המדריך לחוגג המבולבל: למה מציינים את ל"ג בעומר?

מאות אלפים יחגגו הערב (רביעי) את ל"ג בעומר, במירון וברחבי הארץ. האירוע המרכזי הינו הילולה לכבוד המנהיג הישראלי הקדום רבי שמעון בר יוחאי, שקבור במירון, אך במקביל התפשט בקרב הציבור מנהג של הדלקת מדורות. חרף הדלקת המדורות, סיבה למסיבה, הטעם והסיבות למנהג לא ברורים והמידע מועט. לקראת חג המדורות יצאנו לבדוק על מה כל הרעש. 

 

המאמץ הלאומי במרד בר כוכבא

ל"ג בעומר הוא היום ה-33 בספירה שבין פסח לשבועות, האורכת 49 יום. לקראת מתן תורה עם ישראל ספר את הימים מיציאת מצרים (הלילה שאחרי ליל הסדר) ול"ג בעומר הוא בעצם היום ה-33 של הספירה. אולם בתקופת המקרא, בתקופת בית שני היום כלל לא היה מצוין בלוח השנה ולא היה אליו שום יחס מיוחד. 

היחס המיוחד ליום ל"ג בעומר החל סביב מרד בר כוכבא, כשעם ישראל עשה את המאמץ הגדול האחרון למרוד ברומאים ולזכות בעצמאות. המרד נכשל, אולם גם בתוך הכישלון הזה היו נקודות אור. אחת מהן מוזכרת באופן סתמי בתלמוד וקובעת כי בל"ג בעומר פסקו למות תלמידי רבי עקיבא. לא מוסבר כל כך מה היתה הסיבה הממשית למוות וניתנת רק סיבה רוחנית. ככל הנראה תלמידי רבי עקיבא, כ24 אלף לוחמים, מתו במהלך הקרבות של המרד עד לג' בעומר. האפשרות הזו מסבירה גם מדוע נהגו אבותינו לאורך 2000 השנים האחרונות לצאת לירות בחץ וקשת דווקא ביום הזה - רמז סודי למרד העתיק.

מנהג החץ והקשת // צילום: רויטרס

 

פטירתו של מייסד תורת הקבלה רבי שמעון בר יוחאי

מסורת אחרת של החג מציינת כי זה הוא היום שבו נפטר רבי שמעון בר יוחאי ובו הוא מסר את עיקרי תורת הקבלה וספר הזוהר לתלמידיו במירון. יש לציין כי גם כאן קיים קשר למרד בר כוכבא: רבי שמעון בר יוחאי היה אחד המתנגדים התקיפים ביותר לשהיית שלטון הכיבוש הרומאי בארץ ואף הוצא נגדו גזר דין מוות שחייב אותו להסתתר לבדו עם בנו במשך שנים רבות. לכן לא מפתיע כי מותו מקושר לל"ג בעומר שהוא נקודת ציון במרד, נקודה שהמסורת לגביה נעלמה עם השנים למרות הזיכרון עצמו של היום. 

את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של ישראל היום

מעניין לציין כי במסגרת חגי עם ישראל לא קיים יום גלוי המציין את מרד בר כוכבא ויתכן מאד שהסיבה לכך היתה הכישלון ושלטון הברזל של הרומאים. אלא שמתחת לפני השטח דאגו אבותינו בדרכם לציין את המרד בצורה נסתרת על ידי ציון ל"ג בעומר. לאור זאת מובן מדוע הציון נעשה במדורה שהיא היתה אחת הדרכים המקובלות להעברת הודעות במהירות בעולם העתיק בייחוד בעיתות לחימה.

 

החגיגה במירון

בהר מירון ככל הנראה נמצא בית עלמין עתיק, שבו קבורים רבים ממנהיגי עם ישראל לפני ואחרי חורבן בית המקדש. בין היתר נטמנו שם הלל הזקן ושמאי, שהנהיגו את העם בתקופה החשמונאית המאוחרת, ובמשך שנים היה מקובל לעלות לקברם. לאחר מרד בר כוכבא נקבר במקום רבי שמעון בר יוחאי, וקברו הפך למוקד משיכה דתי ולאומי מכיוון שהוא ייצג את השאיפה לעצמאות דתית, אותה אסרו הרומאים, ועצמאות לאומית. 

במאה ה16 עלה למקום המנהיג הקבלי החשוב ביותר של הדורות האחרונים - האר"י הקדוש, יחד עם תלמידיו. מאז התגבר והתעצם המנהג, וכיום נוהגים לעלות להר כמעט מיליון איש. האירועים מתחילים באופן מסורתי בבית משפחת אבו בצפת, הנוהגים לצעוד עם ספר תורה לקברו של רשב"י.

מאות אלפים מגיעים למירון מדי שנה // צילום: דרור ארצי ג'יני

 

לאומיות או דתיות

חשוב להדגיש כי ההנהגה הישראלית הקדומה לא היתה לאומית במושג המודרני של המילה. אבותינו שאפו לחירות כדי לממש את הזהות הדתית לאומית שלהם. כלומר, אצלם לא היה פער בין קיום מצוות לבין שלטון עצמאי בארץ ושני הדברים היו מעין שלם אחד. גישה והשקפה זו אינה עומדת בקריטריון הלאומי המודרני והיא מורכבת יותר. לכן לא היתה בעיה להפוך את ל"ג בעומר ליום דתי, העוסק בקבלה, ולהשכיח את הצד הלאומי שבו. אבותינו לא ראו בכך שום בעיה כיון שהם ידעו כי הצד הרוחני הוא הבסיס לצד הלאומי שיגיע בעתיד. מסיבה זו ההילולה בעבר וכיום נושאת בעיקר סממנים דתיים מובהקים

אחד המנהגים המוכרים הוא ה"חאלקה", שבו מספרים את בני ה-3 לראשונה במירון. המנהג מדגיש את חיובו של הפעוט לראשונה בתחילת מצוות, מה שהופך אותו לבן חורין מבחינה דתית ולאומית. החיבור בין הדת לחירות שהיה מובן לאבותינו מחולק היום בעולם המודרני ולכן רבים אינם מבינים מדוע מיליונים עולים להר כל שנה ומייצרים בו שעטנז מסורתי של יהדות ועמדות לאומיות מובהקות.

 

הציונות התלבשה על החג

אחרי מלחמת השחרור, ולאור העובדה ששלושת המקומות החשובים לעם ישראל, הר הבית והכותל, קבר רחל בבית לחם ומערכת המכפלה היו תחת שלטון ירדני ולא ניתן היה להגיע אליהם. הצטרפה ההנהגה הציונית לעידוד העלייה למירון. מלכתחילה תמכה ההנהגה הציונית בציון ל"ג בעומר בגלל המסורת הלאומית הנסתרת שבו והיה גם קל לקבל את הזיקה למירון הן מבחינה של מילוי צורך דתי והן מבחינה של מילוי צורך לאומי. אמנם ההנהגה הציונית לא הזדהתה עם המסר הקבלי תורני של רבי שמעון בר יוחאי, אבל מכיוון שהיה אחד ממנהיגי המרד ומגדולי הלוחמים בעד עצמאות ישראל, היה קל להזדהות עם העניין ולחברו לערכי הציונות.

גם לציבור דתי רחב היה קל להזדהות עם מירון הרבה יותר מאשר עם הר המצדה, כיון שההנהגה המסורתית בעם ישראל לאורך כל הדורות דחתה את פתרון ההתאבדות והחירות בכל מצב וניסתה לשמר תמיד את הרוח הישראלית מבלי ללכת אל הקצה, קרי התאבדות. לכן סביב ההר חלה התלכדות אינטרסים מובהקת של חוגים שונים שנזקקו לסמל, כל אחד מסיבותיו, חוגים חרדיים עסקו יותר בתורת הנסתר של רבי שמעון בר יוחאי, חוגים ציוניים ראו בו את המנהיג הלאומי שלא מתפשר וחוגים דתיים לאומיים שילבו בין הגישות השונות. זו הסיבה מדוע עד היום קיים קונצנזוס חוצה מחנות סביב המקום. 

היה קל לחבר את ל"ג בעומר לערכי הציונות. משה שרת ודוד בן גוריון // צילום: אוסף דוד קיידן הארכיון הציוני המרכזי

 

יום החתונות הגדול

למרות כישלון מרד בר כוכבא, שהוביל למנהגי אבל מובהקים בין פסח לשבועות, ל"ג בעומר הפך ליום שמחה מובהק שבו לא מתאבלים, אפשר להסתפר, לא מתפללים את חלקי הצער שבתפילה וגם נוהגים להתחתן כדי להרבות ולהעצים את המשך העם. יש כאן מעין הכרזה ברורה שלמרות כישלון אנחנו ממשיכים בשלנו, בחיים שלנו ולא נעצרים אלא מדליקים מדורה ואומרים אנחנו כאן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו