שלב הבתים: מושלם. באמת, מהאפשר לבקש יותר מסיפור גדול בכל יום שהיה? החל ממשחק הפתיחה הכי חד-צדדי בהיסטוריה, דרך 3:3 בין ספרד לפורטוגל, איסלנד, מקסיקו מסתערת על אלופת העולם, הארי קיין מציג ווינריות בריטית, יפן מפתיעה, לוקה מודריץ' עם ציון ,10 הדמעות של ניימאר, טוני קרוס והדקה ה-,95 שישייה אנגלית, מחזור הסיום של בית ב', מרקוס רוחו ואוהדי ארגנטינה, גרמניה הביתה, ברזיל הלאה, חוויה. כמעט בלי ,0:0 שערים של כל 32 הנבחרות, ממוצע של 2.6 שערים למשחק. מה אפשר לבקש? עוד.
:VAR הנתונים 22 - פנדלים בשלב הבתים, לעומת 13 בלבד בכל הטורניר בברזיל - 2014 מראים בצורה חד-משמעית שמצלמות השיפוט שינו את המשחק. אזור הרחבה הפך לשדה מוקשים, תוספת הזמן התארכה עקב עצירות ושערים רבים נכבשו לאחר הדקה ה-.90
אלא ששינה או לא שינה אינה השאלה. "האם המשחק צודק יותר?" הוא הנושא שמעסיק את כולם כשזה מגיע ל-,VAR וכמובן שהתשובה חצויה. יש לא מעט מצדדים הטוענים בצדק שהדבר לא פוגע בשטף המשחק ואף מוסיף מתח, אך המתנגדים טוענים, גם כן בצדק, לחוסר אחידות. הVAR- עדיין לא הצליח להסתנכרן על חוקיות מסוימת, וכך קרה שהיד של סדריק הפורטוגלי זיכתה את איראן בפנדל, ואילו נגיעה זהה של מרקוס רוחו עברה ללא תגובה.
המאמנים והשחקנים מתקשים להבין מתי העסק נכנס לפעולה, ולצד הצדק יש תחושה קשה יותר של חוסר צדק. קרלוס קיירוש וברט ואן מרוויק היו מאלה שתקפו את הטכנולוגיה ללא תנאי. אולי הם צודקים עכשיו, אבל עליהם להבין שהמשחק הולך לשם. כי ברגע שה-VAR יהיה מלוטש, הכדורגל העולמי ירוויח צדק, הוגנות והרבה יותר מכך.
ניימאר צולל ברחבה. ותודה לטכנולוגיה שמבטלת פעולות מכוערות מסוג זה צילום: רויטרס
הקהל: שתי תקריות, מינוריות, שבהן היה מעורב הקהל הארגנטינאי היו היחידות בטורניר עד כה. המשטרה המקומית מקנה אווירת ביטחון בכל אחת מהערים המארחות ומאפשרת לאווירת הקרנבל להתנהל ללא דאגה.
מלבד התקריות, הקהל הארגנטינאי נמצא בצמרת האוהדים. מגוון השירים שלו הוא הרחב ביותר וכמות הטרמפיסטים שנדחפו היא הגדולה ביותר. בכלל, הנבחרות הלטינו-אמריקניות נותנות לשאר העולם שיעור בעידוד. מקסיקו, פרו, קולומביה, אורוגוואי וברזיל אחראיות לרעש ולצבע, והנציגה האירופית המרגשת מכולן היתה איסלנד.
מילה לסיום על אנגליה: האבטחה סביבם היא הגדולה ביותר, לעיתים מופרזת, וניכר שאינם מרגישים בנוח.
השער: שלושה שערים נכבשו בשלב הבתים בעזרת החלק החיצון של הנעל. דניס צ'רישב מול סעודיה, רדאמל פלקאו מול פולין והיפה מכולם של ריקרדו קווארסמה מול איראן. הקשר הפורטוגלי בן ה-35 מומחה בבעיטת "טריבלה", וזה היה מביצועיו המלוטשים ביותר. זה גם היה החשוב מכולם, זה שבסופו של דבר נתן לאלופת אירופה את הכרטיס לשמינית גמר.
המשחק: מבחינת אווירה, ה-0:1 של מקסיקו על גרמניה וה-1:2 של ארגנטינה על ניגריה היו הטופ. אלה שני משחקים שבהם לא היה אפשר לשמוע את עצמך. מבחינה איכותית-סיפורית, ה-3:3 בין ספרד לפורטוגל לוקח. כי היה שם הכל - התעלות של כוכב ענק, טעות שוער גדולה, שערים יפים, כדורגל משובח, מהפכים ודרמות. בגזרת האיכות, ראוי גם לציין את ה-1:2 של שווייץ על סרביה.
ההרכב: קספר שמייכל (דנמרק, 14 הצלות ב-%93 הצלחה), קירן טריפייר (אנגליה, 8 מסירות מפתח), דייגו גודין (אורוגוואי, 12 הרחקות ו-8 חטיפות), אנדראס גרנקוויסט (שבדיה, שני שערים), דניס צ'רישב (רוסיה, 3 שערים ב-178 דקות), לוקה מודריץ' (קרואטיה, 2 שערים), אנגולו קאנטה (צרפת, פעמיים איש המשחק), פיליפה קוטיניו (ברזיל, שני שערים ובישול), אדן הזאר (בלגיה, שני שערים ובישול), כריסטיאנו רונאלדו (5 בעיטות למסגרת, 4 שערים), הארי קיין (חמישה שערים).
אוהדי מקסיקו. מספקים אווירה יוצאת דופן במשחקי הנבחרת צילום: אי.פי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
