הזירה הלשונית: מילון הישראלי העילג

120 שנות דיבור עברי בארץ ישראל יצרו שפה חיה, דינמית ועשירה. עשרות אלפי מילים נוספו, מאות אלפי טקסטים נכתבו, מיליוני ילדים נולדו לתוך השפה וממשיכים לקיים ולהחיות אותה. 

אבל כל זה קורה מהר, אולי מהר מדי. העברית החדשה נולדה בתנאי לחץ, כמעט תנאי מעבדה, ללא זמן הבשלה וצמיחה. אנחנו מדברים בשפת התנ"ך והמשנה, אבל אלו שפות טקסטים עתיקים. לצד "העברית" כשפה שלמה ולגיטימית, צומחת "העברית הישראלית", לשון הדיבור, ויש לה כללים וחוקים ומילונים משלה, לטוב ולרע.

אני אוהב מאוד את מה שקורה בעברית. בדרך כלל. אבל בהחלט לא תמיד. שפת הדיבור יכולה להיות גמישה וחיננית, אבל היא יכולה להיות גם עילגת ואפילו קלוקלת. היכן עובר הגבול בין החינני והעילג? מתי יצירת דיבור טבעית היא לגיטימית ויצירתית, ומתי היא נכה ומעצבנת? הגבול אינו ברור לגמרי, ואנסה לשרטט אותו על דרך השלילה. מן השאלה "מה אינה עילגות" תיווצר אולי התפיסה של "מהי עילגות עברית ישראלית". 

עילגות אינה 'שפת דיבור' בכלל. שוב ושוב אני מקבל מכתבי זעקה מקוראים על ביטויים דיבוריים לגיטימיים. "בגלל ש..", למשל, הוא דיבורי, ואין בו כל בעיה. "למה ש..." היא עילגות.

עילגות איננה סלנג. סלנג היא תת שפה לגיטימית, שלא זכתה בהגדרה בתו תקן, בהתאמה לנורמות דיבור, אבל היא משמשת לתקשורת בנסיבות מסוימות שבהן השפה התקנית אינה מתאימה. "בקטנה", "לא בא לי", ו"איזה כיף", אינן עילגות. 

עילגות איננה שפת עולים חדשים. היא רלוונטית למי שהעברית היא שפתו הטבעית והילידית. השיר "עברית קשה שפה" מתאר עולים חדשים המתקשים בדקדוק העברי. להם מותר. האם בניהם ימשיכו לדבר באותם משפטים? כנראה שלא.

עילגות אינה, בהכרח, שימוש במבני לשון דיבוריים מתורגמים. "מה נשמע" (יידיש), "כל הכבוד" (ערבית), "קח את זה בקלות" (אנגלית) אינן עילגות. "זה עושה שכל" ו"פעם שֶ" הן עילגות.

שפת ילדים אינה עילגות. שפת מבוגרים המדברים כילדים היא סימן היכר של העילגות.

אפילו שאני לא יודע להגיד

והרי מבחר ערכים ממילון העילגות הישראלית, האחריות על "הזירה הלשונית". אפשר להוסיף, אפשר להמעיט ואפשר להתווכח. 

אינו אמר. וגם "היא אינה פתרה", "הם אינם מצאו חן בעינינו". השימוש במקרים האלה ב"אינו/אינם במקום ב"לא" מתפשט כאש בשדה קוצים. המשתמשים מרגישים שהם מדברים בשפה גבוהה. אז לא.

אָלֶף כל. החלופה העילגת והמעצבנת עד מאוד של "ראשית" או "ראשית כל". אחותה המגוחכת ממש: בֵית כל.

אני יגיד לך. השגיאה הוותיקה ביותר בעברית הישראלית. עתיד מדבר בצורת עתיד נסתר: אני יעשה, אני יאכל. בתיאבון. 

אני לא יודע להגיד. 'אינני בטוח' בשפת העילגים. ערד ניר בערוץ 2 על פגישת טראמפ וקים ג'ונג און: "אני לא יודע להגיד במקרה הזה מי האדם ומי הבהמה". 

אפילו ש... חלופה עילגת של למרות ש..., על אף ש.. ואחרות: "אפילו שהטורניר נערך ברוסיה, כשמביאים בחשבון את הבדלי שעות לא כל כך נוח לצפות במשחקים בשידור חי" (ציטוט של פרופסור רוסי, התרגום ישראלי).

בללמוד. בללכת. בלהגיד. שם הפועל מחליף את שם הפעולה (בלמידה, בהליכה, באמירה). המצאה מתפשטת של העברית העילגת. יש אפילו ערכה המציעה "שיטות פשוטות בהצלחה בלימודים" ששמה "הסוד בללמוד". אם כבר, אז "שיטות בפשוטות בלהצליח בלימודים", לא? 

גנב אותי. יונתן רושפלד: "האדם היחידי שגנב אותי בחיים הוא חרדי, שהטיס אותי יחד עם כל הצוות שלי למלון בחו"ל". החזיר אותך או לא?

היחיד שגנב אותו היה חרדי. יונתן רושפלד // צילום: איתיאל ציון

הזאתי. "אבא שלי סידר לאבא שלך 20 מיליארד דולר. אחי, אני אסדר לך את הזאתי". יאיר נתניהו, זוכרים?

הכי הטוב. "כמה כואב כמה כואב, שהחבר הכי הטוב אותך עוזב". משירת אבי ביטר.

הֵכַּרתי והֵגַעתי. אמא לא הֵכּירה את יונתן שפירא! עוד שיבוש ותיק המוכר כבר כמעט מאה שנה, ובכל זאת מדיף עילגות. גם: אני מָביא, הוא מָכין.

הלעזוב והלהישאר. עודד כותב לנו: "בהקשר לעזיבת בריטניה את האיחוד האירופי, אמר הקריין: 'מחנה הלעזוב', 'מחנה הלהישאר'. מדוע לא 'העזיבה', 'ההישארות'?" צודק. 

העניין הזה של... דפוס דיבור המופיע שוב ושוב ודווקא בטקסטים משובחים. למשל, כותרת ב-929: "לא פשוט העניין הזה של הצדק". בעיני, ניסיון בעייתי להישמע דיבורי ומגניב.

הקורס קצינים. שיבוש נפוץ עד מאוד (שני אחרי שלוש שקל): ה' הידיעה לפני הנסמך (המילה הראשונה בסמיכות). דרך המלך של סמיכויות מיודעות בצהלית, הלא היא שפת הצבא הישראלית. דוגמאות מתועדות: "אני אעביר לכם את השיעור מתיחות". "הרס"רים נתנו את הכללי משמעת עם השנים".

הקורס קצינים היה מזה קשה // צילום: דודו גרינשפן

הרבה בהצלחה. שיהיה לכם הרבה בהצלחה. מוטציה מקומית נפוצה.

הרוויח את הכדור. "היו להם הרבה הזדמנויות להרוויח את הכדור", ועוד הרווחות ממוטי איווניר, פרשן המונדיאל. במונדיאל הבא, מוטי, תהיה להם הזדמנות להרוויח את הגביע. 

והכול. וכולי, ועוד, גירסה ישראלית מאונגלזת (and all). "הוא סבבה והכל אבל לא שילם בדייט הראשון" (שאלה באתר היכרויות). על הגבול הדק בין סלנג לבין עילגות.

זה לָמה. גירסה עילגת של 'זו הסיבה'. "כי הצבעתם ליכוד, זה למה". כותרת למאמר של איריס לעאל בהארץ. עוד ניסיון להישמע דיבורי בטקסט מוקפד, אולי בעקיצה לנמעני המאמר. אפשר לקבל בדוחק, אבל הכותרת הבאה באתר אינסטגרם כבר לא מתחכמת: "זה למה ההורים אמרו לכם לא לדבר עם זרים". 

יושנת. גם גודלת ועוד. שאלה לרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א (לא נגענו): "לאח שלי הגדול יש חברה הוא סים צבא ועכשב היא יושנת הרבה אצלנו". תשובת הרב: "אין בידך לעשות מאומה, תתפללי שיחזרו בתשובה, כי כל יום כזה הם עוברים על התורה הקדושה". 

יָכַל. וגם יָכַלתי, יָכַלנו: "הוא לא יכל להרשות לעצמו בריכה גדולה. מה הוא בנה במקום? גאוני!" (כותרת באתר ישראספורט). מה נכון? יכול, יכולתי, יכולנו. 

לְבַּחוץ. לְבִּפנים. "אני יוצא לבחוץ מחפש לאן ללכת, מה לעשות, להכיר אנשים חדשים לא יודע מה" (אליהו, אתר שאלות ותשובות). "אני נכנסת לבפנים ומרגישה את השלפוחית לוחצת בחוזקה". (פורום אהבה אסורה, ואללה).

באתי הבית. "באתי הבית עכשיו מיום עבודה והדיון הזה עשה אותי מה זה רעבה" (אתר דהמארקר). גם "לך הבית".

לשמה. להנה. "בירושלים יש מספיק שכונות ערביות שאפשר למכור בהן חמץ בכיף, רוצה פיתה סע לשמה" (אתר ירושלמי).  גם 'בוא להנה', 'סע לקדימה'.

מה אתֶך? לימור-בנאי במונולוג הטלפון האלמותי.

מי גילֶה לו? לימור-בנאי, שם.

מלכת העילגות הבלתי מעורערת. אורנה לימור בנאי // צילום: אלדד רפאלי

משהו נוסף זה... אביעד קליגקמן בחדשות ערוץ 10 מוסיף בדל מידע. עדיף: עניין נוסף.. מידע נוסף... השימוש האינפלציוני ב'משהו' לא טוב לשפה: "זה משהו ש..", "איזה משהו". 

פעם ש... תרומת הקצונה הגבוהה למילון העילגות. למשל: "פעם שתקשיב לו, אתה אבוד". במקום שהנוסח הזה יימחה מעל פני האדמה, הוא הוליד את היצור המפלצתי 'וואנס'. "וואנס תקשיב לו, אתה אבוד", "וואנס נתקלת – הסתער".

קיוֵויתי וציפֵּיתי. לימור. האקדמיה ללשון הכשירה, אבל הקהל ממשיך לראות בצורות האלה עילגות.

רק שֶ. במשמעות "אלא שֶ", מאונגלז בעקבות only that.  אביב גפן: "לשניהם יש אשה וכבוד הדדי, לשניהם יש אותו חיוך, הומור, אותם קללות וטעמים, רק שהוא ליכודניק וההוא ערבי".

רשם. המחליף את 'כתב'. לטעמי, כדור הזהב של העילגות. "דויד גרוסמן רשם את 'איש אחד נכנס לבר'", אני נשאלתי פעם אם 'רשמתי מילון'.

איזה יפה הוא רושם. דויד גרוסמן // צילום: יהושע יוסף

שֶ. במשמעות 'כאשר'. עילגות ועצלנות חברו יחד לעצלגנות. 'כאשר' גבוה, 'כשֶ' ממש ארוך, נשארנו עם 'שֶ': "שהיה לי טוב היית קרוב ... שנפלתי איך יכולת לעזוב?!" משירת אבי ביטר.

שבוע שעבר. עוד מוצר של של הישראלי העִצְלֵג. "שבוע שעבר טסתי לאורוגוואי להופעה מיוחדת, היה ממש מגניב" (הזמר טל רמון). יש גם "שבת נסענו לכינרת", ועוד כהנה.

שום אחד. זה לא בקשה ממוכר השומים בשוק, זו גרסה לביטוי הפשוט 'אף אחד'. כותרת באתר הידברות: "הלכות בנושא שלא לקלל דיין ולא שום אחד מישראל". בהלכות עצמן הביטוי אינו מופיע, האחריות על האתר ולא על הרב עובדיה.

תירָה בו. נשמע לא מעט בשידורי הרדיו. אומרים תירֶה, בו, אוקיי? ורק אם מוכרחים.

שלוש שקל. כמשל: שם מספר בנקבה נצמד לשם בזכר. מלך מלכי העילגות, החותר בלי הצלחה (עדיין) אל התקן הלשוני.

אבל שנקל מותר // צילום: עמי שומן

"עברית בכיף", סדרה בת 8 מפגשים עם רוביק רוזנטל ב"זמן אשכול" בין החודשים נובמבר 2018-פברואר 2019, בסינמה סיטי גליליות בימי ג' 10:30-12:00, ובסינמה סיטי ראשון לציון בימי ב' 19:00-20:30.

עִצְלֵגנים? כנסו עכשיו לאתר הזירה הלשונית

 • חשיפה: תרשימי אירוח האירוויזיון באילת

 • הטעות המביכה של עדן בן זקן

 • על מה רבו אביב גפן וח"כ מיקי זוהר?

 • 10 מיתוסים על "סיפורה של שפחה"

את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של "ישראל היום"

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו