החודש יצא לאור בתרגום עברי הספר "סיפורים לפני השינה לילדות מורדות", 100 אגדות אמיתיות על נשים יוצאות דופן, מאת אלנה פאווילי ופרנצ'סקה קוואלו, לאחר קמפיין מימון המון שסחף מאות תגובות. זהו רב-מכר עולמי על נשים גיבורות, ביניהן מדעניות, מלכות, שחקניות טניס ועוד – כולן חלמו חלומות גדולים ופרצו דרך עבור נשים בכל העולם. סיפורי הנשים מאוירים בידי 60 מאיירות מכל פינות הגלובוס, כולל מאיירת ישראלית. אחד הסיפורים הוא על האחיות מיראבל מהרפובליקה הדומיניקנית שכונו "פרפרים", ונרצחו על פעילותן המחתרתית. בריאיון בלעדי עם בתה של אחת מהן, מינו טווארז מיראבל, המועמדת האישה הראשונה בהיסטוריה לנשיאות הרפובליקה הדומיניקנית, מתגלים צדדים נוספים של סיפורה הטרגי של המשפחה.
• "שהצ'ק לא יחזור": תמונות מחתונת השנה
סמל פמיניסטי בעולם שמרני. מינו טווארז מיראבל // צילום מסך
מרצח לאקטיביזם
הן היו שלוש אחיות, אמהות לילדים קטנים, שהוצאו בכוח ממכוניתן באור יום, נגררו לשדה סמוך ונרצחו באופן אכזרי על ידי מכות באמצעות אלות - רק בגלל שהעזו לדבר כנגד המשטר.
בגיל 4 מצאה עצמה מינו טוורז מיראבל, מי שהייתה המועמדת האישה הראשונה בהיסטוריה לנשיאות הרפובליקה הדומיניקנית לשנת 2016, יתומה מאם. אמה ושתיים מדודותיה נרצחו ב-25 בנובמבר 1960על ידי עושי דברו של הדיקטטור טרוחיו, בגלל פרסומים שלהן כנגד השלטון. בגיל 7 מצאה עצמה מינו יתומה גם מאב, גם הוא נרצח בשל פעילותו הפוליטית, בשנת 1963. יום הירצחן של אמה ואחיותיה נקבע על ידי האו"ם יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים ומסמל את תחילתם של 16 ימי אקטיביזם בכל העולם. אין פלא שבמהלך הריאיון איתה, מספרת מינו שהיא לא בחרה אף פעם להיות חלק מפוליטיקה, אלא נולדה לתוך זה.
על אף עברה הנורא, מדובר באישה מרשימה, טעונה באנרגיה ומלאת כריזמה, באופן תמידי. גם בשיחה נינוחה עמה, מפגינה מינו חוזק מעורר השראה, הן כשהיא מדברת על הישגיה הפוליטיים והן כשהיא חולקת פרטים אישיים על ילדותה המאד לא פשוטה.
בול דואר עם דמויותיהן של האחיות מיראבל
דמוקרטיה זה לא מספיק
הרפובליקה הדומיניקנית היא מדינה דוברת ספרדית, השוכנת בחלק המזרחי של האי היספניולה באנטילים הגדולים שבאיים הקאריביים ("איי הודו המערבית"). ההיסטוריה הסוערת של האי כוללת השמדה מוחלטת של עם "הטאינו" המקומי על ידי הכובשים הספרדים במאות ה-15 וה-16, ולאחר מכן שנים רבות של סחר עבדים ליישוב האי מחדש. בין 1930 ל-1961 הייתה המדינה תחת שלטונו של הרודן האכזר רפאל לאונידס טרוחיו בתמיכה של הממשל האמריקאי.
"יש דמוקרטיה במדינתי, כלומר - בחירות חופשיות וחופש דיבור", מציינת מינו, ששימשה כחברת פרלמנט בבית התחתון מאז שנת 2002, ולפני כן כסגנית שר החוץ, "אך מה שאני שואפת לשקם זה את הדמוקרטיה במובנה הקלאסי - שוויון הזדמנויות והשפעה שלטונית שווה של כלל האזרחים, הפרדת רשויות ובחירות חופשיות מחשש של אי-סדרים ושחיתות".
פעילותה הפוליטית של מינו משתרעת על פני שני עשורים. כיום מינו עומדת בראש מפלגה בשם "דרך הדמוקרטיה", כאשר שני העקרונות המרכזיים בחזון המפלגה הם מאבק בשחיתות השלטונית ברפובליקה הדומיניקנית וכינון ממשל דמוקרטי יותר מהנוכחי. מטרתם להפוך את בתי המשפט לעצמאיים ואת הבחירות לחופשיות יותר. המפלגה היא פרוגרסיבית וחלק נכבד מהחזון שלה הוא טיפוח תרבות שלטונית שאינה מאפשרת הפרת זכויות אדם. מינו מתכוונת לרוץ שוב לנשיאות ב-2020.
"למרות שהרפובליקה הדומיניקנית היא מדינה עניה, יש בשנים האחרונות צמיחה כלכלית מרשימה בתחומים שונים, למשל בתחום המכרות ובתחום התיירות. כמו כן, יש אחוז גדול באוכלוסייה שעובד במדינות אחרות ברחבי העולם כעובדים זרים השולחים את הכסף שהם מרוויחים חזרה למשפחותיהם ומניעים את הכלכלה המקומית. ועם זאת, חלק נכבד מהאוכלוסייה חי מתחת לקו העוני וזה מצב שאנו נלחמים כדי לתקן אותו.
"יש שני מכשולים גדולים מאוד בהתמודדות עם שחיתות שלטונית", מסבירה מינו. "אחד מהם הוא קבלת המצב הקיים על ידי האזרחים כמובן מאליו. מבחינתם זו מציאות קיימת. הדבר השני הוא שמבחינת הקהילה הבינלאומית, מה שחשוב הוא הוא שיש יציבות שלטונית ומשילות. כל עוד זה עובד, לא מתערבים בנושא השחיתות". מינו מציינת כדוגמאות את ההתפתחויות האחרונות בבחירות השנויות במחלוקת לנשיאות בהונדורס ואת חקירת השחיתות המסועפת בברזיל של קונצרן הבנייה הברזילאי "אודברכט", המערב עשרות פוליטיקאים בכירים במדינות שונות באמריקה הלטינית.
נשים, מאז 2010
מינו כתבה שני ספרים וכעת עובדת על ספר שלישי, שיעסוק בקידום השפעת הנשים על הפוליטיקה הפנימית והבינלאומית. "צורת המשטר הדמוקרטי נמצאת במשבר קשה בכל העולם ולמעשה בסכנה קיומית. יש לקחת חלק בפוליטיקה זה לא רק כדי לשפר את הממשלה אלא זה כלי להילחם עבור חברה טובה יותר, ואני חושבת שנשים צריכות לקחת חלק גדול יותר במאבק הזה לעתיד טוב יותר. אני חושבת שנשים יכולות ליצור תחושת קהילתיות טובה יותר במדינות כדי ליצור ממשל מיטיב יותר לאזרחים".
מבחינת מצב זכויות הנשים על חייהן וגופן יש עוד דרך ארוכה לרפובליקה הדומיניקנית. מינו מציינת את התקדימים של השנים האחרונות: "בכל הקשור לזכויות נשים כבני אדם, יש נקודות אור והרבה נקודות אפלות. מצד אחד, נשים הוזכרו לראשונה בחוקה רק בזו החדשה של 2010, עד אז הוכרו רק כ'אמהות'. מצד שני, הפלות הן עדיין מחוץ לחוק, גם במקרים קיצוניים של היריון כתוצאה מאונס, גילוי עריות או סכנה לחיי האם". אם זה נשמע לכם בלתי ייאמן, מינו דואגת לחדד את האבסורד – "ליתר דיוק, אישה יכולה להיות מואשמת בפשע אם היא מחליטה על הפלה, גם אם ההיריון מסכן באופן ממשי את חייה. בחוקה עצמה יש התייחסות לעניין במשפט שאומר 'החיים מתחילים ברגע ההתעברות'".
המצב הזה מוביל לכ-90,000 הפלות שנעשות באופן לא חוקי מדי שנה, באופן עצמאי או במרפאות לא חוקיות, תוך כדי סיכון עצום לחיי הנשים. מוות כתוצאה מסיבוכים מהפלות לא חוקיות הפך בשנים האחרונות לאחד מגורמי הסיכון העיקריים למוות של נשים בגיל הפוריות. כמו כן, חוק זה הביא לכך שבכל שנה נאלצות כ-1,600 ילדות בגילאי 10-15 שנכנסו להיריון לא רצוי לשאת את ההיריון עד סופו וללדת את הילד.
"ברפובליקה הדומיניקנית, ככל שעולים בסולם הדרגות של מקבלי ההחלטות, יש פחות ופחות נשים בעמדות מפתח, פחות מעשרה אחוזים. המדינה צמחה מתוך תרבות קתולית אדוקה ועל כן מאד שמרנית, אך דת אינה אמורה להיות מעצור בהתקדמות זכויות הנשים.
"הדרך ללמד נשים להשמיע קולן ולקחת חלק אקטיבי בחברה הוא קודם כל עניין של נראות. ילדות ונערות צריכות להיחשף לסיפוריהן של נשים ששינו את מהלך ההיסטוריה כדי שתהיינה להן נקודות התייחסות והשראה לפעולה עצמאית. לנשים יש חלק חשוב בבניית השלום".
זמן הפרפרים
מורשתן של הבנות למשפחת מיראבל הוכרה רק שנים רבות לאחר מותן בזכות פועלה של דדה מיראבל, האחות היחידה ששרדה מתוך הארבע - מריה-תרסה, מרסדס ומינרווה, אמה של מינו, הקרויה על שמה. לדעת רבים, הרצח שלהן הוא זה שגרם לזעזוע העמוק ביותר במדינה מבחינה פוליטית, ובמידה רבה הוביל לשינויים שהגיעו לאחר מכן.
סיפור האחיות הונצח בספר רב המכר "בזמן הפרפרים" (In the times of butterflies), בשל העובדה שאמה ואחיותיה של מינו נקראו במחתרת "הפרפרים". הספר עובד לסרט מרגש באותו השם בכיכובם של סלמה הייק ומארק אנתוני. היצירות מציינות גם את הרובד הנוסף בסיפור אמה של מינו - הרודן טרוחיו זעם על שהיא סירבה לחיזוריו הרומנטיים, אחת מהסיבות לעונשים שהושתו של משפחת מיראבל כולה.
כשהיא נשאלת מתי היה הרגע שבו היא הבינה כיצד הסיפור האישי שלה קשור לסיפור הלאומי של מולדתה, מינו עונה בפשטות: " אין רגע אחד, זה היה תמיד. אף פעם לא 'נכנסתי' לפוליטיקה, אקטיביזם היה תמיד חלק מהחיים שלי. אבי היה המנהיג החשוב ביותר שהיה למדינה מאז הפלת הדיקטטורה של טרוחיו ועד לרציחתו שלו. כל הזיכרונות האישיים שלי קשורים לפעילות פוליטית. אבי לקח אותי איתו לישיבות וכינוסים כפעוטה. כשבגרתי ניסיתי למרוד ב'גורל' שכביכול נוצר עבורי ועברתי ללמוד בקנדה, אך כשחזרתי הבנתי באופן סופי שאקטיביזם הוא חלק מהדנ"א שלי ומאז לא הפסקתי".
סיפור ילדותה הכאוב קשור הן לגבורה של אמה ואחיותיה והן לגבורה של דודתה דדה, היחידה ששרדה מבין ארבעת האחיות מיראבל. דדה גם גידלה את ששת הילדים שהאחיות הותירו במותן, כולל את מינו כמובן, ואף נאבקה לשמור על זכרן. היא מתה בשנת 2014 בגיל 88.
"אין לי זיכרונות מאמא שלי כלל, מלבד אולי הבלחים של דמותה צועדת במסדרון או לבושה במדים צבאיים ועומדת ליד מיטתי, אך אין לי דרך לדעת אם אלה זיכרונותיי שלי או שילוב של סיפורים שהסובבים הרבו לספר לי. זיכרונות הילדות הטובים ביותר שלי הם מאבי. הוא עשה מאמץ רב כדי שאדע מי הייתה אמי. במקום לספר לי אגדות ילדים רגילות, הוא סיפר לי זיכרונות שלו מהחיים המשותפים איתה, כמה הוא אהב אותה ואף שירים שהיה שר לה.
"הספר הראשון שכתבתי 'מחר אכתוב לך שוב' הוא אסופת מכתבי אהבה בין אמי ואבי, בין השאר מהתקופה הארוכה שבה שהו בכלא באגפים נפרדים, תחת רעב ועינויים קשים. אבי בנה מונומנט עבורה בתוך הלב שלי".
"ילדות ונערות צריכות להיחשף לסיפוריהן של נשים ששינו את מהלך ההיסטוריה". מינו מיראבל בפרלמנט הרפובליקה הדומיניקנית // צילום מסך
ליצור ערך לחיים
העוצמה של הסיפור האישי של מינו חוצה זמנים וגבולות. בביקור בפרלמנט הארגנטינאי לפני מספר שנים, מינו פגשה אישה מעוררת השראה אחרת, ויקטוריה דונדה. ויקטוריה היא האישה הצעירה ביותר בהיסטוריה של ארגנטינה המכהנת בקונגרס וגם חברת הקונגרס הראשונה שהיא בתם של "נעלמים"- היא נולדה בכלא לאמא שנכלאה בגלל פעילויותיה במפלגת השמאל, ומיד אחר לידתה אמה ואביה נעלמו ללא זכר, כמו רבים בתקופה ההיא. מינו מספרת שויקטוריה סיפרה לה בהתרגשות שבמשך שנים היא קראה ספרי היסטוריה שנכתבו רק על פועלם של גברים, ואז היא נתקלה בספר "בזמן הפרפרים" של ג'וליה אלוורז, הספר המגולל את סיפורן של אמה של מינו ואחיותיה. בזכות ספר זה החליטה ויקטוריה להיות פעילה פוליטית. מפגש שלמעשה מוכיח את הכוח שבחשיפה לסיפורים על נשים חזקות.
"מהפיכת זכויות הנשים היתה המהפכה החשובה ביותר באנושות", מציינת מינו, "מכיוון שזו מהפיכה שהשפיעה על מחצית האנושות באופן ישיר".
כשנשאלת מינו מהי הדרך שבה אפשר להתגבר על הצער והכאב של העבר, היא מיד עונה: "בתחום הזה אני מוקירה תודה עמוקה לדודתי שגידלה אותי, דדה מיראבל, ולסבתי. הן תמיד אמרו לי ש'הגיבורים היו אמא ואבא שלך. יש לך מעתה אחריות - הם נתנו את חייהם כדי שלך יהיו חיים טובים יותר. זו הירושה והדרך שהם התוו לך'. היה ברור לי שמעשי הגבורה לא היו שלי, לא הרווחתי את הגבורה בעצמי. העבר צריך להישאר בעבר מכיוון שעלי ליצור בעצמי את הערך לחיים שלי עכשיו".
"העבר שלי תומך בי, ההווה הוא המקום שבו אני נמצאת, ובו אני בונה בכל יום עוד חלק מהעתיד", מסכמת מינו.
• אילת מציגה: כך נתמודד על אירוח האירוויזיון
• הירידה לצורך עלייה של ביונסה
• סטטיק ובן-אל בהופעה: פסטיגל בלי עלילה
את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של ישראל היום
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו