שעות אחדות בלבד אחרי שהורה לגרש את שגריר ישראל באנקרה בתגובה על "טבח הפלשתינים בעזה" והחליף ציוצים ועלבונות פומביים עם רה"מ נתניהו, הסב ארדואן, המבקר בלונדון, עם אלחנן בק וחבורתו והתמוגג מנחת. ראש משלחת נטורי קרתא בבריטניה העתיר מחמאות על ראשו של הנשיא הטורקי ושיבח במילים חמות את החלטתו לגרש את שגריר ישראל. "לו כולם היו נוהגים כמוך", אמר לו, "המדינה הציונית היתה קורסת מזמן".
עוד על המתיחות מול טורקיה
ארדואן: "לא ניתן לישראל לגנוב את ירושלים"
נטורי קרתא הם קוריוז. גם "תמונות ההשפלה" של שגריר ישראל בטורקיה הן לא יותר מגימיק מכעיס. ככלות הכל, "זכויות היוצרים" בעניין הזה שמורות, כנראה, דווקא לסגן שר החוץ לשעבר, דני איילון, שדאג בשעתו להושיב את שגריר טורקיה בישראל על שרפרף נמוך לעיני המצלמות "כדי שכולם יראו איך אנחנו נוזפים בו מלמעלה".
אבל ארדואן איננו קוריוז. נשיא טורקיה הוא מנהיג כריזמטי עם הפרעת אישיות קשה ופתיל קצר. אסלאמיסט פרגמטי ואופורטוניסט מובהק. שונא ישראל על גבול האנטישמי, שאינו מצליח לכבוש את תסכולו נוכח עוצמתה של המדינה הציונית והצלחותיה. אדם עם קיבעונות ודעות קדומות, אבל גם חיה פוליטית מובהקת.
הנשיא הטורקי מחובר בטבורו לאחים המוסלמים וידוע כאוהד מושבע של חמאס. אבל תמיכתו בארגון הטרור הזה נגזרת פחות מן האידיאולוגיה הדתית שלו ויותר מן השאיפה הבלתי מוסתרת לרתום את "פשעי הכיבוש הישראלי" ואת "סבל העם הפלשתיני" ככלי בדרך להפוך למנהיג עולם האסלאם הסוני. שאיפה דומה, אגב, לזו שמריצה את משטר האייתוללות השיעי בטהרן. זו הסיבה שהזעיק אליו את 57 נציגי המדינות החברות בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי, כדי להציג בפניהם את "דרכי התגובה לפעולות ישראל נגד הפלשתינים שוחרי השלום בעזה" ונגד חמאס "שרק מגן על אדמתו".
אבל יש עוד הסבר להתפרצות האחרונה של הנשיא הטורקי נגדנו. בחודש הבא הולכת טורקיה לבחירות מוקדמות, שבסיומן ייכנס לתוקפו המעבר למשטר נשיאותי. משרת רה"מ תבוטל ולנשיא, כלומר לארדואן, יהיו כעת סמכויות שלטון כמעט בלתי מוגבלות. גירוש שגריר וקונסול ישראלים, בצד השתלחויות מילוליות בישראל ממש ערב הבחירות, רק ידרבנו מצביעים לתמוך במי שהולך כעת להפוך לדיקטטור.
הקריאות שנשמעו אתמול בישראל להגיב על מהלכי ארדואן בניתוק מוחלט של הקשרים עם טורקיה וכן הבעות החרטה על הפיצויים ששולמו לטורקים בעקבות פרשת המרמרה מובנות, אבל לא מוצדקות. המטרה העיקרית של הסכם הפיצויים היתה להסיר ממפקדי צה"ל ומחייליו את האיום בתביעות, והמטרה הזו הושגה. חילופי המהלומות השבוע בין שתי המדינות אינם סיבה לשבירת כל הכלים.
אין עוררין על כך שכל עוד ארדואן עומד בראש המדינה הטורקית, הסיכוי לשיפור משמעותי ביחסי שתי המדינות קלוש עד אפסי. אבל לא כל הטורקים הם אוהדי מפלגת הצדק והשלטון, כשם שלא כל העזתים הם אוהבי חמאס.
ישראל נהגה נכון כאשר השיבה לארדואן מידה כנגד מידה, הן בהדיפה מיידית של ההאשמות והן בגירוש הנציגים הדיפלומטיים הטורקים. בכך הוכיחה כי עת להבליג ועת להגיב. שתי המדינות אותתו כי מדובר במהלך זמני, עד להתפרצות הבאה של האיש היושב בארמון באנקרה.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
