"בסוף שפילברג הוא המחליט"

באופן משמח, "עולם היורה - נפילת הממלכה", שעולה מחר בקולנוע שלוש שנים אחרי שהדינוזאורים של "עולם היורה" טרפו את הקופות (ו־25 שנה בדיוק אחרי ש"פארק היורה" של סטיבן שפילברג נחת על המסכים), מוצלח באופן משמעותי מקודמו. 

הוא הרבה פחות סקסיסטי וממוחזר, והרבה יותר מותח ומפחיד. הוא מכיל כמות נדיבה של שוטים יפהפיים שצפויים להפוך לאייקוניים, הוא מתהדר בכימיה משודרגת בין שני הכוכבים שלו (כריס פראט וברייס דאלאס האוורד), ואפילו תמצאו בו כמה הפתעות. הוא אולי לא יחדש הרבה למי שראה את כל הפרקים הקודמים בסדרה, אבל הוא עשוי נהדר, ולאיש שעשה אותו קוראים חואן אנטוניו ביונה.

חואן אנטוניו ביונה // צילום: אי.פי אי

"האתגר הכי גדול שעמד בפני היה להביא זווית חדשה לסיפור", מספר הבמאי הספרדי בן ה־43 במהלך מפגש עם עיתונאים שמתקיים בלונדון לכבוד יציאת הסרט. "בכל זאת, זה הסרט השני בטרילוגיה, והסרט החמישי בסך הכל, ויש כבר מורשת ארוכה שצריך להתייחס אליה. אז הטריק הוא מצד אחד לתת לצופים את מה שהם מצפים לקבל, אבל גם לנסות ולהפתיע, ולהשאיר טעם של עוד. נראה לי שהצלחנו".

על־פניו, ביונה לא נראה כמו הבחירה הטבעית לפרויקט מהסוג הזה. סרט הביכורים עטור הפרסים שלו, "בית היתומים" (2007), היה מותחן אימה גותי בעל מידות צנועות, וגם שני סרטיו הבאים - סרט הצונאמי "הבלתי אפשרי" (2012) ודרמת הפנטזיה "7 דקות אחרי חצות" (2016) - לא היו סרטי פופקורן לכל המשפחה. 

"אני בהחלט בא ממקום אחר", הוא מאשר. "אפשר לומר שכל הסרטים הקודמים שלי הם סרטים אינטנסיביים ולא מאוד מבדרים. אבל בדיוק בגלל זה כל כך רציתי להיות חלק מ'עולם היורה'. גדלתי על הסרטים של שפילברג, והרעיון של לנסות ולעשות סרט מהסוג הזה מאוד הלהיב אותי". 

עד כמה שפילברג היה מעורב בעבודה על הסרט הזה?

"שפילברג הוא זה שיצר את העולם הזה, והוא עדיין זה שמקבל את ההחלטות הסופיות. השיחות איתו היו מדהימות עבורי. הוא תמיד נותן לך להרגיש שאתה האיש החשוב ביותר בחדר, והוא מעניק לאנשים שעובדים איתו הרבה ביטחון והתלהבות". 

יש בסרט לא מעט מחוות לסרטים הקודמים שלו.

"יש כמה רפרנסים ל'פארק היורה', ויש כמה שוטים שקורצים ל'שודדי התיבה האבודה'. יותר מכל, רציתי ליצור שוטים שיישארו בדמיון של הצופים ושייתנו משמעות רגשית עמוקה יותר לסיפור שאנחנו מספרים. שפילברג הוא מאסטר בזה. אבל יש כאן עוד הרבה רפרנסים לקלאסיקות, החל מהסרטים של היצ'קוק, וכלה בסרטי דרקולה. הסרטים של באסטר קיטון, למשל, היו השראה בכל מה שקשור לקומדיה הוויזואלית. אני מת על סרטים, וכשאתה עובד על סרט מהסוג של 'עולם היורה' צריך גם ליהנות".

יש תחושה שהבאת לסרט לא מעט אימה. במיוחד בחצי השני, שבו הדמויות עוזבות את אי הדינוזאורים.

"זה נכון. החצי הראשון של הסרט הוא מופע זיקוקים מטורף, ואילו בחצי השני, שלוקח פנייה לכיוון ז'אנר 'הבית המכושף', אנחנו בונים את המתח בדרך שונה וקלסטרופובית יותר. רצינו להפחיד את הילדים, ולגרום להם להרגיש כמו שאנחנו הרגשנו כשראינו את 'פארק היורה' בפעם הראשונה.

"כשהייתי בן חמש ראיתי בטעות את 'דרקולה' של ג'ון בדהם בטלוויזיה, ובמשך חודשים לא רציתי לישון ליד החלון, כי פחדתי שדרקולה יתגנב פנימה. אני חושב שבגלל החוויה הזאת הפכתי בסופו של דבר לבמאי. 

"לשמחתי הרבה, הפעם קיבלתי הזדמנות לנסות ולשחזר את הסצינה הזאת, ולהביא את רגשות הפחד שלי, כילד בן חמש, אל תוך הסרט. זה אמנם סרט לכל המשפחה, ויש קווים אדומים שאי אפשר לחצות. אבל הפעם בהחלט שיחקנו עם הקווים האלה". 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו