ממשלת ישראל החליטה שאתגר העפיפונים בעזה הפך לאיום מהותי, ומכאן אנו רואים ביממה האחרונה הסלמה בתגובות נגד ההרס שחמאס זורע בשדות עוטף עזה. מה שמתגלה לנו הוא אותה משוואה לא רצויה, לפיה על כל תגובה באש של צה"ל מגיעה תגובת נגד רקטית למרחב העוטף והישובים הסמוכים. המשוואה הזו רק מחמירה את המצב, וברור שמשהו אחר צריך להתרחש.
חשוב להבהיר, מעל לכל הנזק שחמאס מייצר לישובי הדרום, החמור ביותר הוא פגיעה חוזרת ונשנית בריבונות הישראלית. למעשה, שוב ושוב חמאס קובע את סדר היום של תושבי הדרום – זו מציאות בלתי נסבלת המחייבת שינוי מן היסוד.
עד כה וגם כעת האסטרטגיה סביב עזה היא הכלה, כלומר, ספיגת האירועים תוך נסיונות למזערם על ידי פגיעה ממוקדת במפריחי העפיפונים, במקביל פגיעה בתשתיות של חמאס. מוכר לכם? ברור שכן, היינו בסרט הזה כל כך הרבה פעמים.
ממה מנסה ממשלת ישראל להימנע? החשש מפני דרדור המצב שיוביל למבצע נרחב מרתיע את הממשלה שלנו. החשש מפני אובדן שליטה, היגררות, ספיגת מחיר יקר בנפגעים, בצד מהלכים מדיניים המתגלגלים ברקע – כל אלו מהווים בלם להפעלת כוח נגד חמאס.
הבעיה היא שחמאס מבין היטב ומשחק מצוין על המגרש הזה. בפועל אין לנו שום נקודת יתרון, שלא לדבר על תושבי העוטף, שממשיכים לסבול.
במידה והממשלה תחליט להסלים עד כדי מבצע נוסף, מהן אפשרויות הפעולה? הראשונה היא לחזור על דפוסי הפעולה הקודמים, קרי מהלך קרקעי מוגבל, משולב בעוצמה אווירית, שתכליתו ליצור הבנות חדשות מול חמאס, שיחזיקו מעמד עוד 2-4 שנים. המשמעויות ידועות לכולנו, וגם התוצאות.
אם הממשלה החליטה שהיא ממשיכה להכיל את הרצועה בתצורתה על ההשלכות הכרוכות בכך – אנו צפויים למבצע כזה או דומה.
ללכת על מהלך רחב ועמוק
השניה היא ללכת למהלך מקיף ועמוק, שתכליתו שינוי המצב מן היסוד. מבצע כזה דומה ל"חומת מגן", קרי כניסה לעומק הרצועה וטיהור המרחב מכל האמצעים, התשתיות והמחבלים. מבצע כזה יערוך חודשים, והחשש של הממשלה היא התבוססות ברצועה, ספיגת נפגעים רבים ונטילת אחריות על חיי הפלשתינים שם, על כל הכרוך בכך. הפעולה הזו מאוד מרתיעה את הדרג המדיני וגם את זה חמאס מבין היטב.
ישנן אפשרויות ביניים כאלו ואחרות, כמו למשל להשתלט על תא שטח מסויים לאורך זמן ואז להגביל את יכולות חמאס. משהו הדומה לרצועת הביטחון בלבנון, שתייצר חייץ רחב בין הרצועה ובין הישובים בעוטף. משמעויות האופציה הזו ברורות - ברגע שכוחות צה"ל ייסוגו מתא שהשטח עליו השתלטו, חמאס יחזור לפעול ביתר שאת.
חשוב לזכור – את האופציה הראשונה והשלישית ניסינו. התוצאות לא היו מלבבות במיוחד ולא החזיקו מעמד. כל שנותר בכדי לשנות את המציאות מהיסוד הוא ללכת על מהלך רחב ועמוק.
הפעם צריך ללכת עד הסוף. כוחות צה"ל בגבול הרצועה // צילום: יהודה פרץ
ההירתעות מהפעולה הזו היא ביזארית. מאז 2006 תושבי העוטף סובלים מאוד מהעדר שליטה בטחונית של צה"ל בעומק השטח. החיים הם לא חיים וכיום גם התשתית החקלאית מרוסקת. הגיעה העת לחשוב אחרת, הגיעה העת לעשות לחמאס את מה שעשינו לערפאת ב-82' בביירות, כלומר, כניסה לעומק השטח, כיתור מוסדות חמאס והכנעת הארגון תוך דרישה מלאה להתפרקות מנשק, ויציאה למדינה אחרת.
כל עוד האפשרות הזו אינה על השולחן באופן מוצהר וגלוי, הרשו לי להניח שחמאס לא לוקח אותנו ברצינות הראויה. הם צריכים להבין שם שהמשחק שלהם עומד להביא אותם לתהום.
אם ממשלת ישראל יוצאת למבצע – הפעם צריך ללכת עד הסוף ולקבל בהבנה כי תהליך הסיום יתארך וכי יהיה שלב ביניים של שליטה בשטח, עם כל ההשלכות הנדרשות. אנחנו חייבים להבהיר לחמאס שתוקפו פג. לא לחשוש מואקום – אלא לחתור לשליטה ישראלית לזמן שיידרש בשטח.
רק כך יהיה אפשר להחזיר את הביטחון במלוא מובן המילה לתושבי הדרום. אחרי כל מה שעברנו, חייב להיות ברור לכולנו שאין מנוס מהעפת חמאס מהמרחב. כמה חופשות קיץ ניתן להם עוד להחריב לנו? כמה טראומות ילדים עוד יידרשו לספוג? הרי המצב הזה שבכל קיץ הילדים בעוטף מצויים באווירת מלחמה – אינו אנושי בעליל. אם לא לפעול בכל העוצמה לשם כך, אז למה בכלל צריך להפעיל עוצמה.
את הכוח הלוחם של חמאס חייבים לגרש
צה"ל מוכן ויכול לבצע את המשימה, במהירות הרבה יותר גבוהה משנדמה למישהו – הפעם בלי גמגומים, מהר, חד ועמוק לתוך השטח, עם כל מה שיש. ולגבי היום שאחרי – כן, יהיה יום כזה. הוא לא נעים ולא יציב, אך הוא מחוייב למציאות במצב שכל כך הרבה אזרחים נתונים למתקפה בלתי פוסקת של גורמי טרור.
כאמור, הפעם נדרשת הבנה בין לאומית שאת הכוח הלוחם של חמאס חייבים לגרש מהאזור, ולא לחזור על טעות אוסלו שהחזירה את כנופיית ערפאת בדלת האחורית. הפעם יהיה פירוק מנשק ופירוז הרצועה. ניקוי יסודי.
לכן, על צה"ל להיערך באופן מיידי לכיבוש הרצועה על כל המשתמע. הערכות כזו תיצור דינמיקה אחרת גם בצד השני ואם הם יבינו את המסר, ייתכן שדווקא הערכות כזו תמנע המשך הסלמה. במקביל על הדרג המדיני להצהיר על כוונתנו לפעול, ליצור גיבוי בין לאומי בראשות האמריקאים, ולדרוש מצה"ל מוכנות מהירה למהלך נרחב ויסודי.
לאחר מבצע "עופרת יצוקה" התבטא אלוף הפיקוד דאז, יואב גלנט במשפט: "חמאס ציפה לשיירת רכבים וקיבל רכבת אין סופית ישר לפרצוף". הפעם חמאס צריך לקבל את כל ה"רכבות" הקיימות, ישר לפרצוף. הארגון השטני הזה חייב לסיים את תפקידו בהקדם. ניתן להניח שגם בעזה ייברכו על כך.
מנגנון הסיום של הפעם הבאה חייב לבסס שלטון אחר ברצועה – סביר שלכך ירתמו המצרים, והסעודים וארצות הברית תיתן את החסות. מדינת ישראל חייבת להיות אגרסיבית הרבה יותר אם היא רוצה שמישהו יתייחס אליה ברצינות, אם היא רוצה להחזיר לדרום את הריבונות. לא שקט ולא הודנא, אלא החזרת הריבונות על השטח – ככה פועלת מדינה.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
