אם הייתי יודע שבתוך פחות מ־24 שעות הרולאן גארוס יספק סיפור טוב בהרבה ממצרי אלמוני שבגיל 27 מקבל טלפון שבעוד שעה עליו לעלות להופעת הבכורה שלו בגרנד סלאם, במגרש המרכזי, מול גריגור דימיטרוב, כ"לאקי לוזר", הייתי מעמיד את מקרה מוחמד סאפוואט בפרופורציות הנכונות.
אבל אי אפשר היה לדעת. גם מרקו טרונגילטי הארגנטינאי (190 בעולם) לא ידע. הוא כבר היה בביתו בברצלונה אחרי אסאדו וכוס קפה, מנתח את ההדחה במוקדמות הטורניר. הסיכויים שיקראו לו לחזור היו קלושים כי לפניו בתור היו שמונה טניסאים, אבל גם רשימת הפורשים הלכה ותפחה, וזו של ניק קיריוס הכניסה אותו לפתע לסיבוב הראשון.
במקום ללכת לים עם סבתו בת ה־90, שבאה לבקר מארגנטינה, הוא דחס אותה, את אמו ואת אחיו לתוך רכב שכור כשהיעד הוא פריז. למה לא רכבת? "היתה שביתה". למה לא מטוס? "בעיה עם אישורי מעבר".
עבור ארגנטינאי שלא מבואנוס איירס, 1,000 קילומטרים באוטו הם לא דבר יוצא דופן, וטרונגילטי, שמגיע מסנטיאגו דל אסטרו שבצפון המדינה, לא חשב פעמיים לפני שלחץ על הגז ונסע. הוא נהג מדי פעם כדי להפיג את המתח, לא ישן הרבה, הגיע בעשרה לשמונה בבוקר לבירת צרפת - ואחרי שעתיים כבר התייצב מול ברנרד טומיק האוסטרלי.
שלוש שעות אחר כך, בין צחוק לדמעות, הוא חגג ניצחון 4:6, 7:5, 4:6, 4:6 וכרטיס לסיבוב השני, שיכניס לכיסו כ־80 אלף דולר. בסיבוב הבא הסינדרלה מארגנטינה יפגוש את מרקו צ'צ'ינאטו האיטלקי.
