"עולם היורה: נפילת הממלכה", ארה"ב 2018
"עולם היורה: נפילת הממלכה" מגיע אלינו שלוש שנים אחרי ש"עולם היורה" ביצע אתחול מחדש לסדרת סרטי הדינוזאורים הפופולרית (והפך לאחד הסרטים הקופתיים בהיסטוריה), והוא מוצלח בהרבה מקודמו. הסיפור אפל יותר, הקצב גבוה יותר, כוכבי הסרט, כריס פראט וברייס דאלאס האוורד, נינוחים יותר בתפקידיהם, והבמאי הספרדי חואן אנטוניו ביונה ("בית היתומים", "7 דקות אחרי חצות"), שמבצע כאן את טבילת האש ההוליוודית שלו, מוכיח שיש לו את הכישורים הדרושים לשדרג חומרים בינוניים ולהפוך אותם לראויים לצפייה.
בסיבוב הנוכחי, הסרט מתחלק לשני חלקים עיקריים. בראשון, שמתנהל בהתאם לקווי המתאר של כל סרטי הסדרה עד כה, פראט, האוורד ושני הסייד־קיקים ההיפסטרים שלהם שבים לאי הדינוזאורים, רגע לפני שהוא מושמד בידי הר געש, על מנת להציל כמה שיותר זנים של יצורים פרהיסטוריים. ואילו בחצי השני, שמעביר את ההתרחשויות לאחוזה מבודדת ורחבת ידיים, גיבורנו מנסים לחלץ את היצורים הנ"ל מידיהם של מדענים מטורפים ואנשי עסקים נכלוליים שמבקשים להפוך את הדינוזאורים לכלי נשק ולמכור אותם בשוק השחור.
בתוך כך, ניכר שביונה והתסריטאים שעימם שיתף פעולה (קוליו טרוורו ודרק קונולי) מחפשים דרך להרחיב את היריעה ולרענן את הנוסחה. מלבד שלל אזכורים לסרטים הקודמים בסדרה, החצי הראשון מפוצץ באזכורים לסרטים של ג'יימס קמרון ("המצולות", "הנוסע השמיני") וסטיבן שפילברג ("שודדי התיבה האבודה"), והחצי השני לוקח את הדברים לכיוון שמערבב בין היצ'קוק לסרטי אימה גותיים. מלבד אלה, עושה רושם שגם סדרת "כוכב הקופים" סיפקה לא מעט השראה ליוצרים, שבוודאי דפקו את הראש בקיר בניסיון להבין איך לעזאזל הם מוציאים את הדינוזאורים מהאי ומשחררים אותם לעולם.
כאמור, התוצאה סבירה בהחלט, ואפילו קצת מפתיעה. זאת למרות שלא חסרים כאן חורים בעלילה, טוויסטים מופרכים והחלטות מטופשות, שבלעדיהם הסדרה הזאת לא ממש היתה יכולה להתקיים כנראה.
מי שמציל את המצב הוא ביונה, שמתזמר את האקשן בכישרון, בקלילות ובתנופה, ושבונה את המתח ביד אמן. סיקוונסי הפעולה עשויים לעילא, וכוללים לא מעט שוטים מרשימים, וגם הרובד האמוציונלי אינו נזנח. "נפילת הממלכה" אולי אינו סרט חיוני. אך הוא יודע מה מצופה ממנו, והוא עושה את כל שביכולתו כדי לקיים את חלקו בעסקה. לפעמים זה מספיק.
ציון: 6
