אף חייל לא יורה ירי חי בלי אישור מח"ט, עפיפונים ומטענים ממולכדים עפים לעבר החיילים ואנשי חמאס מנסים לשלהב את ההמונים לפרוץ את הגדר, כשמנהיגיהם נשארים מאחור.
שבועות ארוכים שהם כאן, החיילים והמפקדים, קופצים מעמדה לעמדה תחת שמש קופחת וריח גז מחניק כשבראשם מטרה אחת ממוקדת - להגן על יישובי עוטף עזה.
סוף השבוע האחרון היה ה־11 במספר מאז תחילת הפרות הסדר המסיביות, וחמאס עשה הכל כדי שתושבי הרצועה יגיעו לגדר. "הפגנת המיליון" הם קראו לאירוע, שבו ציפו ל־50 אלף איש, אך למוקדים הגיעו רק עשרת אלפים. בכל זאת, גם רבבת בני אדם הם כמות לא קטנה ובדרך לכוחות שעל הגדר אנחנו צופים בעשרות עפיפונים ובלונים בוערים, "מקשטים" את השמיים המפויחים.
"הכל הופך לשחור"
מאות עפיפונים הם הבטיחו - וקיימו. במהלך ההפגנות הם משגרים אותם לעבר החיילים במטרה לפגוע. עפיפוני התבערה הללו הפכו מזמן למכונת אש שפוגעת ושורפת אלפי דונמים של שטחים חקלאיים ויערות. הכבאיות ורכבי השטח של קק"ל בולטים על כבישי העוטף, נלחמים להגיע לכל ההצתות, אך המשימה קשה ואקליפטוס שלפני רגע נשם עולה בלהבות.
עפיפון תבערה בשמיים המפויחים // צילום: אי.פי.אי
מסגדי עזה מבצבצים מבעד לעשן וככל שמתקרבים לגדר האופק הופך שחור יותר. החיילים עומדים למשפט העולם בכל יום, חוצצים בין התושבים להמוני מפרי הסדר בצד העזתי. "אנחנו בקושי מצליחים לראות משהו, הכל שחור", הם אומרים.
מולי עמדת צלפי צה"ל, ובניגוד למה שחושבים על ירי חי, כדי לפתוח באש עליהם לקבל סדרת אישורים שמגיעה עד למח"ט. הגז המדמיע נועד להרחיק את ההמון מהגדר, אך הוא מגיע גם לחיילים ואלינו. העיניים צורבות ודומעות ולחיילים אין פריבילגיה לשטוף פנים. הם נעים מעמדה לעמדה, נתקלים במפגינים משולהבים, ונשארים מאופקים. מכירים באחריות הגדולה שעל כתפיהם.
חייל צה"ל מטפל בעפיפון תבערה // צילום: אי.פי.אי
מצד אחד, מטרתם להגן על התושבים ולמנוע חדירה ליישובים, ומצד שני עליהם לשלוט במצב ולמזער את הירי בחפים מפשע - אלו שהחמאס שולח למשימות התאבדות.
כשההמונים עם גרזנים וסכינים מגיעים לגדר, פתאום הביקורת שספג צה"ל בארץ ובעולם נראית לא מובנת ולא מבוססת. מתנהלת כאן מלחמה, והחיילים והמפקדים יודעים לספור בדיוק כמה כדורים נורו, ולאן.
לא הורגים - מגינים
הם לא מנסים להרוג, אלא להגן על תושבי עוטף עזה. שבעה חיילים רצים לעבר המון שמתקרב לגדר ופוצח בצעקות השמחה, המעידות שהוא קרוב לחצות אותה. הגז המדמיע קונה לחיילים זמן, וכמו להקות הדגים בים, בכל רגע המוני המתפרעים שוברים לכיוון אחר ומנסים את מזלם. כ־3,000 מפגינים יש במוקד הזה, וכמות החיילים מולם נראית מזערית.
הכוחות על הגדר // צילום: זיו קורן
מנטליות שונה נשקפת כאן, במקום שבו הרוגים מסמלים הצלחה עבור חמאס. אורות האמבולנסים המהבהבים מאירים אנשים שאיבדו את שפיותם. בעולם המערבי, האמבולנס מציל חיים. שם, בצד השני, בחמאס לא מהססים להשתמש בילדים, בנשים ולעתים בחולים, הנשלחים לעבר הגדר. אני תוהה האם יש סוף טוב למקום שבו אמבולנסים מביאים חולים לגדר, במקום לבתי החולים. דברים שרואים מכאן לא רואים מאירופה.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
