מירי רגב נפלה השבוע לידי יריביה הרבים במערכת הפוליטית כפרי בשל. מאז מינויה לשרת התרבות והספורט אין שקט בגזרות שעליהן היא מופקדת. בתוך שלוש שנים הפכה לאויבת הגדולה של אנשי התרבות והרוח נוכח החלטותיה והתבטאויותיה, בשעה שחברי הליכוד כבר מזמן מחלו לה על חטאי ההתנתקות ונשאו אותה על כפיים.
לכן לא פלא שעל מעידה כפי שחוותה השבוע איש מהם לא היה מוכן לשתוק. העמודים הראשונים בעיתונים ושעות השידור של כל תוכניות האקטואליה ברדיו ובטלוויזיה הופקעו כדי לחבוט ברגב, כשהטענה המרכזית נגדה היא שהפכה את המשחק לפוליטי, וכך גרמה לנבחרת הדרום־אמריקנית הפופולרית לבטל ברגע האחרון את ביקורה. "חטפנו פצצה לפנים, זה לא רק ספורט", אמר יו"ר העבודה אבי גבאי, וציפי לבני הזכירה כי "רגב ונתניהו התעקשו להפוך משחק ראווה ספורטיבי לפוליטיקת ראווה אישית". ואם זה לא מספיק, אפילו בסביבתו של נתניהו הפנו אצבע מאשימה אל שרת הספורט ותמהו על התעקשותה להעביר לירושלים את משחק הראווה, שהיה אמור להיערך בחיפה.
שרי הליכוד הביטו בתקשורת ובאופוזיציה עושים שמות ברגב ורובם העדיפו להתבונן מהצד - חלקם בהנאה יתרה. זו לא הפעם הראשונה שהם מסתייגים ממעשה ידיה ומהתבטאויותיה. חלקם מקנאים בה על הצלחתה בקרב פעילי המפלגה, אבל רובם הגדול חש שאט נפש מדיבורה המתלהם, מהתנהלותה הלעיתים בריונית ומחוסר הבנת המרחב הקיצוני שבו היא לוקה. לעיתים רבות מדי קל להזדהות עם מילות השיר הפרודי "מירי רגב היא שכונה". ומילא כשזה קורה במשרד התרבות מול אמני ישראל, אבל בזירה הבינלאומית אל מול העולם כולו? זה כבר פיגוע דיפלומטי.
על טעויות משלמים
כל מי שרואה בירושלים עניין פוליטי או נושא שנוי במחלוקת, בוודאי יצדיק את הביקורת על רגב. כי מה ההבדל בין חיפה לירושלים? הרי שתיהן בישראל. יתרה מכך, חיפה אינה עיר סבוכה כמו ירושלים וטעונה הרבה פחות מבחינה לאומית, לכן אם ההתאחדות הארגנטינאית לכדורגל רוצה בחיפה, אז שיהיה בחיפה. וממילא כל התעקשות על ירושלים היא פוליטית וכמובן מיותרת. בהקשר הזה למדה רגב שלא כל מה שטוב לפעילי הליכוד טוב בזירה הבינלאומית. הדבר מעורר תהיות מה יעלה בגורל האירוויזיון במקרה שרגב תופקד על העניין.
כשהחליט לואי ה־14 להעתיק את מקום מושבו של בית המלוכה מפריז לעיר הסמוכה ורסאי, נעלבו בני עמו הצרפתים עד עמקי נשמתם. איך הוא מעז לנטוש את הבירה האהובה, שאלו בכעס. אצלנו נראה שזה בדיוק הפוך. נראה כי אם בעתיד יחליט ראש הממשלה לקבוע את מעונו הרשמי ברמת גן, יהיו לא מעט שדווקא ינשמו לרווחה. הרי גם כשהחליט דונלד טראמפ להעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים, היו לא מעט שהתריעו מפני הסכנה הביטחונית והמדינית הטמונה בזה.
אבל מה שמדהים יותר מכל אלה הוא שההערכה שהמשחק בוטל בגלל המעבר לירושלים - הערכה קלושה למדי דרך אגב - הפכה לעובדה מוגמרת ומוחלטת לצורך הגשמת המטרה למקסם את השיימינג נגד רגב עד תום. במלל האינסופי שנשפך במהלך כל יום רביעי על ידי פרשנים ופוליטיקאים לא היה כמעט מקום לשום תרחיש אחר. הסיבה לביטול היא ההתעקשות להעביר את המשחק לירושלים, נקודה. למשך יממה הפכו כולם לדובריו הרהוטים של ג'יבריל רג'וב. גם כשהגיעה ההודעה הרשמית של ההתאחדות הארגנטינאית, שבה נאמר במפורש כי ההחלטה על הביטול התקבלה בעקבות איומים על חיי קפטן הנבחרת לאו מסי ומשפחתו וכן איומים על חיי שחקנים אחרים, העדיפו לדבוק בגרסתו של רג'וב.
רגב - למרות ההאשמות מסביבתו של נתניהו - לא היתה לבד במאמצים לקבוע את מקום משכנו של המשחק המדובר בירושלים. ראש הממשלה עצמו כתב לנשיא ארגנטינה לפני כמה חודשים כי על המשחק להיערך רק בבירתנו הנצחית. כשנודע על הביטול השבוע, הרים נתניהו טלפון פעמיים לנשיא וניסה לשכנע אותו לפעול לביטול ההחלטה. גיבוי מפתיע קיבלה רגב דווקא מנשיא המדינה ראובן ריבלין, והיא אף שיבחה אותו על כך במהלך הצהרתה לתקשורת. לא מדובר בעניין של מה בכך, השניים צהובים זה לזה כבר זמן רב בעימות שהתפרץ בקולי קולות רק לאחרונה במשחק גמר גביע המדינה. שוב מתברר שגם ביחסים בין פוליטיקאים הכדור הוא עגול.
מי שניצח על הפקת הענק הכרוכה בתיאום משחק הידידות הוא אבי בן נעים, שהפיק אירועים גדולים כמו הג'ירו ד'איטליה ועוד. לדבריו, היוזמה למשחק בישראל הגיעה בכלל מכיוונו של מסי ואביו חורחה, אנשים מאמינים שרצו לזכות בקבלת ברכה מאביהם שבשמיים באמצעות ביקור בארץ הקודש לקראת משחקי הגביע העולמי שייפתחו בשבוע הבא במוסקבה.
הביקור, שבמרכזו עמד כמובן ביקור של הנבחרת בכותל ונשיאת תפילה במקום הקדוש, הלך ונתפר על פי בקשתם, כמו גם משחק ידידות בינם לבין נבחרת ישראל. הסיבה כי הבחירה הראשונה נפלה על אצטדיון סמי עופר בחיפה, אומרים בהפקה, נוגעת בכלל לענייני לוגיסטיקה והיערכות ולא בשל רצון להימנע ממשחק בירושלים. להפך, הם אומרים, כל מטרת הביקור היא ירושלים, אז מה פתאום שיפריע להם לשחק שם. עופר פשוט הרבה יותר נוח ונגיש מטדי, אמרו, זה הכל.
אבל לנתניהו ורגב היה חשוב שהמשחק יהיה דווקא בירושלים, הם אומרים, ומציינים כי מה שגרם לבן נעים להעביר את המשחק היה שני טלפונים שקיבל. הראשון מרגב, השני ממנכ"ל משרד ראש הממשלה. שניהם ביקשו שיעשה מאמץ להעביר את המשחק לעיר הבירה בשל חשיבות העניין. על פערי הלוגיסטיקה, שגררו מטבע הדברים פערי עלויות, הסכימו לשלם מכספים ממשלתיים.
בן נעים פנה לארגנטינאים ואמר להם שבישראל מעוניינים שהמשחק יהיה בירושלים. איש מאנשי הנבחרת לא הביע כל התנגדות לעניין. כך סוכם וכך נחתם בחוזה בין הצדדים. ביום שלישי עוד הספיקו המפיקים הארגנטינאים להעביר למקביליהם הישראלי את רשימת הדרישות, כולל תפריט מלא ("הם אפילו כתבו איזה סוג בשר צריך לספק לכל שחקן", אמרו) שהועבר לבית המלון שיארח את הנבחרת. שעות בודדות אחרי זה דווח בארגנטינה על הביטול.
גיבוי מפתיע למירי רגב. הנשיא רובי ריבלין // צילום: אייל מרגולין/ג'יני
ישראלים בטהרן, בלי פחד
"מפתיע אותי ששחקנים בסדר גודל כזה נרתעים מאיומים ומטרור", אמר השבוע מושיק שווייצר, שחקן נבחרת ישראל לשעבר ובנו של מאמנה האגדי דוד שווייצר ז"ל. אירועי השבוע החזירו אותו למשחק הנבחרת שבו השתתף עם אביו ב־1974 בטהרן, בירת איראן. "באותן שנים ישראל היתה משתתפת באליפות אסיה, לא באירופה כמו היום", הוא מספר, "וכך הגענו למשחק באיראן. היה זה חמש שנים לפני המהפכה האסלאמית, והשנאה האנטישמית והאנטי־ישראלית כבר הורגשה היטב בכל פינה. בקהילה היהודית ביקשו להיפגש איתנו בלילה הראשון והזהירו אותנו שלא נעז לנצח. שההמונים יסתערו על המגרש ויחסלו אותנו ברגע. יממה אחרי כן כבר החלו הפגנות אלימות מול בית המלון שבו שהינו.
"הגענו למשחק, שהתקיים בפני 130 אלף צופים, רושפי שנאה, צועקים אלינו 'הייל היטלר', צורחים שירצחו אותנו, ובשלב מסוים התחילו לזרוק עלינו, אל המגרש, תרנגולות שחוטות. אבל זה לא הזיז לנו. באנו לשחק כדורגל. את הנבחרות המקצועיות של אז לא עניינה שום פוליטיקה. זה נגמר בכך שקרענו אותם 0:1 ויצאנו כמנצחים ועם גאווה ישראלית. זה בדיוק ההפך ממה שראינו השבוע. אנחנו צריכים להתנצל על משהו? הם צריכים להתנצל. הם אלה שעירבו פוליטיקה וביטלו משחק בגלל שהפחידו אותם באיומים. זו כניעה לטרור. אנחנו לא נכנענו".
הרב עמי פייקובסקי, רבם של כדורגלנים רבים בליגת העל ושחקן עבר בעצמו, אומר כי רבים בישראל מתקשים להבין את הרצון של מסי ושל אביו להגיע להתפלל בארץ לפני המונדיאל, ולכן מתנערים מירושלים בקלות רבה מדי.
"כרב של שחקנים רבים, אני רואה עד כמה חשוב לשחקני הכדורגל להתחבר לעניין רוחני לפני שהם עולים למגרש, ועד כמה זה חשוב להם עד כדי כך שהם רואים בזה ממש תנאי להצלחתם", מסביר פייקובסקי, "לכן שחקנים יהודים מבקשים ממני תפילין או להגיד איתם פרק תהילים לפני המשחקים, וזה אכן מעניק להם כוח רב. לכן אני מבין את הרצון העז של מסי להגיע לירושלים. הוא מבין שביקור במקום הקדוש ליהודים יעניק לו כוח וברכה לפני הגביע העולמי, רק שפה אצלנו מתקשים להבין את זה וחושבים שירושלים זה פוליטיקה. זה ממש לא". ומה עכשיו, כשכבר ברור שמסי לא יבוא? "לצערי, זה כנראה יעלה לו בגביע", אומר הרב, "הוא נכנע, ולכן גם כנראה יפסיד".
מי רוצה חיבוקי
במשך שנים תקפו ראשי האופוזיציה את נתניהו על כך שהוא מרבה לתקוף את התקשורת, ואף הציגו אותו לא פעם כאויב התקשורת החופשית. העובדה כי מרבית כלי התקשורת אכן תוקפים אותו כבר יותר מ־20 שנה נעלמה מעיניהם. מתברר שמספיקים חודשים בודדים בלבד של תקשורת בלתי מחמיאה כדי להוציא גם ממתנגדיו הגדולים של נתניהו את הביבי שבתוכם.
בנאום קונספירטיבי חריג ומדהים הטיח יאיר לפיד בתקשורת השבוע כי היא ניזונה מתעשיית "פייק ניוז" הממומנת על ידי גורמים עלומים הקשורים ללשכת ראש הממשלה שחברו לאנשי אבי גבאי.
"לא ראיתי כמות כזאת של שקרים", אמר לפיד, "זה לא בא מהשוליים. זה מהשלטון. מי שמוביל את זה הם אנשיו של נתניהו, אבל גם המחנה הציוני שם בזה לא מעט כסף. הם שכנעו את עצמם שמותר לשקר, מותר לזייף, מותר להמציא".
לפיד תקף ישירות את התקשורת ואמר כי "אני רוצה לאתגר את התקשורת וגם את רשויות החוק. הגיע הזמן שמישהו יחקור: מי מממן את זה? מאילו מקורות? זה כסף כבד. מי משלם לכל האנשים האלה שיושבים בפייסבוק ובטוויטר ומלכלכים עלי ועל יש עתיד? חלק מהם מקבלים משכורת מהמדינה. זה התפקיד שלהם? להפיץ הכפשות על יריבים פוליטיים?"
לא רק הוא. גם גבאי מרגיש נבגד על ידי התקשורת שממנה ציפה לחיבוק גדול בהרבה. לא שתוקפים אותו יותר מדי, אבל למי שהתרגל לקבל צרור פרחים (לא כמטאפורה אלא אשכרה) ששוגר אליו אחרי ניצחונו בפריימריז מאחד מאולפני הטלוויזיה, כל דבר אחר הוא בגדר אכזבה. "התקשורת מתעלמת מאיתנו", אמר גבאי בראיון לאראל סג"ל ברדיו 103FM. הוא התאונן על כך שהתוכנית המדינית שלו לא זכתה לפרסום ואמר למראיין, "זו נהייתה תקשורת של אראל סג"ל". ללפיד, גבאי ודומיהם קל לחבק את התקשורת, ובלבד שהיא איתם. √
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו