"גם למראה נושן יש רגע של הולדת"

נתן אלתרמן (1970-1910) ממשיך להיות מצוטט חדשות לבקרים בנושאים שונים: אהבה, קנאה יוקדת, צבא וטוהר המידות, העיר תל אביב, ארץ ישראל השלמה. ההספק של אלתרמן מדהים ובלתי נקלט במיוחד בהתחשב בעובדה שמדובר באדם שתוחלת חייו הגיעה ל־60 שנים בלבד (פחות כמה חודשים).  

לעיתים קרובות נערכים כנסים שמספקים הצצה למוחו הקודח של המשורר. ערב עיון כזה, לאוהבי שירה בכלל ולאוהבי אלתרמן בפרט, נערך בחודש האחרון באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים בירושלים. העילה: 80 שנה להופעת ספר הביכורים של אלתרמן - "כוכבים בחוץ".

ההיענות לערב היתה כה גדולה, ואולם ההרצאות היה צר מלהכיל את אלה שביקשו להיכנס. לקהל הרב היתה סיבה להגיע לערב הרוחני המיוחד: השתתפו בו כמה מן החוקרים הבולטים ביצירתו המגוונת של המשורר - פרופ' דן לאור שכתב את הביוגרפיה המעודכנת על אלתרמן, שסיפר על "טרובדור או מוכיח בשער"; פרופ' דן מירון שדיבר על יחיד ורבים ב"כוכבים בחוץ"; פרופ' אריאל הירשפלד שעסק במוזיקה של הספר; פרופ' חגית הלפרין על הקשר בין שלונסקי לאלתרמן; ופרופ' עמינדב דיקמן, שפתח אשנב לתרגומיו מעוררי ההשתאות של המשורר.

"כוכבים בחוץ" ראה אור בפברואר 1938, עוד לפני שמלאו לאלתרמן 28. עם הופעתו, היה ברור כי אלתרמן החל לדחוק את מעמדו של חונכו, המשורר אברהם שלונסקי. למעשה, כמעט בן־לילה הוא הפך לכוכב הבלתי מעורער של השירה העברית המודרנית לאחר עידן ביאליק, שהלך לעולמו ב־1934. 

גם היום יש קסם בקריאה של "כוכבים בחוץ", ששיר הפתיחה בו הוא "עוד חוזר הניגון". עולם הדימויים, העושר הלשוני, הצלילים, החריזה. עובר האורח בשיר הוא חסר אמצעים ("שידיך ריקות") - נווד הסוגד ליופי האוניברסלי. בספר מופיעים משפטים נפלאים, שככל שחוזרים עליהם לא נשחקת רעננותם. כך, לדוגמה, "גם למראה נושן יש רגע של הולדת" ("ירח"); או תיאור השדרה ("שדרות בגשם"), "באור ובגשם השדרה מסורקת".

בין מספידיו של אלתרמן, יום לאחר מותו, היה הסופר והמתרגם יהושע קנז, שהיה אז - שנת מותו של אלתרמן - בן 33 בלבד. קנז, שהיה עורך לשוני ב"הארץ", קשר ליצירתו הענפה של אלתרמן כתרים לרוב במאמר מערכת (שאינו חתום) תחת הכותרת "מותו של משורר". "שירתו הלירית של אלתרמן הביאה תמונות חדשות וצלילים חדשים לספרות העברית ושבתה את לב הנוער הארץ־ישראלי והישראלי", כתב. לדעתו, הקריאה בספר "נשמרה כחוויה חריפה, חד־פעמית", אף שעולם שירי זה היה זר בציוריו ובנושאיו להווייתה הגיאוגרפית והחברתית של הארץ.

כריכת הספר

שמו של הספר, "כוכבים בחוץ", לקוח מתוך השיר הנפלא "פגישה לאין קץ", המופיע בו כשלנמענת בו פירושים שונים (תבל, אולי אישה?). לדברי רעייתו של אלתרמן, השחקנית רחל מרכוס ז"ל, חלק משירי האהבה שכתב אז נוצרו מתוך שיברון לב שפקד אותו. הסיבה: צעירה בשם עבריה שושני, גננת מעמק הירדן, שדחתה את חיזוריו. 

מרכוס אמרה את הדברים ב־1985 בראיון שנתנה לתמר מרוז במוסף "הארץ". היא ציטטה את השיר המתחיל במילים "עוד אבוא אל ספך בשפתיים כבות", וממשיך ב"עוד אצניח אליך ידיים, עוד אומר לך את כל המלים הטובות שישנן, שישנן עדיין". עם זאת, מרכוס, שנישאה למשורר שלוש שנים לפני הוצאת "כוכבים בחוץ", הוסיפה כי עליה - ורק עליה - כתב: "יש הרבה יפות ממנה אך אין יפה כמוה" (מתוך "נשבעתי, עיני").

לאלתרמן היתה חולשה לטיפה המרה. אחת הבדיחות על אודותיו מסופרת תדיר תוך כדי סיורים פופולריים בתל אביב בעקבות תחנות חייו ויצירותיו. האמירה המבדחת היא כדלקמן: כאשר המלצר היה ניגש לשולחנו של המשורר, מציע לו שמונה סוגי משקאות חריפים - ומבקש ממנו לבחור באחד, תשובתו היתה: "לא משנה הסדר".

ואולם אפשר להשתכר משירים רבים של אלתרמן גם בלי ללגום טיפת אלכוהול. כך, על כל פנים, הרגיש משורר ענק בפני עצמו - חיים גורי - שהלך לעולמו בינואר השנה ונחשב למעריצו של אלתרמן, ולמושפע ממנו. גורי נהג לחזור ולספר כי בעת הוצאת "כוכבים בחוץ", כשמלאו לו 15 שנים, חבר ילדות הציע לו "לקרוא משהו טוב" ומשקרא בו אמר כי אפף אותו "כישוף". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו