קשה למצוא תיאור יותר מדויק למילים "בגידה" ו"ריגול" מאשר המעשים המיוחסים לשר לשעבר גונן שגב.
מי שהיה חבר ממשלה, שותף בכיר לתהליכי קבלת ההחלטות, מסר מידע לאיראן. חלקים גדולים מהפרשה עדיין אסורים בפרסום, אבל ממה שאפשר לומר עולה בבירור ששגב לא פותה ולא הולך שולל; הוא מסר, בעיניים פקוחות, לסייע לאויב מס' 1 של ישראל לאסוף מודיעין.
שגב פעל בשיטתיות, בתחכום, תוך מאמצי הסתרה ותוך ניסיון לגייס אחרים. הגרסה המגומגמת שיוצאת כעת מכיוונו, כאילו ניסה לסייע למודיעין הישראלי, לא מחזיקה מים. התיק נגדו מוצק, עמוס בראיות ומגובה גם בעדותו של שגב - שמן הסתם נגבתה במהלך תשעת הימים שבהם היה נתון במעצר, תחת צו מיוחד, בלי אפשרות להיפגש עם עורך דין.
שגב הוא אמנם המרגל הבכיר ביותר שפעל בישראל (או שלפחות נתפס), אבל לא הגרוע מכולם. היו כבר מרגלים שגרמו נזק גדול בהרבה ממנו; מרקוס קלינגברג, שמסר לסובייטים את סודות המכון הביולוגי בשורק הוא הבולט בהם, והוא לא היחיד. היו אחרים שגויסו, וגם כאלה שהתנדבו, דוגמת נחום מנבר, בדרך כלל עבור בצע כסף, וכאלה שפעלו ממניעים אידיאולוגיים כמו מרדכי ואנונו.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
המקרה של שגב שונה דווקא משום שלא היתה בידיו "ידיעת זהב" שעשויה היתה להביא לאיראנים הישג. הוא שירת בממשלה לפני יותר משני עשורים, וסביר שהמידע שהוא מחזיק לא ממש רלוונטי. יתרונו הוא במקום אחר: ארגוני מודיעין מחפשים לטוות רשת, ללמוד תהליכים, להבין דרכי קבלת החלטות, לסמן מוקדי כוח ונקודות תורפה. ואת כל אלה יכול היה שגב להעניק להם בשפע.
ולא רק זאת. שגב - שעל פי מידע שנאסף עבד בניגריה חלקית כרופא ילדים, אף על פי שרישיונו נשלל ממנו לצמיתות לאחר שהורשע בניסיון להבריח סמים לישראל - שידך לאיראנים גורמים ישראליים אחרים, אנשי ביטחון בעיקר. זה לא סוד שלא מעט "לשעברים" מסתובבים בעולם, בעיקר באפריקה, בניסיון לקושש עסקים. יש להם ידע, יש להם קשרים ויש להם רעב (ולחלקם יש גם עבר פלילי). מפעיל מיומן, לו נתקל בהם, יכול היה ללמוד לא מעט על יכולות ישראליות בשלל תחומים, וגרוע מכך - לחטוף מי מהם (למי שזקוק לתזכורת מהפרשה הכאובה של אלחנן טננבוים).
לכל אלה נתן שגב יד. ביודעין, במפגשים סדורים במקומות מסתור ברחבי העולם, וגרוע מכל - בביקורים בטהרן. מה הניע אותו לעשות את זה? סביר שבעיקר כסף, ואולי גם רצון בנקמה במדינה שלשיטתו המעוותת זרקה אותו לכלבים. מתברר שאנשים מסוגו לא מודים בטעויותיהם, אלא נוטים לחזור עליהן במתכונת גרועה בהרבה, תוך האשמת כל העולם מלבד עצמם.
שגב ישלם מן הסתם על מעשיו, אבל לפרשה הזאת יש זוויות נוספות. למשל, המאמץ שעושה איראן לגייס סוכנים בישראל. על רקע הישגי מערכת הביטחון בסיכול הפעילות האיראנית (המוסד נגד הגרעין, צה"ל נגד ההתעצמות בסוריה, השב"כ בסיכול ריגול), יש נטייה לחשוב שישראל לבדה על המגרש. זאת טעות; איראן היא אויבת רצינית, נחושה ובעלת סבלנות ועצבי ברזל. היא כאן כדי להישאר, והנחת העבודה צריכה להיות שיש עוד "גונן שגב" שעובדים עבורה.
מה שמוביל אל גורמי הביטחון בארץ. מחד גיסא, חשיפתו של שגב וסיכולו הם הישג, על רקע העובדה שפעל לבדו במדינה זרה ובמאמץ הסתרה משמעותי. מאידך גיסא, הוא הספיק לרגל עבור האיראנים שנים ארוכות (מדי) עד שנתפס, ומן הסתם גם לגרום לא מעט נזק. נדרש תחקיר מעמיק להבין מה ומי נכשלו בדרך, לא לשם עריפת ראשים אלא כדי לסכל במועד את המרגל הבא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו