סבסטיאן קו מחייך כאשר אנחנו מבקשים ממנו לרוץ על חוף הים לצורך הצילום: "הימים הללו עברו, אני סיימתי להצטלם על חוף הים", הוא אומר בנימוס בריטי נחוש. בגיל 61, האיש ששלט בריצות הבינוניות בשנות ה־80 נראה שמור באופן מפתיע משהו. זו לא הפעם הראשונה שלו בישראל; האיש שניהל את המשחקים האולימפיים בלונדון ביקר בארץ הקודש ומתמצא בה לא רע.
הפעם הגיע כאורח של מועדון הפאר צ'לסי, שפועל ברחבי אירופה נגד אנטישמיות. המסע, שהחל במצעד החיים באושוויץ, נמשך עד יום העצמאות של מדינת ישראל. מי שעוד הצטרף לביקורו של לורד קו הוא המאמן הישראלי אברהם גרנט, שכבר בעשר הדקות הראשונות של המפגש "הותקף" על ידי קו: "שמעתי שאתה רוצה לקנות קבוצת כדורגל, אולי תקנה קבוצה בשפילד".
קו נולד בלונדון, אך חונך בשפילד הקשוחה, ועל אף אהבתו לצ'לסי הוא שומר אמונים לעיר שפעם יוצגה בליגה הראשונה, אבל כבר שנים שתי קבוצותיה מדשדשות. לדינמיקה בין גרנט לבריטי עוד נחזור בהמשך.
הוא האלוף האולימפי היחיד בהיסטוריה שזכה פעמיים ברציפות בריצת 1,500 מטר, בעל ארבע מדליות אולימפיות (שתיים מזהב ושתיים מכסף), אלוף אירופה ושיאן עולם, ובמהלך הקריירה קבע לא פחות מ־11 שיאי עולם (8 באצטדיון ו־3 באולם) בריצות למרחקים בינוניים. אבל מה שמעניין הוא שברקע המלחמה באנטישמיות של צ'לסי, קו השתתף בשני המשחקים האולימפיים הפוליטיים ביותר בכל הזמנים - במוסקבה (1980) ובלוס אנג'לס (1984) - שהוחרמו כל אחד בתורם על ידי העולם המערבי והקומוניסטי.
קו וגרנט. "צ'לסי היתה פורצת דרך בהרבה דברים לאורך ההיסטוריה", אמר הישראלי // צילום: אלן שיבר
כשמסתכלים בקטעי ארכיון מהמשחקים הללו, רואים שגם בבריה"מ וגם בארה"ב הקהל המקומי מוחא לך כפיים ומעודד אותך.
"אתה יודע, ספורט זה ספורט ואתה תמיד מעריך את האתלטים שעושים מאמץ. אגב, אני לא חושב שהדברים דומים בכדורגל. אם צ'לסי מפסידה אני לא אגיד 'וואו, איזה מאמץ של המגן השמאלי של היריבה'. אבל אם מסתכלים על האולימפיאדות, הן תמיד היו שם כפורצות דרך ומעידות על מה שעומד להתרחש בפוליטיקה ובקרב ההמונים: האולימפיאדה בברלין 1936, האולימפיאדה במקסיקו עם 'הכוח השחור' וגם במשחקים במוסקבה ובלוס אנג'לס".
אתה חושב שהעולם למד משהו מהמשחקים ההם?
"אני חושב שכן. במשחקי לונדון כל המדינות הגיעו ואף אחד לא החרים, ואתה רואה שהעולם התקדם בזה. הספורט תמיד הקדים את הפוליטיקה וסימן את הדרך למה שעומד לקרות. הממשלה הבריטית ביקשה ממני אישית לא לנסוע למוסקבה, ואני אמרתי להם שאם מערבבים פוליטיקה וספורט אנחנו נעמוד בפני בעיה. זה לא מגיע לאוהדים ולא מגיע למתחרים שלי. האתלטיקה תמיד כיבדה את המעמד והספורטאים תמיד כיבדו זה את זה. אני לא בטוח שאפשר להגיד את זה על כל ענפי הספורט".
נולדת בלונדון ועברת לשפילד, ואתה כבר 50 שנה אוהד צ'לסי כי נולדת בסמיכות למגרש. זכית בשנים האחרונות לרגעים מרגשים.
"מה שמרגש אותי אלו דברים כמו המאמן השחור הראשון בפרמייר ליג, שהיה רוד חוליט, ושהוא היה אצלנו. אני עדיין כואב את הפנדל ההוא של ג'ון טרי, שעושה את דרכו לסיביר עדיין. אבל בטח לאברהם זה כואב יותר".
בשלב הזה גרנט מצטרף לשיחה: "האמת היא שאני כבר הספקתי לשכוח מהפנדל הזה, אבל אנשים כמוך מזכירים לי אותו כל יום, ככה שאני לא חושב שאי פעם אפסיק לחשוב עליו. אבל אני מסכים איתך שצ'לסי היתה פורצת דרך בהרבה דברים לאורך ההיסטוריה שלה וגם בפרויקט הזה של המלחמה בגזענות".
"לי ולסבסטיאן יש גיבור משותף", משתף גרנט ומסביר: "מוחמד עלי, שהיה ספורטאי למופת ובימי מלחמת וייטנאם אמר, 'מה, אני אלך להילחם עכשיו בצד השני של העולם באנשים שאני לא מכיר?' לא בגללו נפסקה המלחמה, אבל בזכותו זה עלה על הפרק".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
