ההפגנות כנגד הממשלה באיראן, התחדשו היום (שלישי) כשההמונים סגרו את המסחר בבזאר האיראני וקראו קריאות בגנות הממשלה ובגנות התמיכה של הממשלה בארגון חמאס ובארגון חיזבאללה מחוץ לאיראן.
לא מדובר בגל המחאה הראשון שעובר על הרפובליקה האסלאמית אלא בצבר של מחאות שנפרס על פני זמן רב ומתעורר כל פעם בגלל הקשיים הכלכליים של הציבור הזועם על התנהלות המשטר ועל כך שהוא לא מגיע להסדרים עם ארה"ב בנושא הסנקציות. על הרקע הזה עולה השאלה האם צפויה הפיכה באיראן, האם המשטר יכיל את ההפגנות ולאן הולכת הרפובליקה האסלאמית?
המשטר נערך להפגנות וכרגע מכיל אותן
יוסי מנשרוף, מומחה לעניני איראן במרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי באוניברסיטת חיפה, סבור כי המשטר מנותק מאוד מהעם אך עדיין לא מאויים באופן משמעותי על ידי ההפגנות הנוכחיות. "ההפגנות הפעם התחוללו במרכז העצבים הפוליטי והכלכלי של המשטר, קרי בטהרן. כמו כן הפעם השתתפו בהפגנות גם סוחרי הבזאר, קרי המעמד הכלכלי החשוב שסייע בשעתו להפלת משטר המלוכה של השאה הפרסי. המשטר מאד מודע לכך ולכן פרסם שההפגנות לא היו של סוחרי הבזאר עצמם אלא של חוגים מחוץ לבזאר שמנצלים את הסוחרים.
"מעבר לכך יש שני רבדים למה שמתחולל באיראן. כיום בחוגי המשטר עצמו יש מאבק חריף מאוד בין השמרנים לרפורמיסטיים. הרפורמיסטיים פרסמו מכתב לחמנאי לפני כמה שבועות בו הם דחקו בו ללכת לשיחות ישירות עם ממשל טראמפ כדי להסיר את הסנקציות מאיראן וכדי להקל על המדינה. אגב הממשלה עצמה ורוחאני הכחישו כל קשר למכתב ואמרו שהם לא יוזמים שיחות עם האמריקנים", מסביר מנשרוף.
הבאזר הגדול בבירה טהרן מושבת // צילום: איי.אף.פי
"אבל מנגד", מספר מנשרוף, "בכיר במשמרות המהפכה תקף בחריפות גדולה מאוד את הרעיון ואמר שאיראן אינה צפון קוריאה אלא מדינה עצמאית ריבונית וחזקה. לדעתו, שיחות עם האמריקנים יגרמו לנפילת המשטר עצמו. כלומר מתחת לשטח היה באמת מאבק על איך להגיב להצעת הממשל האמריקני לשיחות ישירות. אתמול הצד הזה השמרני ניצל את ההפגנות כדי לטעון שמדובר בהצגה שמטרתה לחזק שוב את הצד הרפורמיסטי וכדי ללחוץ על המנהיג הרוחני חמנאי באופן לא הוגן. קרי השמרנים משתמשים בהפגנות לטובת החלשת הנשיא רוחאני וממשלתו.
"אלא שלמעשה, שני הצדדים, גם המתון וגם השמרן, מנותקים מהעם עצמו. האליטות האלו לא קשובות באמת לקושי של הציבור. בהתאם לכך שר המודיעין לשעבר חידר מוצלחי הזהיר בשעתו שגל המחאה הזה יפרוץ ויתמקד בח'אמנאי עצמוו. לכן הממשל לא יורה ולא מייצר הרוגים כדי לא להעצים את האש של המחאה. המשטר מקווה לעבור את הגל עד הפעם הבאה. מה שצריך לראות בהקשר לכך האם ההפגנות גדלות, האם יש להם מנהיגים רשמיים והאם הם מייצרות אידיאולוגיה נרחבת שתאסוף סביבה את הציבור ותאיים ממש על המשטר. רק אז אגב המשטר ככל הנראה יתקפל ויקשיב למחאה העממית. בינתיים אנחנו לא שם וצריך להמתין ולראות מה יקרה".
משטר המולות ייפול - זו רק שאלה של זמן
ד"ר אלדד פרדו, חוקר בכיר במכון טרומן באוניברסיטה העברית ואחד מבכירי חוקרי איראן בעולם סבור שהכיוון ההיסטורי של ההפגנות מוביל לנפילת המשטר באיראן או לשינוי עמוק שבו. לדבריו התהליך החל אך אי אפשר לנבא או לתפוס אותו.
"אחד הפרמטרים החשובים להבנת מהלכים של שינוי הוא סביב השאלה איך העם בפנים רואה את מה שקורה, האם הוא רואה את העולם נגדו או את המשטר נגדו. באיראן הציבור צועק נגד המעורבות של איראן בלבנון, בעזה, בסוריה וגם צועק תבורך אמריקה. קרי הציבור רואה את המשטר כלא צודק. זו נקודה מאוד משמעותית. הם גם קוראים מוות לפלסטין קרי הם מוחים כנגד הכיוון הכללי של המשטר ולא אוהבים אותו. זו נקודה מאד משמעותית", אומר פרדו.
"אנחנו גם רואים שהמעמד של הסוחרים בבזאר הצטרף להפגנות. בהיסטוריה האיראנית הבזאר תמיד היה חלק ממרובע הכוח שהפיל משטרים קרי אנשי הדת, המיעוטים האתניים שמהווים 50 אחוז מהציבור, המעמד הבורגני והאינטלקטואלים. כאן יש כבר הצטרפות של חלק מהגורמים האלו ולכן יש ערעור מסוים של המשטר. אולם בניגוד למצב בתקופת השאה הכוח אינו בידי חמנאי בלבד אלא בידי שלל ארגונים וכוחות של המשטר", הוא מוסיף.
"קשה להעריך איך המשטר יתמודד ואיך הוא יגיב. אבל ברור שיש רצון לשינוי, יש רצון כזה גם בתוך הצבא עצמו וגם בתוך משמרות המהפכה. גם שם יש אנשים שמבינים שככה אי אפשר להמשיך, האם הם יפעלו? קשה לדעת.
"הציבור באיראן לא רעב ללחם, המעמד הבורגני עדיין יושב מהצד ויש לו הרבה מה להפסיד. לכן קשה להתנבא, מהפכות זה מדע שקשה לצפות אותו מראש, בדרך כלל מפספסים את התהליך ומפרשנים אותו בדיעבד. אבל צריך להגיד שהקיראות יבורך ריזה שאה, אביו של השאה האחרון שאיחד את איראן ובנה אותה כמדינה שלמה, הקריאות נגד הפעילות של המשטר מלמדות שהציבור פשוט לא מקבל את הכיוון של המשטר", אומר פרדו.
"צריך לדעת שהמשטר כל הזמן טוען שהוא מקבל אור מלמעלה, שהוא מבורך. זו לא סתם טענה אלא טענה מאד חשובה במסורת האיראנית. השליט צריך להיות מבורך ולזכות באמון ההשראה הלאוהית והעם. אולם הציבור הרחב רואה במשטר לא מבורך אלא מקולל. זו העמדה השלטת, לכן גם הציבור לא יצא להגנת המשטר במקרה של פולש מבחוץ. לכן אם המשטר לא יפנים את הביקורת עליו ולא יחולל שינוי בעצמו, הוא כנראה ייפול אך קשה לדעת מתי זה יקרה".
הבסיס למחאה כלכלי אך הזעם חוצה מגזרים
סא"ל במיל' מיקי סגל חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ולשעבר ראש ענף איראן באמ"ן סבור כי ההפגנות של אתמול עצמן היו על בסיס כלכלי בעקבות תסכול של הסוחרים מהמצב אך הם מצטרפים לשורה של הפגנות שיתכן ויובילו לשינוי משטר בקונסטלציה נרחבת יותר.
"ההפגנה עצמה של אתמול אמנם היתה ברחבי איראן כולם בעוד ערים, אבל מה שחושב לסוחרים זה ששער הריאל צונח, למרות מאמצי המשטר, הם קונים סחורה בדולרים שהם קונים בריאל והם כל הזמן מפסידים כסף. התסכול הזה מאד קשה לסוחרים. אבל היום הם כבר ממשיכים לסחור ולפתוח את הבזאר".
"הסוחרים לא רוצים להפיל את המשטר כרגע וזו לא הביקורת שלהם,עם זאת, היו גלי הפגנות לאורך כל השנה, ההפגנות של מורים, של נהגי משאיות, של ציבורים אחרים על מחסור במים נקיים ועוד. כלומר יש כאן לאט לאט גל שהשתחרר ועם הסנקציות של טראמפ ועם מוכנות הממשל האמריקני להתעמת עם איראן בתימן ובמקומות אחרים יתכן והוא ייהפך לסערה מושלמת שתפיל את המשטר".
"כרגע אין מנהיג למחאה", אמר סגל, "אין מי שייקח את הזעם של הציבור וירכז אותו. לכן קשה לדעת מה יקרה אך ברור שיש כאן לאט לאט גל שמאתגר את המשטר. מנגד המשטר עצמו השמרנים מכוונים את מחאה על הנשיא רוחאני הוא צולם אתמול נופש בצפון טהרן כשהוא לבוש בבגדים מערביים יקרים ועשו חשבון כמה לאדם הפשוט היה עולה בגדים כאלו. יש בכלי התקשורת ביקורת מאד קשה על המשטר על הממשלה על הניהול הכושל של הכלכלה. ככה השמרנים מנסים לרכז את האש על הנשיא. לכן להגיד שיש מהפיכה באיראן זה רחוק כרגע. אבל יש גל שנמשך שיכול להיות שיוביל לשינוי". .
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו