בעוד בתל אביב יש את תיאטרון הבימה, התיאטרון הקאמרי ותיאטרון בית ליסין - שלושה תיאטראות רפרטואריים גדולים - לירושלמים יש את תיאטרון החאן, תיאטרון רפרטוארי קצת שונה באופיו, שחוגג השנה 50 שנה להיווסדו.
יש בירושלים עוד מוסדות תיאטרון קטנים יותר, כמו תיאטרון מיקרו, תיאטרון האינקובטור ותיאטרון אספקלריא, אבל החאן הוא ללא ספק בית היצירה המשמעותי ביותר בבירת ישראל.
אחד הדברים שהפכו את החאן למוסד ייחודי הוא העובדה שלתיאטרון יש אנסמבל שחקנים קבוע. כמו כן מתהדר החאן במבנה ייחודי, כמו שרק ירושלים יכולה להציע, שהוקם במאה ה־19, ומשמש את התיאטרון מאז 1967. "תיאטרון החאן תמיד פעל בסביבה תרבותית וכלכלית שונה מהתיאטראות של תל אביב", אומר ירון סדן, שכיהן כמנכ"ל התיאטרון בשנים 1992-1999. אחד הדברים שהשפיעו על ההתפתחות של החאן היה תיאטרון ירושלים הסמוך, שמארח הצגות של תיאטראות מכל הארץ ויש לו מספר מנויים גדול. "היה לנו ברור שמול זה נוכל להצליח רק אם ניצור משהו אחר, שלא רואים במקומות אחרים", אומר סדן.
בשנים 1975-1982 המנהל האמנותי של החאן היה אילן רונן. באותם הימים חברי האנסמבל של התיאטרון היו ששון גבאי, אלי דנקר, עליזה רוזן וספי ריבלין, הרבה לפני שהם הפכו לשחקנים מוכרים. "אני עבדתי עם האנסמבל המיתולוגי", אומר רונן, "כולנו גרנו בירושלים, והיתה אווירה מאוד מיוחדת". "החאן הוא באמת מקום יוצא דופן", אומרת אופירה הניג, שכיהנה כמנהלת האמנותית בשנים 1996-2001. "את ההצגות המסחריות יותר התיאטראות הגדולים עושים מצוין. החאן צריך להיות אלטרנטיבה".
באנסמבל השחקנים של החאן בולט השחקן אריה צ'רנר, השחקן הכי ותיק בלהקה. הוא משחק בחאן מאז 1981 והפך לפנים של התיאטרון. "אני מאוד אוהב את החאן", אומר צ'רנר, "אני די מרופד בהצעות מבחוץ, אבל האהבה שלי לחאן מאוד עמוקה".
בימים אלה הנהלת החאן עומדת בסימן החלפת תפקידים. לתפקיד המנכ"לית נכנסה לאחרונה אלישבע מזי"א ואת מקומו של המנהל האמנותי מיקי גורביץ' יחליף בנובמבר הבמאי אודי בן משה. "החאן עושה דברים שאחרים לא מעזים", אומרת מזי"א, "יש לנו 7,000 מנויים ואנחנו צופים עלייה בשנה הקרובה. זה תיאטרון לא מתפשר ולא מתחנף".
"יש משהו בחאן שמאפשר לעשות בחירות מעניינות ואמיצות, ומאפשר לחשוב פחות על השיווק", מסכם בן משה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו