פיברנובה, טימגייסט, ג'בולאני, בראזוקה, טלסטאר. אם השמות האלה לא אומרים לכם כלום, כנראה לא התעניינתם בגביע העולמי במילניום הנוכחי. כי אלה הם הכדורים הרשמיים בחמשת המונדיאלים האחרונים, כולם של אדידס - יצרנית הכדורים של הגביע העולמי מאז 1970 - וכולם מחלקים את העולם לשניים: אלה שצריכים לבעוט או לנגוח אותם לשער, ואלה שצריכים למנוע מהם להיכנס.
זה כבר הפך לריטואל. כמו הידיעות על עיכוב בבניית אצטדיונים, חשש מהתפרעויות ורשימת פצועים שמתארכת, נדמה שגביע עולמי לא יכול להתקיים בלי שיח סביב הכדור. "הוא קצת מוזר, היו יכולים לייצר משהו הרבה יותר טוב", ביקר דויד דה חאה את הטלסטאר 18, לאחר ה־1:1 של ספרד מול גרמניה.
חברו פפה ריינה היה הרבה יותר חריף: "אני מתערב אתכם שנראה יותר מ־35 גולים מרחוק במונדיאל", אמר והסביר את מגרעות הכדור: "הוא עטוף דבק פלסטי וקשה מאוד להחזיק אותו". אנדרה טר שטגן הסכים: "הכדור זז המון באוויר, אבל נצטרך להסתדר עם זה, אין לנו ברירה".
כוכב טלוויזיה
הכדור הנוכחי, הטלסטאר 18 (18 TELSTAR), הוא למעשה מחווה לכדור הראשון שייצרה אדידס לגביע העולמי, במקסיקו 1970. היה זה המונדיאל הראשון שהועבר בשידור ישיר, וכדי להקל על הצופים הוא עוצב בצורה הקלאסית של 32 מרובעים, 12 מהם שחורים. מכאן גם שמו - "כוכב הטלוויזיה".
בהמשך הגיעו הטנגו, האטרוסקו, הקוואסטרה והטריקולור - כדורים ששמרו על מבנה, צבע וצורה דומים. השינוי המשמעותי הגדול הגיע ביפן ובדרום קוראה ב־2002, אז אדידס ייצרה את פיברנובה, שהיה בצבע שמפניה ולא לבן, וכלל שני הדפסים דמויי כוכב בצבעי אפור־זהב ואדום.
הטלסטאר המקורי. גרסת מונדיאל 1970 // צילום: אי.פי
עם המודרניזציה הגיעו התלונות. עבור השחקנים, הפיברנובה היה קל משקל וקשה לשליטה. ארבע שנים אחר כך הגיע הטימגייסט, והוא כבר היה כבד מדי ולא נוח. ועדיין, שני הכדורים האלה היו מצוינים ביחס לג'בולאני של דרום אפריקה 2010, שנחשב לגרוע ביותר בתולדות המשחקים. איקר קסיאס הגדיר אותו "כדור חוף"; דיוויד ג'יימס האנגלי טען שהוא "מזעזע מכל הבחינות"; ואפילו לאו מסי, שפרסם אותו, אמר ש"קשה מאוד להתרגל אליו". ואכן, על פי נתוני OPTA, במונדיאל באפריקה נרשמו יותר מסירות לא מדויקות מאשר בארבעת הטורנירים שקדמו לו.
"נבדק בכל התנאים"
אנשי פיפ"א ואדידס מודעים לחשיבות הכדור ומנסים לשפר ולמצוא את האיזון העדין שבין צורכי השחקן לצורכי השוער. הבראזוקה, למשל, שיוצר לגביע העולמי בברזיל 2014, הוא הכדור הנבדק ביותר בתולדות הטורנירים. "בחנו אותו בעשר מדינות, בשלוש יבשות, על ידי יותר מ־600 שחקנים בשלושים קבוצות", התגאו ביצרנית הכדורים.
הם נתנו אותו לשחקנים הגדולים בעולם, ניסו אותו בתנאי גובה קיצוניים והגיעו איתו עד להרי הרוקי בקולורדו, ארה"ב. "בדקנו אותו בכל תנאי השטח האפשריים. על משטח רטוב, לח, ברוחות ובמבול", סיפרו באדידס לפני ארבע שנים, וכנראה זאת הסיבה שהוא זכה לשבחים במהלך הטורניר. "המשקל מושלם", אמר אז סטיבן ג'רארד; "אני מרוצה ממנו", הסכים מסי.
הרכב מנצח אולי לא מחליפים, אבל כדור מנצח בהחלט כן. הרי מדובר בעסק שמגלגל מיליונים, מרצ'נדייז מבוקש, הזדמנות אדירה לייצר הכנסות מהמוצר הבסיסי ביותר. הטלסטאר, אם כן, שונה מקודמיו, ומאוד שונה מהמקור של 1970. אז הורכב מ־32 פאנלים שנתפרו זה לצד זה, כעת הוא מורכב משש חתיכות שהודבקו יחדיו, ללא תפרים כלל.
הג'בולאני (2010). הכדור הגרוע מכולם // צילום: Getty Images
חדשני אך מוכר
הדגם החדש הוא כדור חכם הכולל התקן לתקשורת טווח אפס (NFC), שישרת את רוכשיו ולא את השחקנים עצמם, והעיצוב המפוקסל רומז על הקשר הטלוויזיוני, שהוביל לבחירת השם לפני 48 שנים.
החדשנות מרשימה, אבל התחושה ישנה. "הוא טוב לבועטים, אבל רע לשוערים", אמר דני אלבס, מגינה של ברזיל, את דעתו על הטלסטאר, וסיכם את הנושא בצורה משולמת. הרי השוערים מרגישים שמקשים עליהם את העבודה במכוון עם כדורים מהירים וחמקמקים כדי להעניק לקהל הצגה טובה ומרובת שערים. "כל עוד פיפ"א יכולה לעשות זאת, היא תעשה", אמר אובידיו פיליול הארגנטינאי, שזכה בגביע ב־1978 כשעוד שיחקו בטנגו.
כל כמה שזה מצער עבורם, השוערים כנראה צודקים. בכל ארבע שנים העולם עוצר את נשימתו כדי לראות גולים, והם בשיא חוצפתם עומדים שם ומפריעים. ממש חוצפה. אז הנה לכם כדור חדש, בהצלחה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
