זיכויים של יו"ר ועד העובדים לשעבר בנמל אשדוד, אלון חסן, ונאשמים אחרים מעבירות שוחד, מרמה, הפרת אמונים, סחיטה באיומים, והלבנת הון - מחייב בדיקה מקיפה של שיקול דעת הפרקליטות, וכן חשבון נפש נוקב בתקשורת.
לחוקרי המשטרה, במיוחד "ביחידות העילית" יש מוטיבציה מיוחדת לסיים את החקירות המתוקשרות ביצירת תשתית להעמדה לדין.
מערכת החקירות המשטרתית, שמשקיעה משאבים רבים בחקירה, מזהה כישלון כאשר השקעתה יורדת לטמיון. אשר על כן, תפקיד הפרקליטות הוא, בין היתר, לקיים בחינה מדוקדקת, מעמיקה ורצינית של החומר המתקבל מהמשטרה, חומר הכולל גם המלצות.
בדרך כלל הפרקליטות לא נמצאת בחדרי החקירות, אינה יכולת להתרשם באופן בלתי אמצעי מהעדים, ואין בפניה אלא את אשר החוקרים מציגים בפניה. בנסיבות אלה, האחריות על הפרקליטות רבה ונדרשת מידה מחמירה ואחראית ביותר של עיון ובדיקה.
כשהפרקליטות מגישה כתב אישום ולאחר מכן בית המשפט מזכה ומוסיף ביקורת על שיקול דעתה - סימן מובהק הוא שלא נעשתה עבודה רצינית בבחינת חומר הראיות. הזיכוי הגורף מצביע על כשל משמעותי וחוסר תשומת לב מספיק למהות הראיות שהמשטרה אספה. חשוב לזכור שאין מדובר במחלוקת פרשנית אלא באופן ההתייחסות לחומרי החקירה שהמשטרה העבירה.
בימים אלה ממש החליטה הפרקליטות שלא להסתמך על חקירות המשטרה ולא להעמיד לדין את ראש עירית חצור בניגוד להמלצות המשטרה - הוכחה מובהקת לחובה להטיל ספק משמעותי בהמלצות המשטרה.
חשוב מאוד שגם הגורמים בתקשורת המתלהמת יבצעו חשבון נפש בהתייחסות לעבודת המשטרה ולהחלטות הפרקליטות. כי מי שקרא וצפה ברבים מכלי התקשורת, יכול היה להתרשם שאלון חסן הוצג כראש משפחת פשע. הדימוי שיצרו לו היה כשל מאפיוזי. התקשורת העמידה אותו לדין, שפטה אותו וכבר חרצה את דינו. כעת מתברר שלא היו דברים מעולם.
חזקת החפות מצויה בבסיס כבוד האדם וחרותו, חזקה זו מחייבת גם את התקשורת שלא פעם שופכת את דמו של אדם מבלי עוול בכפו. הגיע הזמן שגם כלי תקשורת מזוהים, מוטי רייטינג הנשענים על הדלפות מגמתיות - יפיקו לקחים, אם הם באמת רוצים להחזיר אליהם רבים בציבור שאיבדו את האמון בהם.
