סרט ילדים נפלא, אינטליגנטי ומרגש

"מעשה פלאים", ארה"ב 2017

שני ילדים בני 12 נמלטים מהמרחב הביתי המוגן ומשליכים את עצמם היישר אל תוך העולם הקשוח והמסוכן ב"מעשה פלאים" - אגדה מקסימה ומלאת הרפתקאות, שמבוססת על רומן חצי מאויר של בריאן סלזניק ("הוגו"), ושמיועדת בראש ובראשונה לילדים. 

החדשות הטובות הן שמדובר בסרט ילדים אינטליגנטי, מהסוג שאינו מתחנף לקהל שלו ושאינו מצפה את מסריו ואת הסיפור המורכב שלו בסנטימנטליות וברכיבים ממתיקים אחרים. כך שאם גם לכם נמאס מכך שרוב הסרטים המיועדים לקהל הצעיר הם סרטי המשך מצוירים (ומטופשים), היום הוא יום המזל שלכם.

הסיפור החידתי והמסקרן מתרחש בשתי מוקדים במקביל. בראשון, שמתרחש במינסוטה ב־1977, אנו פוגשים את בן (אוקס פגלי, "חברי הדרקון אליוט") - ילד בודד וחסר אב שזה עתה איבד את אמו הספרנית (מישל וויליאמס) בתאונת דרכים. בלילות הוא חולם על כך שזאבים רודפים אותו, ובימים הוא מנסה להבין מה יעלה בגורלו עכשיו שהוא נותר לבד. 

ערב סוער אחד, בעודו מחטט בין חפציה של אמו המנוחה, מגלה בן סימנייה מחנות ספרים בניו יורק, ומשתכנע שמדובר ברמז שעשוי להוביל אותו לאביו. עוד לפני שהוא מספיק לעשות משהו בנדון, מכת ברק קטלנית מותירה אותו חירש. אך פרט שולי זה לא ימנע ממנו לברוח מבית החולים ולנסוע למנהטן כדי לחפש תשובות לשאלות שלא נותנות לו מנוח.

הסיפור השני, שמרחש בניו ג'רזי חמישים שנה קודם לכן, מתמקד ברוז (התגלית המרעישה מיליסנט סימונדס, שכיכבה גם בסרט האימה "מקום שקט"), ילדה חירשת שאינה מוצאת את מקומה בעולם. את זמנה היא מבלה בהכנת קיפולי נייר ובצפייה בסרטים אילמים שבהם משתתפת כוכבת תקופתית גדולה (ג'וליאן מור). עושה רושם שרוז מעריצה את הכוכבת הזאת, ולכן, כשהיא שומעת שהיא עומדת להעלות מופע בניו יורק, היא מחליטה לנטוש את אביה הקשוח והאמיד ולצאת לעיר הגדולה כדי לפגוש אותה.

מה הקשר בין שני הסיפורים האלה? שאלה טובה. וגם התשובה עליה לא רעה בכלל. אך כדי לשמוע אותה תצטרכו להיות סבלניים, שכן "מעשה פלאים" בונה את המתח שלו באיטיות, ומתענג על כל טיפת מסתורין. 

את הסרט ביים אליל האינדי הוותיק טוד היינס, ושום דבר שהוא עשה עד היום (רשימה מפוארת שכוללת סרטים כמו המלודרמה הדגלאס סירקית "הרחק מגן עדן", סרט הגלאם־רוק ההומואי "ולווט גולדמיין", והביופיק המופרע והמקורי "אני לא שם" שעסק בבוב דילן) לא יכול היה להכין את מעריציו לפנייה החדה והלא צפויה שהוא מבצע כאן. כמו מרטין סקורסזה, שהפך את ספרו הראשון של סלזניק לסרט מצוין, ניכר שגם היינס נהנה מאוד לכוון את יצירתו לקהל צעיר לשם שינוי. וכמו סקורסזה, גם היינס מנצל את ההזדמנות כדי להעשיר, לאתגר ולהפתיע.

מי שמסייעים לו לעשות את זה הם שורה ארוכה של אנשי צוות מעולים. זה מתחיל מהצלם אד לחמן, שמבצע אבחנה סגנונית ברורה בין שני הקווים העלילתיים (הסיפור שמתרחש בסבנטיז נלכד בסגנון המלוכלך והרפה שמאפיין סרטים ניו יורקיים מהתקופה, ואילו הסיפור שמתרחש בשנות העשרים מצולם בשחור לבן אלגנטי ומהמם ומציית לכללים הדרמטיים של סרטים אילמים). וזה ממשיך עם הפסקול הדומיננטי והמגוון של המלחין קרטר בורוול (השותף היצירתי הקבוע של האחים כהן) שמקבל הרבה יותר מרחב מבדרך כלל כדי ללוות את הדימויים, ועם מעצבי ההפקה השונים שיורדים לפרטים הכי קטנים על־מנת ליצור שתי כמוסות זמן מושקעות, משכנעות ומאוד שונות זו מזו. התוצאה נפלאה ומרגשת. קחו את הילדים.

ציון: 8

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו