יין ישראלי באיכות יוונית

הכביש העולה בגב רכס הכרמל אל היישוב קריית טבעון מתפתל, וקולו של הווייז מורה לנו לפנות ימינה, אל כפר תקווה. ברגע הראשון נדמה שהגענו אל איזה אי יווני הררי או אולי בית הארחה קיבוצי. שולי הכביש בלתי מסומנים, העצים מסוככים בענפיהם ומצילים על הבאים, בוטקה של השומר בכניסה ושלטים מורים על חדר האוכל ועל הכלבייה. אבל מייד שמים לב שמשהו שונה שם. האוכלוסייה. 

כפר תקווה הוא כפר טיפולי־שיקומי, שנבנה על חורבותיו של הקיבוץ גבעות זייד ומאכלס כ־220 דיירים הסובלים מרמות שונות של פיגור שכלי, אוטיזם וכו', אך עדיין שומרים על תפקוד יומיומי עצמאי, לצד צוות של יותר ממאה מטפלים. בתוך הכפר המופלא הזה ממוקם יקב טוליפ, שבו מועסקים כ־45 מדיירי הכפר. אבל אנחנו כאן היום בשביל מאיה.

מאיה, או נכון יותר MAIA (ראשי תיבות של Mediterranean Approach, Israeli Art), הוא מיזם יינני ים־תיכוני, שלא לומר יווני, שאותו הקימו רועי יצחקי בעלי היקב והיינן דוד בר־אילן, יחד עם פרופ' יאניס פאראסקבופאולוס, ראש הפקולטה לייננות באוניברסיטת אתונה ואחד המומחים הגדולים לזני ענבים ים־תיכוניים והיינן של יקב גאיה המוערך (GAIA) מהאי סנטוריני (ולא להתבלבל עם יקב GAJA האיטלקי), המפורסם ביינות האסרטיקו (Assyrtiko) שלו. 

דוד בר אילן פרופסור יאניס פארסקאבו // צילום: לוטן וייסמן 

מאיה הוא מעין "יקב בתוך יקב", וקיימת הפרדה בין היקבים בזני הענבים, בחלקות הכרם, ואף בסגנון הייננות. "הכל התחיל כאשר נאלצתי לבחור יין בארוחת צהריים קיצית שבה אירחתי קולגה מחו"ל", מספר יצחקי, "כל היינות הישראליים שהיו בתפריט היו אמנם מצוינים, אבל כבדים, ולא התאימו למזג האוויר. הבנתי שחסרים יינות ישראליים ברמה גבוהה שיהיו קלים יותר לשתייה, ואז החלטתי, יחד עם דוד בר־אילן, ללכת על זה. קיבלנו המלצות על פרופ' פאראסקבופאולוס, ובפגישה איתו, לאחר שהפעלנו עליו לחץ, הוא הסכים לבוא לארץ, אבל בתנאי שיוכל להביא איתו את פרופ' קוסטאס בקיאסטס, מומחה הכרמים שלו. 'בלעדיו אני לא זז', הוא התעקש. לא היתה לי ברירה, למרות שהבנתי שהייעוץ הזה הולך להיות הרבה יותר יקר". 

תעשיית היין הגדול של יוון 

תעשיית היין היוונית, אף שאינה מפורסמת כל כך בעולם, גדולה פי עשרה מזו הישראלית, והצריכה המקומית נעה סביב 30 ליטר יין לאדם לשנה, מול כ־7-5 ליטרים בארץ. 

"את הפרויקט שלי ביקב גאיה התחלתי בשנת 1989", מספר פאראסקבופאולוס, "אפשר לומר שהוא היה הטריגר למהפכת האיכות של היין ביוון, בדומה אולי למה שקרה בישראל עם יקב רמת הגולן בסוף שנות ה־80. גם אצלנו יש זנים בינלאומיים כמו קברנה סוביניון ודומיו, אבל הייחודיות שלנו היא בזנים מקומיים כמו אסרטיקו, שהם גם מרכיב חשוב בייצוא של היינות לעולם. אין סיבה שמישהו יחפש מרלו מסנטוריני. אין בזה שום ייחודיות. אני יודע שגם בישראל מחפשים עדיין את המיתוג הנכון ליין המקומי, ואני בהחלט חושב שאם ימצאו פה זן ספציפי שיצליח באופן יוצא מהכלל - יהיה נוח וקל לאנשים בכל העולם לאמץ אותו כ'יין ישראלי', בדיוק כמו שמזהים את ארגנטינה עם מלבק, את ניו זילנד עם סוביניון בלאן ואת גרמניה עם ריזלינג".

על הייננות הים־תיכונית מסביר הפרופסור: "ייננות ים־תיכונית היא לא רק שימוש בזנים ספציפיים שמתאימים לאזור, אלא גם התאמה של שיטות העבודה לתנאי הסביבה המקומית - בציר אופטימלי, משטרי השקיה נכונים, שימוש בשמרים מתאימים ועוד. אחד הדברים שאנחנו עושים במאיה הוא שאין לנו יינות זניים אלא רק בלנדים, וכל זן מביא איתו את הייחודיות שלו. זה גם מה שדוד ואני עושים פה יחד - כל אחד מביא את הידע והיכולות שלו, ויחד אנחנו מקבלים תוצאות הרבה יותר טובות".

היין של מאיה: טועמים ובוחנים

מארה ווייט 2016, יקב מאיה - ממסך לא שגרתי העשוי מ־50 אחוזים ענבי קולומבר ומ־50 אחוזים ענבי מרסאן, כולם מכרמי האזור בנימינה. בשומת של תפוח ירקרק ואפרסק לבן. בטעימה הוא רזה, חד וחומצי ובעל סיומת מינרלית עם מליחות מסקרנת. לבן למתקדמים (79 שקלים).

מארה רד 2016, יקב מאיה - אחד משני האדומים של היקב, שהותקן משלושה זני ענבים - קריניאן, סירה ומעט מורבדר, שהתיישנו כשני שלישים של השנה בחביות בנות 300 ליטר. ליין אופי קריר (אוכמניות ופטל של תחילת עונה), ויש בו שמץ עשן ותיבול ים־תיכוני (אורגנו וזעתר). הגוף בינוני בעוצמתו אך הוא מאוזן ומהנה (85 שקלים).

מארה נוסטרום 2016, יקב מאיה - רוב קריניאן, שליש סירה ותוספת של 10 אחוזים דוריף (השם הצרפתי המקורי לפטיט סירה) יצרו יין קטיפתי ואלגנטי, בעל טעמי פרי אדום ושחור, לצד קפה ועשבי תיבול - ועם זאת, לא נופל במלכודת הבשלות. טיפה מפספס את ההצהרה על "יינות קלים", אבל אנחנו מרוויחים יין מרשים ביותר (135 שקלים).

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו