הסקר החדש של מכון המחקר "פיו", אשר מראה כי חמישית מתושבי 18 מדינות במרכז ובמזרח אירופה אינם מוכנים לקבל יהודים כאזרחי מדינותיהם, מלמד כי האנטישמיות "הישנה" עדיין חיה ובועטת ביבשת. בארמניה חיים כיום 300, אולי 500 יהודים. ברומניה מספרם של היהודים שנותרו במדינה עומד על כ-3,000, כגודלה של הקהילה היהודית בליטא. קרוב ל-4,000 יהודים חיים בצ׳כיה. ביוון כ-5,000. בפולין מגיע מנין היהודים לכעשרת אלפים.
בכל אחת מהמדינות הללו, כמו ברוב מדינות אירופה כיום, היהודים מהווים אחוז קטן ובלתי משמעותי מהאוכלוסייה המקומית. אירופה הצליחה במהלך מאה השנים האחרונות לחסל במו ידיה את יהדותה. אותה יהדות, שהעניקה לאירופה את שורשיה וערכיה "היהודים-נוצריים". ועדיין, שנאת היהודים - האנטישמיות, בוערת ומפעפעת בדמם של האירופים, בעיקר במחוזות בהם כמעט ולא נותרו עוד יהודים: במדינות שרוב מוחלט של אוכלוסיותיהן מעולם לא פגש יהודי או יהודייה והסיכוי שמפגש כזה יתקיים בעתיד כמעט ואינו קיים, קיימת דחייה מצד שכבה מוצקת למדי של האוכלוסייה האירופית כלפי ״היהודים״. לא רוצים אותם כשכנים, לא רוצים להתחתן איתם. לא חושבים, שהם צריכים להיות אזרחים שווי זכויות.
אפשר למקד את המבט במדינות מרכז ומזרח אירופה, שלכאורה התמודדו פחות עם חלקן בשואה בשל המשטר הקומוניסטי שנכפה עליהן לאחר מלחמת העולם השנייה. אך סדרת מחקרים, שהתפרסמה בשנים האחרונות, העלתה שרמת האנטישמיות אינה נמוכה במערב - בעל המסורת הדמוקרטית הארוכה יותר. כלומר, לא ניסיון פוליטי הוא הנסיוב הנדרש כדי להתמודד עם מחלת האנטישמיות האירופית. מדובר בדבר הרבה יותר עמוק. ייחודה של האנטישמיות הוא אופייה הוירטואלי-ויראלי. אנטישמיות אינה מצריכה מגע עם יהודים, כדי להיווצר או להתקיים. ואם, במקרה נסי, מגע שכזה נוצר, הוא אינו גורם בדרך כלל לבחינת התאמת המציאות לדעות הקדומות אלא לכפיית הדעות הקדומות על המציאות.
אין ליהדות עתיד באירופה
אירופה היא מקרה-למידה מרתק של האנטישמיות כמחלת נפש המונית. למעשה, האנטישמיות היא המחלה האירופית העיקרית. תמצאו אותה לא רק בעיירות נידחות בבלארוס, בכנסיות כפריות במולדובה ובדוכני שווקים בפולין - היא שוכנת במערכות עיתונים גדלים בגרמניה, באוניברסיטאות מובילות בבריטניה, על מושבי פרלמנטים ״דמוקרטיים״ ו״ליברלים״, במסדרונות נציבות האיחוד האירופי בבריסל. בשנים האחרונות התגייסו האיחוד האירופי וממשלות אירופה למאבק באנטישמיות - לא למאבק לחיסול האנטישמיות, אלא למאבק הכחשה בקיומה של אנטישמיות. לנוכח הצמיחה במספרם של המוסלמים החיים באירופה והפיכתם לחלק משמעותי הרבה יותר מהיהודים במרקם החברתי והפוליטי של ״היבשת הישנה״, הוחלט להוריד את העיסוק באנטישמיות מעל סדר היום ולהתמקד מעתה ב״איסלאמופוביה״.
לכאורה, נראה שהסלידה מהמוסלמים - הגבוהה מזו השמורה ליהודים - מצדיקה תפנית שכזו. אך, האומנם? האם ניתן להשוות את ההיסטוריה היהודית באירופה לזו של המוסלמים? האם ניתן להשוות את מימדי קליטתם של היהודים בחברות האירופיות - לפני השואה ועד היום, למימדי הקליטה של המוסלמים? האם יצא מקרב הקהילות היהודיות האירופיות איום דומה כזה שיצא משורות הקהילות המוסלמיות? אירופה אינה מסוגלת לרפא את עצמה מאנטישמיות. היא כלל אינה מנסה. ולכן, אין ליהדות עתיד באירופה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
