הבעיה של פייסבוק // פרשנות

בקריקטורה שהתפרסמה בסוף 2010 באתר geek & poke, קצת אחרי שפייסבוק יצאה לעולם נראים שני חזירים כשהם משוחחים ביניהם:

 

• "האין זה נפלא? אנחנו לא צריכים לשלם כלום על האסם!"
• "כן, ואפילו האוכל בחינם!"

 

הקריקטורה הזו קיבעה את העיקרון שאחר כך נודע בשם – "אם אתם לא צריכים לשלם דבר – אתם המוצר".

וזה בדיוק מה שקרה לנו עם פייסבוק: קיבלנו במשך שנים שירות "חינמי", שלא הצטרכנו לשלם עליו במטבע מוכר, אבל שילמנו עליו בעקיפין בתמורה משמעותית לא פחות: שילמנו בפרטיות שלנו, במידע שחלקנו עם פייסבוק מרצון, מי פחות ומי יותר ועזרנו לה להגדיל את השפעתה ולהפוך למפלצת שהיא היום. כי היי, זה בחינם!  

 

אבל עכשיו התגלה שהמפלצת יותר רעבה ממה שחשבנו – לכסף, להשפעה ובשביל זה היא מוכנה לעשות הכל. אבל הכל: למכור אותנו, את המידע הפרטי והאישי שלנו, את ההודעות הפרטיות שלנו, תמונות ששלחנו ומה לא. פייסבוק קוראים הכל ואפשרו במשך שנים גישה חופשית לשורה ארוכה של גופי צד שלישי למידע שאספו עלינו – חברות מסחריות, גורמים פוליטיים, גופי ביון ומודיעין, חוקרים, חברות ייעוץ, ובתכנון היו גם גופים שמגלים עניין במידע רפואי - כולם קיבלו גישה כמעט חופשית למזנון המידע הפרסונלי הגדול בעולם. ועם מידע אישי אפשר להשפיע על בוחרים, להטות תוצאות של בחירות דמוקרטיות ובאופן כללי, להשפיע, לשנות ולעבוד על ההמונים מבלי ידיעתם. הכל היה בחינם, כי אנחנו המוצר.

 

אבל לפייסבוק יש בעיה. בעיית גישה חמורה, תרתי משמע.

 

כשיש לך ארבעה מיליארד "משתמשים", אתה מפסיק לזכור שמדובר בבני אדם ומתחיל להתייחס אליהם כמו החזירים בקריקטורה, או יותר פשוט – כאל עדר של כבשים פועות. אתם לא בני אדם. אתם המוצר.

 

למעשה, הכתובת הייתה על הקיר, והסיפור של קיימברידג' אנליטיקה שבו חברת ייעוץ פוליטי קיבלה גישה מפייסבוק למידע של כמעט 90 מיליון איש והשתמשה בו כדי להשפיע על תהליכים פוליטיים ותהליכי הצבעה בכל רחבי העולם מאמריקה ועד ניגריה לא היה צריך להפתיע אותנו.

 

ומדוע הסיפור של קיימברידג' אנליטיקה לא צריך להפתיע אותנו?  בגלל הגישה של פייסבוק למשתמשים שלה. אם לנסח זאת בשפת רחוב: הם לא סופרים אותנו (אלא רק את הרווחים של המניה). זה ניכר בגישה של פייסבוק לתלונות של משתמשים (התעלמות או הפניה למנגנונים אוטומטיים שאינם מאפשרים קשר ישיר עם נציגי החברה), ההתעלמות, השינויים המוכתבים באופי השירות מבלי לשאול משתמשים ומופעלים בכפייה, האכיפה הברוטלית של "כללי הקהילה" בלי היגיון וללא שקיפות ובלי לספק הסברים או לתת דין וחשבון לגורם מפקח כלשהו ועוד ועוד.

 

פייסבוק מתחמקת

זה ממשיך בתעלולים המשפטיים של החברה, בניסיונותיה להישאר אקס טריטוריאלית ולהמנע מלהשיב ולתת דין בפני בתי משפט מקומיים. בישראל לבדה, יש לפחות כמה מקרים שבהם פייסבוק ישראל באמצעות משרד עורכי הדין שלה, "הרצוג, פוקס, נאמן", ניסתה להתחמק מהדין הישראלי בטענה המתממת שפייסבוק ישראל לא מפעילה בעצם את הרשת החברתית הגדולה בעולם, ויש להפנות טענות משפטיות לישויות המשפטיות של פייסבוק באירלנד או בארצות הברית.

 

טענה זו, לדעתי הכנה והלא משפטית בעליל – היא מגוחכת, הזויה, שלא לומר נכלולית: פייסבוק ישראל מחזיקה כאן צוותי פיתוח המפתחים וכותבים קוד עבור השירות ושלוחותיו כמו Internet.org, היוזמה של פייסבוק למדינות מפתחות, מוכרת פרסום לגופים ישראליים ויותר מכל – פונה אל ומשרתת למעלה מארבעה מיליון ישראלים שגולשים באתר וביישומי פייסבוק מדי יום.

 

את הפרקטיקות הנכלוליות האלה, פייסבוק מקיימת כבר שנים. ומה אפשר לצפות מחברה שראשיה מחקו בהסתר הודעות פרטיות במסנג'ר, ואת הצביעות האיומה של צוקרברג עצמו, האיש שניזון מכל פרט טריוויאלי בחיינו, אבל הוא עצמו מדביק נייר דבק על מצלמת הרשת שלו? ממה אתה חושש, מארק?  

 

זאת ועוד: פייסבוק ואנשיה מתכחשים להבטחות הבסיסיות ביותר שלהם. הסיסמה שניצבת בגאון בעמוד הפתיחה של פייסבוק, זה המזמין ומפתה אותנו להירשם אומר: "זה בחינם, ותמיד יהיה כך". ובכן, מסתבר שגם זה לא נכון. רק השבוע, שריל סנדברג, סמנכ"לית התפעול של החברה הודיעה שמשתמשים שירצו שהמידע האישי שלהם ייחסם כליל בפני מפרסמים יצטרכו לשלם בשביל זה... אם לצטט את העיקרון מ-"עריצה היא הלבנה": אין דבר כזה ארוחות צהריים בחינם. על הכל צריך לשלם. ופייסבוק בעצם מפירה את ההבטחה שלה למשתמשים, וחושפת את פרצופה האמיתי של המפלצת: אתה לא מוכן להיות מוצר, חזיר קטן?  אז תתחיל לשלם לנו על האסם ועל המזון.

 

ממה צוקרברג מפחד? // צילום: AP

 

יום דין וחשבון

ופייסבוק ידעו מה כוחו של המידע הזה. מידע שאפשר להשתמש בו בדרכים זדוניות ולחולל אלימות בעולם האמיתי, או להמליך מלכים באופן מלוכלך ולא הוגן, ובניגוד לאידיאל הדמוקרטי, כמו שקרה עם "המכון לחקר האינטרנט", שהיה בעצם גוף חזית של הביון הרוסי, או קיימברידג' אנליטיקה שהעבירו מידע למטה הבחירות של טראמפ והשפיעו על משאל העם בבריטניה לעזיבת האיחוד האירופי, או הגורמים העלומים שניסו באמצעות הודעות מסנג'ר מכוונות להסלים את הסכסוך האתני בין מוסלמים לבודהיסטים במיינאמר שהיה יכול להתדרדר לשפיכות דמים. פייסבוק, באופן מודע לחלוטין, הפכה כר נוח למלחמות מידע בין מעצמות ומדינות כשכל המשתמשים בפייסבוק הופכים לכלי משחק ולחימר בידיהם. וזה, הופך אותה למרושעת.

 

השבוע יתייצב מנכ"ל פייסבוק בפני הקונגרס האמריקני כדי לתת עדות על פרשת קיימברידג' אנליטיקה. מנגד, סירב צוקרברג להתייצב ולהעיד בפני הפרלמנט הבריטי. גם הצהרותיו בדבר הסכמתו לרגולוציה ופיקוח על מפלצת המידע שיצר, הפכו ריקות כשפתאום החל לסייג אותן ולחדד שבעצם לא התכוון לפיקוח מדינתי, אלא בידי טריבונל ערטילאי כלשהו שיוקם מ-"גופים עצמאיים" (ומי יחליט על זהות החברים בו?) – ושהוא מתכוון להמשיך ולחמוק מידם הקשה של נציבי הגנת פרטיות ברחבי העולם.

 

אבל יום הדין של פייסבוק קרב ובא, ופייסבוק יודעת זאת. ליום הדין הזה קוראים "התקנות הכלליות להגנת מידע", אוGDPR  - שורת תקנות שהאיחוד האירופי מתכוון להתחיל ליישם החל מתחילת מאי, ובהן פיקוח מחמיר על גופים האוגרים אצלם מידע אישי ומוכרים אותו, כולל דרישות חמורות לשקיפות בפני המשתמשים מה נאסף עליהם, איך נעשה שימוש במידע, איך הוא נאגר ולמי הוא מועבר.

 

כמובן, התקנות החדשות של האיחוד גם יאכפו את הזכות להישכח, ואת הזכות לדרוש מהתאגיד האוגר, קרי פייסבוק ודומותיה, למחוק מידע שאנחנו לא מעוניינים שיישמר אצלו. המקל שמלווה את התקנות האלה גם הוא משמעותי וכואב – קנס של עד 20 מיליון יורו על הפרה, או ארבעה אחוזים מהמחזור השנתי הכולל של התאגיד. ופגיעה בכיס וברווחים, זו שפה שגם פייסבוק שלעתים נדמית כבעלת קשיי תפיסה – מבינה.

 

הגיע הזמן שפייסבוק תתחיל לתת דין וחשבון לנו, האזרחים שמשתמשים בשירותיה בכל העולם, באמצעות המוסדות והגופים הנבחרים שלנו. שלנו, ולא שלה. אנחנו האכלנו את המפלצת, אבל אנחנו גם נהיה אלה שנכלא אותה בכלוב, כדי שלא תטרוף אותנו ואת דעתנו החופשית.

 

 

 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו