תוך יום אחד פרץ לחיינו מילון מונחים חדש, סביב סיפור הכור הסורי. הקובייה (מבנה הכור) מול הקופסה (הצוות הסודי שדן בתקיפה). "כור חם" מול "לא דובים ולא כורים", והמשפט שיישאר לנצח ממורשת ברק "עידו, שתוק", המזכיר את הביטוי הצבאי הוותיק "שתוק, צעיר", ובקיצור: שתץ.
עדיין עומדת על הפרק הסוגיה הלא פתורה: האם לאולמרט היו "ביצים מברזל", "אחד עם ביצים" כהגדרת הנשיא בוש, או שהבן-אדם "הזוי ומדומיין" כדברי אהוד ברק. אם לשפוט על פי כלל העדויות, הקייס של ברק די חלש.
אחד עם ביצים מברזל. אולמרט // צילום: קוקו
וכאן עולה שאלה אחרת לגמרי, איך הפכו הביצים, אותו איבר גברי מידלדל בשקית, לסמל האומץ והגבריות?
הסמל הזה לא נולד בהר סיני אלא הוא מיובא משפות הגויים. באנגלית, גרמנית וצרפתית ועוד, גבר שאין לו ביצים, או שיש לו "אשך רך" הוא פחדן. "גבר עם ביצים" הוא אדם אמיץ. נראה שהמקור הוא בכך שהאשכים, המכונים באנגלית Balls, כדורים, נתפסים, במידה רבה של צדק, כמקור האון הגברי, מקור הזרע.
גבר עם ביצים // צילום: יהושע יוסף
גם הניב 'תפס אותו בביצים' או לחלופין 'החזיק אותו בביצים' מתייחס לגבריות ומכוון למי שכופה על זולתו דבר מה לאחר שאיתר נקודת תורפה שלו. המקור הישיר הוא באנגלית: get someone by the balls. לניב מקור בארמית בלשון חכמים: "האי לנקטיה בכובסיה דלשבקיה לגלימא [אוחזו בביציו התלויים בו עד שיתן לו טלית]" (בבא מציעא קא ב), והוא נשען על ספר דברים: "וְקָרְבָה אֵשֶׁת הָאֶחָד לְהַצִּיל אֶת אִישָׁהּ מִיַּד מַכֵּהוּ, וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו" (כה 11). מקור השימוש במילה ביצים עבור אשכים הוא מן הגרמנית, שם הם מכונים, לצד כינויים רבים אחרים, פשוט Eier, ביצים.
"אוחזו בביציו התלויים בו עד שיתן לו טלית" // צילום: אייל מרגולין ג'ייני
ג'וקים, שפנים והעז העיוורת
נאום ה"בן כלב" של אבו מאזן עשה גלים גבוהים עוד יותר מנאום ה"יחרבתך". עדיין אין תחליף לגיוס תשומת לב עולמית מקללה טובה. 'כלב', מכל מקום, ממשיך להיות החיה האהובה ביותר על המקללים. כך מאז ימי התנ"ך ועד הצ'ילבה הפלסטינית-ישראלית ו-bitch האנגלית, האחרונות מיוחסות לנשים דווקא.
בעלי חיים הם עוגן רטורי לנאומים. אין כמו דימוי זואולוגי כדי לעורר את הדמיון ואת שרשרת הציטוטים והזיכרון ההיסטורי. ולהלן שרשרת נאומי חיות הזכורים לטוב ולפחות טוב משבעים שנות המדינה, ואחד מהתנ"ך.
נאום הקופים. "רואים אותי כקוף שזה עתה ירד מן העצים". דוד לוי, חתן פרס ישראל הטרי, בנאום לתומכיו בליכוד במארס 1992.
נאום הלווייתנים. "כמו לוייתן שאיבד את חוש הכיוון אתם מסתערים על החוף, ... אני בכוחי הדל דוחף אתכם אל המים החיים". חיים רמון בוועידת מפלגת העבודה, ינואר 1994, בוויכוח על הפרדת קופת החולים מההסתדרות.
נאום הקרנפים. אביגדור ליברמן אוהב להזכיר בנאומיו והופעותיו את הקרנפים ואת ההתקרנפות. בינואר 2015 אמר בעקבות התבטאות של אנשי בל"ד: "אותם מתקרנפים שעוברים לסדר היום מול האמירות הללו והופכים את המפלגה הזאת ללגיטימית בנוף הפוליטי, מסכנים את עתידנו. להזיל דמעות תנין כממסד זה לא פתרון". זו לא הייתה הפעם הראשונה. ב-2011 טען ליברמן שבקרב המחנה הלאומי יש "מתקרנפים", כלומר, אלה המתנגדים להקמת ועדת חקירה נגד ארגוני השמאל. דימוי הקרנפים, הלא הם האופורטוניסטים ההולכים אחרי כל רוח נושבת, נולד בישראל בעקבות מחזה בשם זה של יונסקו. נראה שלליברמן אין מה לדאוג. הקרנפים, כפי שסופר השבוע בעיתונות, הולכים ונכחדים.
מכחיד קרנפים עם ביצים. ליברמן // צילום: אורן בן חקון
נאום הפרות. עמוס הנביא הראה לנו איך להשתמש בחיות בנאומים באופן אפקטיבי. "שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שֹׁמְרוֹן, הָעֹשְׁקוֹת דַּלִּים, הָרֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים" (ד 1). כמה הוא חסר מול האלוביצ'ים, הפישמנים, העופרים, הדנקנרים ועמיתיהם.
נאום החיה הדו-רגלית. "אנחנו נגן על הילדים שלנו. אם תורם יד של חיה דו-רגלית עליהם, תיגדע היד הזאת". מנחם בגין בכנסת, ביום השלישי למלחמת לבנון הראשונה. השר אופיר אקוניס מחבב את הדימוי. ביום ראשון אמר בלוויית הנרצחים בפיגוע הדריסה: " נס לא קרה לנו, חיה דו-רגלית רצחה את סרן זיו דאוס וסמל קהלני באביב נעוריהם". לפני שנתיים אמר אחרי פיגוע: "חיה דו רגלית רצחה היום ישראלית בביתה, ולעיני ילדיה, רק משום שהייתה יהודיה".
נאום הג'וקים. "הערבים יתרוצצו כמו ג'וקים בבקבוק. אפילו כמו ג'וקים מסוממים". רפול בפני ועדת החוץ והביטחון, אפריל 1983, בדיון על הצעדים שיש לנקוט נגד מיידי אבנים בגדה.
נאום השפנים. "מגדלים שם שפנים וחזירים". הרב שך בנאום ביד אליהו, מארס 1990, על הקיבוצים. עקב הדיבור הלא מאוד ברור הוא צוטט "אוכלי שפנים וחזירים", ובכל מקרה, הנאום נחקק בתודעה.
נאום העז העיוורת. "שם בראש הצאן איזה עיזה אחת, עיוורת. הולכת ונופלת. והם הולכים אחריה. עיזה עיוורת". המרן עובדיה יוסך בדרשה שבועית, יולי 1997. הוא כיוון לנתניהו, בהקשר ביטחוני. המקור בתלמוד הבבלי, במשל ארמי האומר "כאשר כועס הרועה על הצאן, הוא עושה את העז המנהיגה עיוורת".
בן גוריון והגנרלים
הטור הקודם שעסק בבן גוריון ובשפה העברית הביא תגובות והשלמות לרוב. איש השמות יהודה זיו מספר: "מיד לאחר כיבוש הנגב במבצע 'עובדה' הקים ב"ג את 'הוועדה לשמות עבריים בנגב', והטיל עליה את משימת עברות כל השמות במפת הנגב. כך באו לעולם בפיקוחו הצמוד 561 שמות עבריים חדשים, שברבים מהם ניכר החיפזון מאחורי יצירתם. כשאני מספר את סיפור השמות יש בפי הקדמה קבועה: 'משנסתיימה מלחמת העצמאות, מצא עצמו ראש-הממשלה ושר-הביטחון – דויד בן-גוריון – משועמם. לפיכך קם והכריז: 'בְּרֵאשִׁית – שֵׁמוֹת!!!' - וַיִּקְרָא בַּמִּדְבָּר דְּבָרִים".
יעוד גונן מוסיף בעניין המונחים העבריים לדרגות הצבאיות, בעקבות התנגדותו של בן גוריון למונח 'תרתן' עבור גנרל: "נתקלתי בשעתו באנקדוטה הבאה: בראשית ימי המדינה הגיעה לנמל חיפה שייטת בריטית לביקור נימוסין, שהיה כרוך בחילופי ביקורים עם הרמטכ"ל. האדמירל הבריטי שבא עם השייטת התעניין מהי דרגתו של הרמטכ"ל, וכאשר תורגמה לו דרגת 'רב-אלוף' ללויטנט-גנרל הודיע חגיגית שדרגת אדמירל גבוהה מלויטנט-גנרל, ולכן על הרמטכ"ל לבוא אליו תחילה על סיפון ספינת-הדגל. בן-גוריון נכנס לעובי הקורה, ופסק ש'רב-אלוף' בימינו אינו אלא 'שר צבא ישראל' התנ"כי, ובנוסח האנגלי של התנ"ך (מן הסתם גרסת המלך ג'יימס) מוצג שר צבא ישראל כארכי-דוכס - דרגה שבעליונותה הכיר גם האדמירל הבריטי, והתרצה לבוא ראשון אל המטכ"ל".
יריב שיזף כותב ש"'תרתן' הוא פשוט 'משנה' בארמית (תרי = 2). כלומר, מספר שתים במדרג הצבאי או המדיני. הכוונה כאן למשנה למלך או לסגן מפקד הצבא של סרגון. כפי הנראה זה אינו שם פרטי ובכל מקרה המונח הוא ארמי ולא אשורי". מעניין, אך שגוי בתכלית. tartanu מופיע פעמים רבות בכתובות אשוריות. אין לתרתן כל קשר לארמית.
שמאטס, שמונצעס ושמגגה
שיזף מספר עוד שבכיתתו היה ילד ששמו היה בן גוריון. הוא מתרעם עלי על שכתבתי כי בשימוש בביטוי 'אבק אדם' גילה בן גוריון יחס מתנשא, וכי הדבר "מעיד על השקפותי הפוליטיות" ואני "חוטא בפוסט-מודרניזם". שיזף מתכוון מן הסתם לפוסט-ציונות, הרחוקה ממני מרחק רב. לדבריו "בן-גוריון הוא זה שהחליט להעלות את כולם (בניגוד לדעת רבים בהנהגה) - ללא התחשבות בעדה, השכלה, יצרנות, מכסות, מצב המשק, פוליטיקה פנימית או כל אילוץ אחר. הוא יזם, כזכור, את פיתוח 'אורז בן-גוריון', הלא הם הפתיתים, רק כדי שלאותו 'אבק-אדם' יהיה מזון בטעם קרוב לאורז אותו הכירו מן הבית כמזון עיקרי". מה לעשות, יריב, ההנהגה הציונית כולה פעלה להעלאת יהדות המזרח ועשתה זאת ממניעים ציוניים, ובד בבד ביטאה יחס מתנשא כלפיהם, ועל פי התבטאויות שונות גם בן גוריון חטא בכך.
ציונות מתנשאת עם ביצים ואורז בן-גוריון // צילום: ארכיון המדינה
ערן רון כותב בעקבות 'אום שמום': למדתי מהטור שאם מוסיפים את האות שין למילה, נוצרת תחושה של זלזול. מה עשתה השין, שהפכה להיות אות שבעזרתה מזלזלים? ובכן, תוספת הזלזול היא 'שמ', וקשה להצביע על השלב שבו הפכה לקידומת זלזול יידישאית, ובעקבותיה עשתה עלייה. מכל מקום היא מצויה במילים יידישאיות לא מעטות שיש בהן יסוד של זלזול או גידוף: שמאטס, שמונצעס, שמגגה, שמנדריק, שְמיר, שמוצניק, וכמובן, שמוק, שהוא אולי המקור האולטימטיבי לשימוש. השימוש בשמֶ- מוכר גם בזוג החביב בערל ושמערל. בערל הוא כינוי חיבה לבער, דוב. שמערל הוא החרוז המצטרף עליו. בהשפעת היידיש 'שְמֶ' משמשת גם בשפת הדיבור האמריקנית.
טוויטוקרטיה וברירת מחדל
ד"ר אבי זר כותב: "אבקש את דעתך על השם שהגיתי לצורת הממשל של דונלד טראמפ: טוויטוקראטיה, או באנגלית tweetocracy". הצעה חביבה, אבל נראה שאינה רק נחלתו של טראמפ. פוליטיקת הציוצים כבשה את העולם המערבי כולו.
ציוצים עם ביצים בטוויטוקראטיה // צילום: רויטרס
יוחאי כותב: הצירוף ברירת מחדל לביטוי default בהפעלת המחשב נשמע לי לא מוצלח, מה גם שרוב המשתמשים בביטוי מתכוונים למשהו אחר. האם יש ביטוי מוצלח יותר?" יוחאי צודק באבחנה, שכן הצירוף העברי שנבחר אינו שקוף ואפילו מטעה. default היא האפשרות המתממשת בהיעדר בחירה מכוונת, כלומר, הברירה הראשונה העולה על הדעת. הצירוף נוצר בתחום המחשבים, ושם זו האפשרות שאליה עובר המחשב באופן אוטומטי, כאשר אין המשתמש בוחר באפשרות אחרת. הצירוף 'ברירת מחדל/ מופיע במילון האקדמיה לענייני מידע (פרק 15, שפות תכנות), שהוצג בשנת 1990. דוברי העברית משתמשים בביטוי בדרך כלל באופן שגוי, במשמעות הברירה (או האפשרות) הגרועה ביותר, עקב האופי השלילי של המילה 'מחדל'. ביטוי חלופי? כנראה שאיחרנו את הרכבת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו