שני מקצועות שונים בתכלית נפגשו השבוע בלב הסערה הציבורית: המרגל והגננת. גונן שגב שהמעשים המיוחסים לו מעידים שקרימינל נשאר קרימינל, נחשד בריגול חמור והגננת הנחשדת בהתעללות מטילה צל כבד על אחד המקצועות החשובים של מערכת החינוך.
מתרגלים והולכי רכיל
המרגל הוא מקצוע עתיק. הפועל לרגל מופיע 21 פעם בתנ"ך, והצורה 'מרגלים' במסגרתו כעשר פעמים. רוב המקצועות בתנ"ך מופיעים בצורת הבינוני, והדבר מעיד על כך שאין מדובר במקצוע אלא בסוג של פעילות. לא רק יהושע שלח מרגלים "לתור את הארץ", קדם לו החשד של יוסף באחיו: "חי פרעה כי מרגלים אתם". אחר כך שלחו גם דוד וגם אבשלום מרגלים לצורכיהם.
מרגל הוא "מי שהולך ברגל לצורך צפייה ואיסוף אינפורמציה". רוב המרגלים הם אם כן אנשים העוסקים בפעילות לגיטימית ואפילו חשובה בעיני שולחיהם, ופעילות נפשעת בעיני הצד השני. מרגל הוא גם מי שמספר סיפורים על מה שראו עיניו, ומכאן המשמעות הנלווית המופיעה גם היא בתנ"ך, מרגל הוא 'מרכל' הולך רכיל, הולך ממקום למקום ומספר מה ראה. המרחק בין המרגל והמרכל אינו רב: המרכל הוא אותו רוכל העובר מעיר לעיר ומעביר מידע. השורש 'רגל' הוא גם מקור לפועל מורחב, לתרגל, המופיע פעם אחת, בספר הושע: "ואנוכי תרגלתי לאפרים". לתרגל נקשר כאן למילים מאוחרות יותר כמו רגיל, הרגל, תרגיל ואחרות, וכולן מיוחסות לפעולת ההליכה.
קרימינל נשאר קרימינל, לכאורה. גונן שגב // צילום: ג'יני - אנצ'ו גוש
גננת מלומדה ומנוסה
הגננת היא מקצוע מאוחר. המילה מיוחסת לבן יהודה בצורה 'גַנָּנָה', כאשר 'גַנֶּנֶת' מופיעה בהגדרה. בן יהודה כותב במילונו: "נהוג בדיבור העברי בא"י, למי שיודעת לעסוק עם הילדים בגן הילדים". מן ההגדרה לא ברור האם בן יהודה חידש רק את גננה, שלא התקבלה, או גם את גננת, אך היא מיוחסת לו. מכל מקום, בעיתונות העברית מתחילה המילה להופיע החל מהעשור השני של המאה העשרים. בהודעה על פתיחת גן ילדים בסלוניקי בעיתון הצבי מיום 2.11.1910 נכתב: "אחר זמן מה תובא מישראל גננת מלומדה ומנוסה בתור מנהלת להגן הזה". הגננת התבדלה מן הגנן, העוסק בטיפול בגינות. בעשורים האחרונים התקבלו למקצוע גם גברים, וכך זכתה 'גנָן' למשמעות מטפל בגן. לניסיון לקרוא למטפל בגן לצורך הבידול גַנֵּן אין בסיס.
המילה גננת נגזרה מהצירוף 'גן ילדים' שמקורו בגרמנית: Kindergarten. תחומי החינוך, ההשכלה והבריאות בעברית שאבו מונחים רבים מהשפה הגרמנית, בדרך כלל באמצעות תרגום, כמו במקרה גן הילדים. האנגלים, אגב, שאלו מגרמנית את המילה כלשונה. המילה נטבעה על ידי ההוגה החינוכי הגרמני פרידריך פרובל, שהניח תשתית לתפיסה שהילד הוא אדם בעל עולם עצמאי וצרכים ודרכי התפתחות משלו. גני הילדים הראשונים הוקמו בשלהי המאה ה-18, בבווריה ובשטרסבורג, והם נועדו לאפשר להוריהם לעבוד. בהתאמה לתפיסת עולמו של פרובר, המונח הוא מטפורי: 'גן ילדים' הוא מקום שבו מאפשרים לילדים לצמוח באופן טבעי. השם אינו מרמז שגני הילדים התקיימו בתוך מתחם מלא צמחייה.
מטילה צל כבד על אחד המקצועות החשובים של מערכת החינוך. הגננת סיגלית אלקיים // צילום: אבי כהן
נתן שחם, הפלמחניק החכם מכולם
השבוע הלך לעולמו הסופר נתן שחם, חתן פרס ישראל, בגיל 93. פגשתי את נתן בנקודות צומת שונות. הראשונה בהן הייתה כתלמיד תיכון. את עבודת הגמר שלי בספרות שהמירה את מבחן הבגרות כתבתי על הסיפורים הקצרים של נתן שחם, אז סופר מוכר, אחד מאנשי "דור בארץ", אנתולוגיה מכוננת של הספרות הישראלית החדשה. שנים אחר כך נפגשנו באירועים שונים של הקיבוץ הארצי, כששחם נוהג לתרום לי תובנות אירוניות על אנשי ההנהגה ההיסטורית. גם את המפלגה, מפ"ם, לא אהב, בלשון המעטה. כאשר היה העורך הראשי של הוצאת ספריית פועלים, שהוביל למיזוגה עם הוצאת הקיבוץ המאוחד, הוצאתי תחת שרביטו כמה ספרים, וכן סדרה פוליטית בשם "זמן הווה".
ב-2004 התפנה שחם לכתוב ספר זיכרונות ותובנות על אישי המדינה שאותם הכיר היטב, בשם "שלום חברים". הספר הוא אוצר בלום, אף כי שחם מבהיר שהוא אינו היסטוריון, וסיפוריו עוברים את מסננת הסופר. לכבוד יציאת הספר קיימתי אתו ריאיון רחב יריעה. הריאיון המלא מופיע החל מהשבוע ב"פינת עיון", ולהלן כמה פנינים מן הספר והריאיון.
על בן גוריון: שחם התבקש לכתוב ספר על הגנרל מיקי מרכוס, שהצטרף לכוחות במלחמת העצמאות לאחר קריירה בצבא ארצות הברית, ונהרג בטעות בידי חייל ליד המחנה. בשיחה ביניהם הציג בן-גוריון את עמדתו ביחס למה שצריך להיכתב בספר, שנועד ככל הנראה לחזק את הקשר עם תפוצת יהדות אמריקה שממנה בא מרכוס. אלא ששחם, שהכיר את העובדות, פקפק בהילה האסטרטגית שקשרו לראשו של מרכוס. “הלוא אתה סופר, אמר לי, ומה עושים סופרים? משקרים,” מצטט שחם את בן-גוריון. שחם נחשף לא רק במקרה זה לציפייה הלא לגיטימית של בן-גוריון מאנשי הרוח לכופף את האמת שלהם לצורכי המדינה, ובנטייתו להקיף עצמו באומרי הן. “כשבן-גוריון אמר לא אמת, התעורר חשש שמא אנו עתידים לחיות במדינה שאין מחשיבים בה את האמת.”
על יגאל אלון: “במרוצת השנים שמעתי מפעם לפעם, כי חולשתו הגדולה של יגאל, זו שחסמה את דרכו אל הפסגה, היתה להיטותו להיות אהוב גם על אלה שאינם ראויים לאהבתו, להדהים בפיקחותו גם את השוטים, ולהיטיב אף עם אלה שניצלו את חולשותיו בלי בושה.” באחת מפניני המחשבה הרבות השזורות בספר כותב שחם כי הכיר מנהיגים “ששמם הלך לפניהם, והם נשארו הרחק מאחור.” “היה רגע שחשבתי שזה מה שקורה ליגאל,” אומר שחם, “חששתי שיגאל אלון עוזב אותנו, אבל הוא היה הכי צמוד לחבורה.”
על יצחק רבין: “כשנעשה ראש ממשלה בפעם הראשונה והתחיל לדבר, עשה את כל השגיאות עם אותיות בכל”מ. כמו חבר טוב לקחתי דף וכתבתי עבורו את כל השגיאות. לא 'בֶכלל' אלא בִכלל וכו.' הוא אמר תודה רבה. אחר כך שמעתי אותו מדבר בטלוויזיה, ובכל פעם שהגיע לאותיות בכל”מ נעצר, כי לא זכר איך לומר בצורה הנכונה. צלצלתי אליו ואמרתי, 'יצחק, תשמיד את המכתב שלי. דבר חופשי.”'!
קיבל רשות לדבר חופשי. יצחק רבין ז"ל // צילום: דוברות ראש הממשלה
מגושמת עונג עם ראש על הרגליים
גלי נחמן, מאושיות זמרשת, עוסקת בשעות הפנאי עם חבריה בשעשוע לשוני פורה: ביטויים משובשים המופיעים בעיתונות ובעיקר ברשת. הם קרויים גם 'ביוטים', והחבורה פועלת בדף פייסבוק ששמו "אף לב הפלא". ולהלן פנינים.
שם חבורת הפייסבוק נלקח מפוסט אמיתי לגמרי שבו כותב אחד שביקש להשיג כרטיסים באתר ואללה: "לחצתי להזמין את מקסימום ה2 כרטיסים, ואף לב הפלא, האתר זרק אותי לוואללה שופס". תרגום: והפלא ופלא.
המפגינים נגד מכירת דירות בעפולה נשאו שלט "לא יקום ולא יישן עוכר ישראל".
פוסט ביקורתי על סרבנית גיוס: "מגושמת עונג – ניצחה את עמה ואת מולדתה". אחד מקבוצת הפייסבוק הודיע שהתיאור מתאים לחתולה שלו.
"אני חייב לציין שיש טעם נפגע בעליהום על אייל גולן". תגובת חבר הקבוצה: גם הטעם שלי נפגע.
כיתוב ב"האח הגדול" על סימה בכר: "היא ממשיכה להוסיף גפרורים למדורה".
"פשוט אין לימין תחליף, וביבי הוא ברמה אחת אפיים".
"אני כולי תקווה שישמעו ויקשיבו עם ראש על הרגליים סוף סוף".
על פעילות טרולים ברשת: "הם פוגעים הלוך ושוב בתמורות הטבעיות שבה".
על ההדתה בחינוך: "אם זה המסר החינוכי ששר החינוך מנסה להעביר – אשראי וטוב להם".
טוקבק לשמאלנית: "אין לך ביציות להיכנס לעזה, כי את יודעת שיעצרו אותך".
קטע ממקומון רמת גני על תאי טלפון: "מצבורים של לכלוך ואבק, מחסנים לגרוטאות, והיד עוד נטועה".
"מחפשות בין נרות שלושה חדרים במרכז יפו".
פוסט על יחסי התקשורת והשר ארדן: "נראה אם הם יעזו לסכן את תרנגולת הזהב".
"חוק המרכולים היווה את יריעת הפתיחה".
וכמובן "כל מילה – סלע". מוזמנים להיכנס ולשתף.
יש טעם נפגע בעליהום על אייל גולן! // צילום: קוקו
קולע כדור ומכה שער
הכדורגל חוגג כבר הרבה יותר ממאה שנה, ועיתונות הספורט לא נולדה עם מונדיאל 2018. חנן תומר כותב: "במסגרת המחקר שלי על עיתונות הספורט העברית אני נתקל לא פעם בביטויים מהעיתונות של ראשית המאה הקודמת, שככל הנראה נלקחו מהשפה האנגלית. יחד עם זאת, אני לא תמיד מצליח להתאים להם את התרגום האנגלי או להבין מהיכן המקור שלהן. דוגמאות:
"הצליחו לקלוע כדור לשער המכבים". הצפירה, 1920
"הוא מתקדם ומכה שער לנס ציונה". דאר היום, 1923.
"יורה ירייה נאמנה שלא ניתנה להיעצר על ידי השוער". דאר היום, 1930.
"השוער הציל בעיטות חזקות הקלועות לשער". דאר היום, 1931.
האם מדובר בתרגומים מאנגלית? חלקית. "מכה שער" נקשר לפועל to hit, במשמעות בעט בכדור, Hit the ball. 'יורה ירייה נאמנה' הוא תרגום לשימוש בפועל to shoot - shoot the ball. הפועל המקובל עבור הבקעת שער - to score, מילולית – לנקד, להעניק נקודה, ומכאן סקורר, חלוץ המרבה להבקיע, מתייחס לכך שבאמצעות השער מוסיפה הקבוצה נקודה למאזנה במשחק ספציפי. לעומת זאת 'קלע שער' הוא שימוש בפועל התנכי 'קלע' במשמעות פגע בדבר מה באמצעות ירייה או השלכה, כמו בפרשת פילגש בגבעה: "קולע באבן אל השערה ולא יחטא". השימוש בפועל לקלוע נדד למשחק הכדורסל, אבל לא נעלם לגמרי מהכדורגל. מיכל זאבי, שהייתה לזמן מה מבעלי בית"ר ירושלים, שמחה לבשר לעיתונאים ש"בית"ר קלעה גול".
ידכם עוד נטויה? כנסו עכשיו לאתר הזירה הלשונית
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו