שירה ואלקנה זמורה, ילדיה הקטנים של נירית זמורה שנפצעה קשה בפיגוע דקירה לפני כשנתיים וחצי, כתבו מכתב לשופטים שהחליטו בשבוע שעבר לזכות את המחבל מאשמת ניסיון רצח.
"לפני כשנתיים וחצי בט"ו בחשוון היינו אצל חברים", כתבו השניים. "אבא קרא לנו מהר הביתה, וכשהגענו סיפר לנו שאמא נפצעה בפיגוע. הוא אמר לנו שאמא נפצעה קל ושהיא בסדר, חשבנו שהוא נוסע להביא אותה ושהם כבר חוזרים הביתה.
"לא ידענו שבשעה זו אמא מובהלת לחדר הניתוח עם סכין בגבה ובמצב קשה. במוצאי שבת שלאחר הפיגוע, אמא עוד הייתה מאושפזת בבית החולים ובאנו כל המשפחה עם סבתא וסבא לבקר את אמא בחדרה בבית החולים.
"כשהגענו לחדר פגשנו אמא אחרת משהכרנו עד היום", סיפרו שירה ואלקנה. "לא ידענו כמה חיינו ישתנו מרגע זה".
הילדים אמרו כי "בשבוע שעבר שמענו שהשופטים בבית המשפט של הצבא, שאמא ואבא חינכו אותנו לאהוב ולהתגייס אליו כשיגיע הזמן, החליטו שלא להאשים את המחבל שניסה לרצוח את אמא בניסיון לרצח, אלא בחבלה חמורה.
"אנחנו מרגישים כעס כלפי פסק הדין של השופטים ושואלים את עצמנו מה, הם לא יודעים באיזה מציאות אנחנו חיים?! בשבוע הקרוב נציין את יום הזיכרון לחללי צה"ל והנרצחים בטרור הערבי. בנס נציין את היום הזה ואת יום העצמאות יחד עם אמא ולא בלעדיה.
"ביום הזה אנו מבקשים מהשופטים כמה דברים: תסתכלו לנו בעיניים, תבינו אותנו ותעשו צדק. שירה בת 14 ואלקנה בן 12".
זיכוי מחמת הספק. נירית זמורה ובעלה // צילום: באדיבות המשפחה
כזכור, ביום רביעי האחרון עוררו שופטי בית המשפט הצבאי ביהודה סערה, כאשר הרשיעו את חמזה אלפילאת בעבירה של גרימת חבלה מחמירה, במקום ניסיון לגרימת מוות בכוונה. זאת, לאחר שביצע באוקטובר 2015 פיגוע דקירה בצומת גוש עציון ופצע קשה את נירית זמורה כשדקר אותה ליד עמוד השדרה.
ההגנה והפרקליטות לא הסכימו לגבי אורך הסכין ואיכותו, שכן על פי פסק הדין, לשם הכרעה שלפיה מדובר בניסיון לגרימת מוות דרושה הוכחה ל"ביצוע העבירה המושלמת", כלומר כוונה ממשית ומטרה להשלים את עבירת הרצח. השופטים אף הציגו בפסק הדין את "חזקת הכוונה", אשר כוללת את אופן ביצוע העבירה וכן את הכלים ששימשו לביצועה, מקום הפגיעה בגופה של הקורבן, היקפה עוצמתה ועוד.
השופטים הוסיפו כי העובדה שכת הסכין נשברה ולהב הסכין נותרה בתוך גופה של זמורה, מעידה על כך שלא יכול היה להתבצע ניסיון דקירה חוזר, שיצביע על מטרה להמית ללא כל ספק. כמו כן, המחבל ברח מהזירה לאחר הדקירה, מה שלטענת השופטים מהווה אינדיקציה משפטית להיעדר ניסיון להרוג.
השופטים אף קבעו כי גם העובדה שהמחבל לא דקר את זמורה בחזה או בלב, אלא בגבה העליון, מחזקת את הרושם כי לא היה מדובר בניסיון לרצח. הם הוסיפו כי העובדה שמדובר בסכין שלהבה באורך קצר יחסית, לדבריהם, של כ-8 ס"מ, מלמדת שלא ניתן להוכיח כי מדובר בכלי נשק שנועד להרוג באופן ודאי.
לאחר שאלפילאת טען כי העובדה שהסכין נשברה מלמדת על כך שמדובר באיכות נמוכה של הכלי – ולפיכך על אי-כוונה להרוג, השופטים מצאו לנכון להקל באופן משמעותי בעבירה שבה הוא הורשע.
בתגובה לפסק הדין המקל אמרה נירית: "כבר שנתיים וחצי שאני מסתובבת עם 'סכין בגב', ההתמודדות שלי ושל כל המשפחה היא יומיומית וההשלכות כבדות. התחושה היום היא ששופטי בית המשפט מחזיקים את הסכין הזו".
זמורה הוסיפה כי "זו סכין בלב של כולנו, סכין בלב של כל המשפחות נפגעות הטרור, וחס וחלילה של הנפגעים הבאים בחסות בית המשפט, שלא נדע. ציפינו שמבית המשפט תצא אמירה ברורה וחד משמעית שבית המשפט במדינת ישראל לא נותן יד לרצח יהודים, ולצערנו זה לא מה שקרה כאן".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו