"מכונית התפוצצה ליד הבניין בממשל צור. יש הרבה פצועים והרוגים. מבקשים מסוק לפינוי"

"השעה 07:26: מכונית תופת התפוצצה ליד הבניין בממשל צור, כתוצאה מהפיצוץ קרס הבניין. כנראה שישנם הרבה פצועים והרוגים. מבקשים מסוק לפינוי".

כך נפתח מסמך שכותרתו "עדות ראייה - מהלך האירועים" שנמצא בתיק אסון צור שבארכיון צה"ל, ובו מסמכים שחושפים את הדיונים הפנימיים בצבא לאחר האסון, שעד כה הוסתרו מפני הציבור. פרסומם התאפשר בעקבות פגישת סגן שר הביטחון אלי בן דהן עם צאצאי הלוחמים מאסון צור, בקשה מלשכת הרמטכ"ל להסיר את האיפול מהחומרים ופעילות מול הנהלת ארכיון צה"ל. 

אסון צור הוא השם שניתן לאירוע קריסת בניין הממשל הצבאי הישראלי בצור ב־11 בנובמבר 1982, שבו נספו 91 אנשים - 76 אנשי כוחות הביטחון ו־15 עצירים לבנונים. ועדת חקירה בראשות האלוף מאיר זורע שמונתה לחקור את האירוע ולעמוד על הסיבות לפיצוץ פרסמה את מסקנותיה כעבור שמונה ימים, וקבעה כי "בבניין התרחש פיצוץ נפחי (תערובת גז, שהתפזר בחלל מחלליו)", כלומר - גז שדלף מאחד המיכלים, הוצת וגרם לפיצוץ נרחב.

ומה גרם לפיצוץ הגז? כאן שללה הוועדה את האפשרות שמדובר בפעילות חבלנית: "על פי הממצאים, בבניין ההרוס ובסביבתו ועל פי מידע אחר ומודיעין שברשותנו, לא נתקלנו בעובדה היכולה להצביע שהפיצוץ הנפחי הנ"ל נגרם על ידי פעילות חבלנית. נשללה בוודאות האפשרות שהבניין נהרס באמצעות חומר נפץ".

הסיבה שהבניין קרס באופן שבו קרס - התמוטט על עצמו כאשר התקרות נותרו בערימה אחת על גבי השנייה - הוסברה על ידי הוועדה בשל ליקויים הנדסיים בבניין שתוכנן מלכתחילה לארבע קומות, נבנה לבסוף עם שבע, וגם ספג פגיעת טיל שנים ספורות לפני האירוע. 

קביעות אלו של הוועדה, שעל פי עדותה "חקירתנו התנהלה בלחץ זמן רב", נותרו שנויות במחלוקת עד היום, כאשר רבים - בעיקר בקרב ילדי הנספים - מסרבים לקבלן. המסמכים שנחשפים כעת חושפים מעט אור על הפרשה, אך נקדים את המאוחר: לצד כמה פרטים ועובדות המעוררות שאלה, אין במסמכים דבר היכול להכריע באופן ברור נגד עמדת ועדת החקירה.

"מה פה קרה?"

בין המסמכים שנחשפו נמצאים פרוטוקולים מפורטים של שני דיונים מסכמים שערכו מפקדי צה"ל הרלוונטיים לאירוע - אחד שנערך על ידי אלוף הפיקוד בתאריך 19.11.82, והשתתפו בו בעיקר מפקדי הכוחות הלוחמים שהיו מעורבים באירוע, והשני שנערך בקרב מפקדי הג"א וכוחות החילוץ, שנערך בצריפין ב־23.11.82.

בדיונים אלו עולה גם שאלת גורם הפיצוץ. חלק מהעדויות יכולות להסביר את הבלבול בנושא: "ההתרשמות שלי, אני הגעתי חמש דקות אחרי האירוע לשם, ההתרשמות הראשונה שלי היתה מכונית תופת", אומר מח"ט 300 אל"מ עופר בן צבי בדיון בין מפקדי הכוחות שהיו באזור, אלא שגם הרושם שלו השתנה בהמשך: "אחרי חצי שעה הבנתי שזה לא בדיוק זה, אבל מהתרשמות ראשונה היתה שם איזו מכונית הפוכה, שרופה, נראה לי שזו מכונית תופת וגם זה הדיווח הראשון שהוצאתי". 

למרות שניכר כי המפקדים בדיון - שהתרחש כבר לאחר פרסום מסקנות ועדת החקירה - נוטים שלא לערער על קביעותיה, רבים מהם מעלים סימני שאלה על שיטות העבודה ואופן חקירת האירוע.

כך, למשל, תוהה אז מפקד ההנדסה הפיקודי, אל"מ ישי דותן: "במהלך האירוע צריך להיות צוות שהתפקיד שלו בחיים זה לחקור 'מה פה קרה?' זה שהמשטרה פה באה זה באמת יפה מצידה... אנחנו צריכים שיהיה לנו צוות שלנו שזה התפקיד שלו בחיים".

לדבריו, העובדה שלא היו בשטח אנשים שתפקידם לאסוף ראיות, לצלם או לתעד את הממצאים בזמן אמת, פגעה באפשרות לעמוד על נסיבות האירוע באופן מדויק. ממשיך דותן: "דלתות התריסים של הסדנה שיכול להיות שבה היה הפיצוץ... לא נמצאו עד לרגע זה ויכול להיות שהם לא נמצאו סתם כי איזשהו שופל לקח אותו לאיזשהו מקום, ויכול להיות שהן עפו, והן חשובות כדי לקבוע מה קרה.

"עדות ראייה", קטע מהמסמכים שפורסמו

"יש לנו עוד כמה דוגמאות... כמו הבלונים של האצטילן... הם לא נמצאו עד היום, כמו הרסיסים שמצאנו אותם בשטח שלפחות עד לפני יומיים לא ידעו להגיד בדיוק מה זה, וזה בהחלט אלמנטים שהם חשובים בשביל לדעת בסוף מה קרה. אבל הם חשובים בשביל לדעת קודם אם אין עוד סיכונים דומים בשטח, כי אם זה היה מטען חבלה אולי הוא לא יחיד".

גם בתחקיר שערך הקחל"ר - קצין חיל ראשי להג"א והגנה מרחבית - עלו קולות דומים. קצין החיל סרן ראובן פיזנטי פקפק במסקנות הוועדה: "אם הבניין הזה היה מסוגל להתמוטט רק בגלל התפוצצות גז הוא היה מסוגל להתמוטט גם אלמלא התפוצץ בלון גז, מסיבה אחת פשוטה: רכב שחונה בקומת הקרקע היה פוגע באחד העמודים, ומספיקה במקרה של בניין כזה פגיעה באחד העמודים שהיתה גורמת להתמוטטות נוספת".

לדבריו, בכל ניסיונו המקצועי הוא ראה "רק מקרה אחד דומה לו שבניין קרס במקביל לעצמו כאשר כל התקרות עמדו אחת מעל השנייה, ואנחנו היינו נאלצים להגיע למסקנה שאת הבניין הזה הרסו על ידי חבלה מכוונת, כאשר כל העמודים חובלו כך שהוא יקרוס במקביל לעצמו; מפני ששום פגיעה בלתי מתוכננת מהצד או על אגף אחד לא יכולה לגרום לכך שבניין קורס במקביל לעצמו". 

כמו דותן, גם פיזנטי הציע לאמץ תיעוד בזמן אמת של מאמצי החילוץ: "לטובת העניין הזה נכון להעמיד שם צלם ושיעשה מאות תמונות; היינו יכולים ללמוד מזה הרבה. זה היה יכול להיות לעזר לוועדת החקירה בעניין סיבת ההרס". 

לא רק הסיבה לפיצוץ מעסיקה את המפקדים בישיבות הפקת הלקחים, אלא דברים בעלי משמעות רחבה, שיכולים להשפיע על התנהלות צה"ל בלבנון ובמקומות אחרים, כמו הנסיבות לבחירה בבניין הספציפי, סידורי האבטחה שנהגו בו והתנהלות הכוחות. 

העובדה שמפקדת הכוחות בצור בחרה להשתכן בבניין הזה מעוררת שאלות רבות, בעיקר על רקע ההיסטוריה של הבית. כפי שמספר מפקד מחוז צפון בפיקוד העורף, אל"מ (דאז) יוסי צחור, בדיון קציני הפיקוד, מבחינה הנדסית היה מדובר במבנה בעייתי: "ביקשתי להביא אלי מהנדס של עיריית צור, ולהפתעתי תוך חצי שעה התייצב שם מהנדס עם התוכניות, וכשהציג לי אותם הודיתי לו ושחררתי אותו. שאלו אותי האנשים 'למה?' כי הוא הסביר לי שבין התוכנית שיש לו ביד והשרטוטים שיש לו ביד לבין מה שנעשה בשטח לא היה כל דמיון. התוכנית שהיתה מופקדת בעיריית צור היתה של ארבע קומות. גודל הבניין או רוחב הבניין בפועל היה כמעט פי שניים". 

מתברר כי חריגות הבנייה במקום היו חמורות ביותר, כפי שפירט קצין התחזוקה הפיקודי: "המבנה הזה נבנה ביסודו לארבע קומות. התברר שב־78'-79' הוא הופגז על ידי חיל הים והיו בו פגיעות, והמחבלים תיקנו אותו ועשו טלאים. אז מבנה שנבנה לארבע קומות ונבנו בו שבע קומות, וגם ספג פגיעות ותוקן בהמשך, הוא לא מבנה בריא לגור בו".

אז מדוע בכל זאת בחרו בצה"ל לשכן במקום את המפקדה? המסמכים חושפים תשובה מטרידה. על פי עדות מפקד כוח במג"ב, הבחירה בבניין הזה היתה נושא לוויכוח בינו לבין חטיבה 300 המרחבית, ששלטה באותו הזמן במערב לבנון, בשל העובדה שהמבנה ממוקם סמוך לכביש ראשי: "הנושא של מיקום בניינים בחזית על כביש ראשי, במיוחד שיש לנו התרעות על מכוניות תופת ואחרות, זה היה אחד הוויכוחים הגדולים שהיו אז עם 300. הנימוק היה שאנחנו לא רוצים להשתלט לא על בתי ספר ולא על בתי חולים ולא על בתים פרטיים, ולכן לקחנו את הבניין הזה כי זה היה מבנה מנוטרל של עזמי זרייר (מפקד אזור דרום לבנון של אש"ף; ע"ב) ואז נכנסו עם כל הסכנה שבדבר".

משיקולים הומניטריים או משיקולי תדמית, צה"ל בחר לשכן מפקדה מרכזית במבנה שהיה ידוע כמסוכן לפחות מבצעית - בשל קרבתו לכביש ראשי. בדיעבד, כשהתברר כי המבנה גם מסוכן מבחינה הנדסית, כבר היה מאוחר מדי.

"זה ערבי לא חשוב"

מעבר להערות הביקורתיות הרבות שרק חלקן תוארו כאן, המסמכים גם מכילים תיאורים מסמרי שיער של מאמצי החילוץ וההצלה האינטנסיביים, במה שהיה לאחד מאירועי החילוץ הגדולים ביותר שהתמודד מולם צה"ל. בסופו של דבר, במאמצי החילוץ חולצו שבעה לכודים חיים, ואותרו כל גופות ההרוגים. 

לאחר ההלם הראשוני שאחז בכוחות ("לא תיארנו לעצמנו כזה פוגרום"), החלה עבודה שיטתית. אחת השיטות שסייעו באיתור נפגעים היתה הנהגת דממה מוחלטת באתר אחת לכמה שעות, כדי לאפשר לכוחות לשמוע קריאות לעזרה של הלכודים.

התוצאות היו מרשימות. "אחת ל־6-8 שעות עשינו דומייה", מספר בדיון מפקד מחוז גליל בהג"א סא"ל יצחק חביו. "הניסיון הראשון נכשל בגלל מסוקים שהפריעו. בניסיון הבא גילינו שלושה אנשים חיים בתוך ההריסות. אם יש איזה סיפוק בעבודה מחורבנת מסוג זה הוא כשאתה מוציא אדם חי החוצה".

חביו סיפר גם על מקרה שבו נמצא חייל: "שאלנו, 'אתה פצוע?' 'לא'. נעשתה שם עבודת נמלים. על הבטן בלוקים. הדבר היחיד שהיה אצלו קצת חופשי זה יד ימין. בסוף נוצר הקשר איתו, התחילו לשחרר הרס והשתחררה היד. עבודה של כשלוש שעות עד שהוצא. לאורך כל העבודה עשיתי חשבון נפש, האם על ידי זה שעבדתי לאט או מהר גרמתי למישהו למוות. ואני אומר לכולם פה חד־משמעית - לא".

סגן שר הביטחון אלי בן דהן. נפגש עם צאצאי הלוחמים // צילום: גדעון מרקוביץ

הצורך לקבוע סדרי עדיפויות לפינוי ובהקצאת המשאבים הביא לתופעות בעייתיות. "שמעתי מדי פעם: 'נדחוף אותו הצידה, זה ערבי לא חשוב'", העיד ראש הג"א, תא"ל אברהם בירו, ששלל זאת על הסף: "מי שינסה לעשות הבחנה בין יהודי ללא יהודי אני מולק את ראשו. בהבחנה הזאת לעיתים יכולה להיות גם טעות ואנחנו יכולים לפגוע ביהודי".

בסופו של דבר, בסיכום הדיון מציינים מפקדי החילוץ כמה הישגים: "כל האנשים שיצרנו איתם קשר חיים", אמר אל"מ צחור. מפקד אזור דרום לבנון (לימים יחידת הקישור לדרום לבנון) אל"מ (דאז) אפרים סנה, הוסיף: "הישג נוסף, והוא יישמע אולי משונה, אמצעי התקשורת שעמדו מסביבנו בחנו אותנו היטב. אם היו מסוגלים להוציא איזושהי השמצה - היו עושים את זה. לא רק שלא הושמצנו, אלא אני חושב שבסה"כ גם קיבלנו על הנושא הזה מילה טובה".

הלבנונים הפתיעו

עוד עולה מהפרוטוקולים האכזבה שהביעו המפקדים מתפקוד החיילים והקצינים הזוטרים: "קציני בית הספר למ"כים 450 כנראה חשבו שזה תרגיל, הם ראו פגיעה בכבודם לעבוד..." אמר מפקד אוגדה 91. "היתה קבוצת אנשים שעבדה כל הזמן וכל אלה מסביב שרק הפריעו".

מעבר לכך, התגלה ליקוי חמור בכשירות המקצועית של אנשי החילוץ: "בתחומים מקצועיים - נתקלנו בחוסר מקצועיות של טרקטוריסטים ושל רתכים", אמר מפקד אוגדה 91. "גם נושא המנופאות - זה שזה נגמר בלי אסון - זה מזל". במפתיע, מי שדווקא תפקדו היטב היו הלבנונים המקומיים. אל"מ צחור הסביר כי "הפצצנו אותם שמונה שנים והם קיבלו ניסיון בהפעלת צמ"ה באתרים הרוסים. המפעילים המקומיים עבדו במסירות בלתי רגילה".

הפרעה בלתי צפויה אחרת היתה התערבות פוליטיקאים ושל הפיקוד הבכיר. מפקד הגליל בהג"א ציין: "היה לחץ לגמור את התקרית. כל מדינת ישראל צפתה בכוחות הביטחון. היה לחץ מאלוף הפיקוד ומטה לגמור את זה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו