האלפיים למסך הקטן, שם התארחה בסדרות דרמה מוערכות כמו "הבית הלבן" ו"המגן". בהמשך הובילה חמש עונות את סדרת הדרמה המשפטית "Damages", שעליה זכתה בשני פרסי אמי ובגלובוס הזהב.
"אני אוהבת לעשות טלוויזיה, כי זה תהליך מהיר וממילא יש לי זיכרון קצר לטקסטים", היא מחייכת. "הטלוויזיה מציעה היום לשחקנים הרבה יותר מאשר הקולנוע. לדחוס סיפור בשעתיים זה קשה, וברגע שהעלילה מתפרסת לסדרה, זאת פריבילגיה לכותבים. מה שקרה בתעשייה מאז פריצת HBO הוא פשוט מרתק. המרדף אחרי תוכן איכותי ומגוון המקומות שיוצרים סדרות חדשות משנים את הכל. השאלה היא רק כמה".
בשנים האחרונות יישרה קלוז קו עם טרנד סרטי גיבורי העל השולט בהוליווד. ב־2014 הופיעה ב"שומרי הגלקסיה" מבית מארוול קומיקס, בתפקיד מנהיגה בכירה. ואף שלפני כמה חודשים החליטה ספקית התוכן אמזון לוותר על פיילוט לסדרה חדשה בכיכובה, גם בטלוויזיה היא טרם אמרה את המילה האחרונה.
השיח השולט היום בהוליווד נוגע למעמד הנשים בתעשייה.
"אני בעיקר מתחבאת בבית ויוצאת רק לעבוד. מעולם לא גרתי בהוליווד, ואני לא חושבת שאני בקיאה מספיק בכל השיח סביב הנשים. אני כן מאמינה שערוצי כבלים ומקומות אחרים שנותנים במה יעזרו למנף נשים ולתת להן כסף לפרויקטים שהן רוצות להרים. קשה היום לדמיין עולם שבו לא מצפים מאישה להגיע להישגים.
"אני מאמינה בשוויון שכר, אבל מבינה שזו מערכת עסקית, ושהאולפנים בהוליווד מתגמלים רק על בסיס רווחים בקופות. זה עדיין טעון שיפור. תודה לאל על 'וונדר וומן', שהיתה נהדרת. לאט־לאט אנחנו מכרסמות בסכר וממשיכות לפרוץ הלאה".
* * *
קלוז היא דמוקרטית נלהבת שנמנתה עם תומכי הנשיא לשעבר ברק אובאמה. היא פעילה בעמותות לסיוע בבריאות הנפש, נושא הקרוב לליבה בשל הצלקות שהיא סוחבת מילדותה. "קל מאוד לגרום לכך שאדם מעורער בנפשו יצטייר כנבל, אבל זה הרבה יותר מורכב ממה שחושבים", היא מסבירה.
"זה לא נאצי במלחמת העולם השנייה שברור מייד שהוא הרשע בסיפור. מחלת נפש היא נושא מורכב, וצריכים יותר סרטים שישפכו על זה אור. קלייר דיינס, שמגלמת אישה עם הפרעה דו־קוטבית ב'הומלנד', עשתה עבודה נהדרת. אחותי סובלת מאותה הפרעה, והבן שלה אובחן עם סכיזופרניה. שניהם מנהלים חיים סדירים. זה מסר חשוב שצריך שיישמע בשיח פתוח וכן".
היא מתגוררת בבדפורד הילס שבצפון ניו יורק, בשכנות למייקל דאגלס וקתרין זיטה־ג'ונס ולברוס וויליס. את הבית חלקה עם מנהל קרן הון סיכון בשם דיוויד שואו, שלו נישאה ב־2006, עד לגירושיהם לפני שלוש שנים. הונה האישי מוערך ב־50 מיליון דולר.
"אני לא יודעת אם אתחתן שוב", היא אומרת, "למרות שאין דבר טוב יותר מפרטנר שעובר לצידך את החיים, מייצר איתך היסטוריה ומעניק לך נחמה. הבנתי את זה בשלב מאוחר מאוד בחיים. כרגע אין לי את זה, ואני לא יודעת אם יהיה לי שוב, אבל אני בתקופה כללית טובה בחיי".
מה היית עושה אילולא היית שחקנית?
"בטח חוקרת בעלי חיים. אני נהנית לצפות בחיות, ואני תומכת בפעילים למען שימור סביבות טבע וחיות פרא. אין לי בעיה להמתין שעות עד שאיזה קוף יעבור בסביבה".
dudic@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו