סודות ותשרים

"אני לא נותן טיפים", מכריז מיסטר פינק (השחקן סטיב בושמי) בסצנת הפתיחה של "כלבי אשמורת". הוא לא מאמין בשיטה ולא מסכים עם הנורמה החברתית של השארת טיפ בצורה אוטומטית - הרי נותן השירות בסך הכל עשה את עבודתו. עם זאת, פינק מודה שהוא כן מעניק טיפ כשעובד עשה מעל ומעבר למצופה ממנו.

וזה, אולי, הסיפור כולו על רגל אחת. 

הנוהג הקיים בישראל להשארת טיפ של 15-10 אחוזים במסעדות ובבתי קפה הפך כל כך אוטומטי, שהוא לא תמיד ממלא את מטרתו - הבעת שביעות רצון מהשירות והערכה לעובד הזוטר, ובמקום זה משמש כלי נוסף בידי בעלי הבית להגדלת ההכנסות והשליטה על המלצרים.

אז למה באמת משמשים הטיפים שלכם? לתשלום שכרם של העובדים, למשל. בחלק מבתי העסק בארץ נאלצים המלצרים להפריש סכומים כאלה ואחרים מהטיפים שאספו כדי לשלם גם לעובדים אחרים של המסעדה, וכך לצמצם את הוצאות המעביד.

מבדיקת "שישבת" עולה כי המשכורת המלאה של המלצרים ברוב המסעדות ובתי הקפה בארץ בנויה על כספי הטיפים שאתם משאירים בסיומה של כל ארוחה. את חלקם הם לוקחים לכיסם (בלי לשלם מס), וחלק אחר מולבן: כל מלצר מפריש למסעדה מתוך הטיפים שקיבל במשמרת את שכר המינימום שסוכם עימו (לרוב סביב 30 שקל לשעה), ומהסכום הזה מפריש בעל המסעדה כמה עשרות שקלים למימון זכויותיו הסוציאליות של המלצר, החזרי הנסיעות שלו, וכו', ולעיתים גם למימון שכרם של עובדי המטבח. הסכום המועבר למסעדה הוא זה שמדווח למס הכנסה ולביטוח הלאומי ושמופיע בתלוש השכר החודשי - והמלצרים מקבלים אותו לרוב במזומן או בצ'ק חודשי.

כך נוצר מצב שבו המעסיק מקבל מכל לקוחותיו תוספת של בין 10 ל־15 אחוזים ממחיר כל ארוחה שמכר, ובסכום הזה משלם שכר ותנאים סוציאליים לעובדיו - ולא מוציא זאת מכיסו (אלא אם כן הסכום המצטבר בטיפים לא מגיע לשכר המינימום שנקבע בחוזה, ואז נהוג להשלים את ההפרש).

"בסוף כל חודש אנחנו מקבלים תלוש משכורת פיקטיבי, כי את כל הכסף אנחנו מקבלים 'שחור', במזומן, בסוף המשמרת", מספרת ליאת, שממלצרת במסעדת שף תל־אביבית, שאהובה על האלפיון העליון, "על כל שעה שעבדנו אנחנו מפרישים 6-4 שקלים לביטוח הלאומי, לקרן פנסיה וכו'.

"למשל, היו חודשים שהייתי עושה 15 אלף שקל בחודש, אבל קיבלתי תלוש של 2,000 שקל, כי את כל השאר לקחתי הביתה מדי ערב במזומן. המסעדה לא היתה מוציאה עלינו שקל, זה הכל מהטיפים".

הסיפור חוזר על עצמו במסעדות ובבתי קפה רבים, ונדיר למצוא היום כאלה שלא עובדים בשיטה הזאת. "אני מעריך ש־70 אחוזים מהעסקים בענף מתנהלים בשיטת ההשלמות", אומר אלון לי גרין, שמלווה קבוצות עובדים המנסות להתארגן מול מעסיקיהם, אחרי שהקים בעשור שעבר את ועד העובדים הראשון בענף, והגיע להסכם קיבוצי עם רשת "קופי בין", שבה עבד בזמנו וכבר לא פעילה בארץ. "מדובר במצב שבו כ־110 אלף עובדים לא מקבלים זכויות בסיסיות ביותר".

מסעדות רבות משתמשות בכספי הטיפים גם כדי להשלים את המשכורות של שאר העובדים. מלצרית שעבדה בשש השנים האחרונות בכמה מסעדות מובילות בתל אביב, מודה כי "לא היה מקום אחד שעבדתי בו ולא נתָנו חלק מהטיפים לבר או למטבח".

סמי, שעבד כשוטף כלים במסעדה פופולרית בברנז'ה התל־אביבית, מתאר: "בכל חודש קיבלתי משכורת מסודרת עם תלוש, ועוד צ'ק של 4,000 שקל בשחור, בתור 'בונוס'. אבל זה לא באמת בונוס, זה כסף שהגיע לי, והוא למעשה השלים לי את המשכורת שהייתי אמור לקבל.

"איפה שמעת על דבר כזה? בונוס של אלפי שקלים מדי חודש במשך שנים? לא עבדתי כאיש מכירות או כסוכן, כולה שוטף כלים. וזה לא רק אני: כל העובדים והטבחים ושוטפי הכלים מקבלים חלק מהשכר מהטיפים של המלצרים".

אורטל ממלצרת כבר כמה שנים במסעדות מובילות במרכז הארץ. היא מספרת כי בחלק מהמקומות שבהם עבדה הטיפים באשראי עוברים דרך הנהלת החשבונות, ואז מועברים למלצרים בסוף החודש לחשבון הבנק. "אבל כבר הייתי במסעדות שבהן הבעלים עושים קומבינה עם הקופה, מדווחים על זה כמשהו אחר, ורק בהמשך זה מתגלגל בחזרה למלצרים, אחרי שמפחיתים מזה עמלות ודברים נוספים. לכן היינו מבקשים מלקוחות שלא ייתנו טיפים באשראי, כי הרבה פעמים זה לא מגיע ישירות אלינו".

צילום אילוסטרציה: GettyImages

ירון גינדי, נשיא לשכת יועצי המס, מסביר כי "באולמות אירועים נהוג כבר שנים שכל העובדים, מהמטבח ועד הניקיון, מתחלקים באחוזים מסוימים בכספי הטיפים של המלצרים. בשלב מסוים השיטה הזאת זלגה גם למסעדות, וזה קרה רק כדי להוריד את עלויות ההעסקה של עובדי המטבח ושוטפי הכלים.

"הם צובעים את זה בצבעי שוויון ושיתוף, שגם לעובדי המטבח מגיע טיפ על השירות. אין פה משהו שמנוגד לחוק, אבל לדעתי זה פסול".

גינדי מדגיש כי מס הכנסה מחייב כל מסעדה לנהל ספר טיפים, "שבו אמור להיות רשום כמה כל מלצר לקח. בכל ביקורת של מס הכנסה וביטוח לאומי עוברים גם על הקופה וגם על ספר הטיפים, וזה בעצם שומר על כל פורמט התשלומים הזה כהליך חוקי".

יחס משפיל, קנסות ועונשים

טענה שחזרה בשיחות רבות עם מלצרים, בכל הגילאים ובכל רמות הוותק, היא היחס המשפיל מהמעסיקים. "בכל מסעדות היוקרה שבהן עבדתי היחס היה מזעזע, בעיקר כלפי המלצרים החדשים", מספרת ליאת, "הבוסים מרשים לעצמם לעשות מה שהם רוצים. נתקלתי פעם במנהלת משמרת שהיתה שולחת מלצר הביתה אם הוא הפיל מזלג".

מלצרית אחרת, שעבדה במסעדת שף מוכרת, מתארת מצב דומה. "היחס היה משפיל מאוד. מאחר שעשיתי כסף טוב, הייתי צריכה לשתוק כשהבוס אמר שהוא לוקח לי 30 אחוז מהטיפים כי איחרתי בשתי דקות, או כשהוא העיף אותי הביתה בגלל טעות עם כרטיסי אשראי, או אם שכחתי לשאול לקוח מה שלומו. ספגתי השפלות, אבל זרמתי עם זה בגלל הכסף. גם במסעדה שבה אני עובדת היום זה ממש טרור".

"השלב הזה עד שאתה נהיה מלצר טוב הוא סיוט", טוען יזהר, שעבד במסעדה ביהוד, "היו אחמ"שיות שצעקו עלינו, השפילו אותנו, התעצבנו. על כל טעות יורדים עליך וקונסים אותך ומורידים לך את הביטחון. זה היה ממש קשה. גם מבחינת יעילות, אני לא מבין איך אפשר לנהל מקום ככה - השירות במסעדה היה גרוע בגלל הדברים האלה, לא היה כיף להגיע למשמרת.

"אם שולחן היה קם והולך בלי לשלם, היו מכסים את החשבון מהטיפים. קרו מקרים שהאנשים היו באים שוב אחרי כמה ימים, וביקשנו להגיד להם 'היי, לא שילמתם בפעם הקודמת', אבל המסעדה לא היתה מוכנה שנגיד את זה, כי מדובר באי נעימות".

אורית, שעובדת במלצרות כבר שמונה שנים, מספרת: "במסעדה שבה אני עובדת היום, אם יש טעויות של המלצר - למשל, הוא הדפיס מנה לא נכונה לשולחן, או לא וידא את הציפיות של הלקוח, או נניח הזמין משהו עם פירות ים למרות שהלקוח אינו אוכל פירות ים - זה יוצא בדרך כלל מהכיס של המלצרים. מוציאים את הכסף הזה מהטיפים כדי לשלם את המנה, ואז פשוט זורקים אותה לפח. מילא אם היו נותנים לנו לאכול את זה, אבל זה לא קורה".

עו"ד אסנת לונגמן ממשרד ארנה לין ושות', העוסקת בתחום דיני העבודה ומייצגת עובדים ומעסיקים, מסבירה כי סעיף 25 לחוק הגנת השכר קובע רשימה סגורה של מקרים, שמאפשרים ניכוי משכר העובד. "מעסיק לא יכול לנכות סכום שהוא חושב שהעובד חייב לו סתם ככה. כדי לנכות חוב צריך שהוא יהיה קצוב ומוכח, ושהעובד חתם על הסכמה לניכוי".

"לנכות כסף משכרו של מלצר כי הוא שבר צלחת, או כי השולחן שלו ברח בלי לשלם, זה מנוגד לחוק, מנוגד למוסר ולא אגן על מישהו שעושה את זה", מבהיר שי ברמן, בעבר הבעלים של מסעדת "איסט" האסיאתית וכיום מנכ"ל איגוד המסעדות והברים, שבו חברים כ־800 בתי עסק. "אנשים שעושים את זה גורמים נזק לכל הענף ומוציאים את דיבתנו. אני מציע לכל מי שעשו לו את זה, לתבוע את המעסיק".

שי ברמן. "שיוציאו חשבונית" // צילום: אודי גולן

הפגיעה הישירה שנוצרת משיטת התשלומים למלצרים נוגסת בזכויות הסוציאליות של המלצרים ומאפשרת את כיפוף דיני העבודה הנהוגים במשק כמעט ללא אכיפה.

"למלצרים ולכל מי שחי מהטיפים שלהם, כמוני, אין כמעט הגנה סוציאלית", מספר הקונדיטור כפיר שמגר, שהיה ממובילי מחאת העובדים במסעדת קפה נואר, "מס ההכנסה ששולם עלי היה נמוך מאוד - רק על מה שדווח. ביטוח לאומי לא שולם כמו שצריך, הפנסיה גם היתה נגזרת מזה. אני בן 41, אני כבר מודע לחשיבותה של הפנסיה.

"דמי ההבראה שלך מחושבים גם הם על פי התלוש. יום חופש שלי לא באמת היה שווה את העבודה שלי, וגם משכנתא לא הייתי יכול לבקש, כי תלושי השכר שהבנק ביקש לראות היו נמוכים מדי".

מלצרית שעבדה במסעדה ירושלמית מפורסמת שנסגרה בשנים האחרונות, מספרת כי "היחס היה בסדר, ואפילו היה להם 'תו חברתי' שמעניקים למסעדות שיש בהן תנאים סוציאליים בסיסיים. אבל לפני כמה חודשים גיליתי שבשנתיים שבהן הועסקתי שם לא הפרישו לי בכלל פנסיה. רק כתבו בתלוש, אבל לא באמת העבירו כסף. אחרי מי ארדוף עכשיו, כשהמקום לא קיים?"

חוק דמי מחלה קובע כי עובד חולה יקבל 75 אחוז משכר העבודה הרגיל שלו מהמעסיק ומביטוח לאומי במשותף. אולם כשרוב ההכנסות הן "בשחור", זה פשוט לא יכול להתקיים.

קחו את ליאת, למשל, שעברה תאונת דרכים קשה ושכבה חודשיים בבית חולים. על התקופה הזאת היא הפסידה הרבה כסף. "אם קודם הרווחתי 12 אלף שקל 'נקי', בזמן האשפוז קיבלתי ימי חופש בשווי 2,000 שקל בחודש, כי זה מה שדיווחו עלי בתלוש לביטוח לאומי".

ג', שעבדה במסעדת גורמה החביבה על אנשי משפט, נתקלה בבעיה בריאותית שהצריכה אותה לעבור ניתוח. במשך כשלושה שבועות היא לא עבדה, "והם לא שילמו לי כלום, אפילו לא את המינימום של התלוש הפיקטיבי.

"ניסיתי לדבר איתם על זה, אבל זה לא עניין אותם. בגלל שעדיין רציתי להמשיך לעבוד שם, לא יכולתי לעשות יותר מדי דרמות".

עם זאת, פסיקה של בית המשפט העליון בתיק אסתר כהן משנת 2010 יצרה תקדים לטובת המלצרים. כהן תבעה תשלום קצבת שארים על בן זוגה, שעבד כמלצר בנתניה ונפטר - גם על כספי הטיפים שלא דווחו לביטוח לאומי. בית המשפט פסק לטובת האלמנה וקרא למחוקק להסדיר את התחום.

אוכלים אותה ובגדול

מסעדות שלא יכולות, או לא רוצות, לחזות את מידת הלחץ שתהיה במשמרות מסוימות, מזמנות צוות גדול מהנדרש. כך נוצר ה"סטנד ביי" - מלצר שיושב על הבר, ומצטרף למשמרת רק אם מתחיל לחץ. בחלק מהמקומות לא משלמים כלל על שעות הסטנד ביי, ובאחרים משלמים שכר מינימום בלבד.

מאור (18), שעבד במסעדה בראשל"צ ותובע אותה כעת, מספר: "הייתי מגיע למשמרת בשעה שנקבעה, ותמיד ידעתי שיש טווח של עד שעה שאצטרך לחכות בלי לקבל על זה שכר. אחרי שעה היתה לי הזכות להיכנס למשמרת, גם אם לא צריך אותי. עבדתי שם ארבעה חודשים, ויצא לי לחכות בסך הכל 41 שעות, שעליהן לא שילמו לי".

"כשרצו לפטר אותי פשוט שמו אותי רק במשמרות סטנד ביי, שבוע אחרי שבוע", משחזר מלצר לשעבר, "אחרי שלושה שבועות כבר הבנתי את הרמז והודעתי שאני עוזב".

"החוק אומר שכשאתה מביא מלצר לעבודה, אתה חייב לשלם לו על הסטנד ביי", מסביר ירון גינדי, "זה מתרחש לא בגלל שיטת התשלומים, אלא כי יש אנשים שעוברים על החוק והם רשלנים. גם אם הם היו משלמים בצורה אחרת, האופי התעסוקתי שלהם לא היה משתנה".

ירון גינדי. "חוקי, אבל פסול"

אלון לי גרין: "התפיסה הרווחת אצל מלצרים היא שבשיטה הזאת הם מרוויחים יותר, אבל זו טעות. מלצרים עובדים במשמרות, ורובם לא מקבלים תוספת על שעות נוספות. עובד ביום המנוחה זכאי לפיצוי של 150 אחוז משכרו, וגם החוק הזה לא חל על מלצרים. יש שעות סטנד ביי רבות שהם לא מקבלים עליהן שכר. אני מעריך שכל מלצר מפסיד כך אלפי שקלים בשנה, וזה אומר שמישהו בצד השני מרוויח.

"אי אפשר להצביע על שום תחום אחר בישראל, למעט ענף המסעדנות, שבו מקבלים עובדים בחינם".

שי ברמן, שעומד מאז 2011 בראש איגוד המסעדות, מבהיר: "עמדתנו כאיגוד היא שהטיפ שייך למערך השירותים במסעדה. אנחנו רוצים שכולם ירוויחו את הכסף הזה.

"אם המלצרים רוצים לקבל הכל דרך תלוש שכר ובצורה מסודרת, הם יכולים להוציא חשבונית לבעל המסעדה. המלצרים יהפכו להיות עצמאיים, ומס הכנסה ייקח להם חלק מהכסף וביטוח לאומי ייקח עוד קצת. זה לא מה שהמלצרים רוצים, זה מה שההסתדרות רוצה".

"תחום המסעדות דומה מאוד לזה של רשתות המזון המהיר ואולמות האירועים, שבו רוב העובדים מתחת לגיל 25", אומר אורי מתוקי, יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בנוער העובד, "אלה מקומות שמתאפיינים בתחלופה מאוד גבוהה, בערך 70 אחוזים מהעובדים מתחלפים בתוך שנה. לרבים מהם זה מקום העבודה הרציני הראשון, הם לא מספיק בקיאים בחוקים ומתנהלים בתוך ענף מורכב, שהתשלום בו הוא בשחור, ולא תמיד מקפידים בו על חוקי העבודה".

הפרופיל של המלצרים הוא שמאפשר את ההתנהלות הזאת. "אני צריכה את הכסף הזה", מסבירה ליאת, בשנות העשרים לחייה, "אני צריכה לשלם את שכר הלימוד שלי, ולא יכולה לשנות את העולם. המטרה המרכזית שלי כרגע בחיים היא לגמור את התואר, ובכל מקרה, איך אני אלחם מול הגופים האלה? הם יגידו לי - עופי הביתה, יש המון מלצרים אחרים שרוצים לעבוד.

"בוא נודה על האמת - רוב בני האדם חושבים לטווח הקצר. כשתהיה לי עבודה רצינית, תבוא הפנסיה".

"אנשים שאין להם תמיכה כספית מההורים מסוגלים לספוג יותר", אומרת אורטל, "אני שמונה שנים בתחום, ובגלל שאין לי תמיכה מההורים, הכסף הוא אישיו אצלי. אתה מבין? יש כאלה שבאים ממשפחות שעוזרות יותר, והם גם אלה שעוזבים מהר, כי הם מבינים בשלב מסוים שהיחס לא בסדר, ואין להם בעיה למצוא עבודה אחרת בפחות כסף - מקסימום ההורים יעזרו.

"האופציה היחידה שנשארת למלצרים בדרך כלל היא לתבוע בבית דין לעבודה, אבל מאחר שרובם עובדים זמניים, אין להם שום עניין להתעסק בזה. יש מלצרים שבכלל לא יודעים שאפשר לתבוע את המעסיקים על הדברים האלה".

שניצל, שביתה ובית משפט

קפה נואר, שנוסד לפני 20 שנה, הוא מוסד שניצלים תל־אביבי וחלק מקבוצת מסעדות השייכת ל"קבוצת נואר". לפני כשנה התגייסו חלק מעובדיו למאבק משותף לשיפור תנאי ההעסקה, אך נתקלו בחומה מבוצרת, והסכסוך התגלגל למאבק משפטי ממושך. כמחצית מהעובדים הכריזו על סכסוך עבודה, בתיווך הממונה על יחסי העבודה במחוז ת"א של ההסתדרות. אולם ככל שחלף הזמן, כך רוב העובדים המוחים מצאו את עצמם מחוץ למסעדה.

במשך קרוב לחצי שנה ניהלו הצדדים משא ומתן. "לא ביקשנו העלאות שכר, תוספות והטבות, אלא רק את התנאים הבסיסיים שמגיעים לנו כעובדים במדינת ישראל", משחזרת עדי טכורש, שהיתה מראשי המאבק.

הפגנות העובדים בקפה נואר. "לא נראה לי ריאלי שעל כסף שחור שהם לוקחים אני אפריש להם לתנאים סוציאליים", אומרת מנכ"לית קבוצת נואר // צילום: הסתדרות הנוער העובד

מנכ"לית הרשת, נגה בייגה בסון, ומנהלת המסעדה קיימו שיחה עם העובדים. "הן הבהירו בצורה מפורשת שלבעלים נמאס, ועד שההסתדרות לא תצא מהמסעדה - אין יותר טיפים באשראי", אומרת טכורש, "הרגשנו שכעונש על התאגדות העובדים, המסעדה לוקחת לעצמה מאותו רגע את כל הטיפים שהתקבלו באשראי.

"בסופו של דבר הלכנו אחורה עם המאבק שלנו, כי אי אפשר להגיע לעמק השווה כשמי שמולך פשוט לא רוצה. הם פשוט לא רצו לשים את הכסף בשביל לשלם לנו את התנאים הסוציאליים. הטיפים מממנים להם חלק מהותי משכר העובדים, והם לא הסכימו לשנות את זה ולהוציא כספים מכיסם".

בייגה בסון, שהתחילה בעצמה כמלצרית במסעדה לפני 15 שנה, אומרת בתגובה: "השופטת הציעה שנכניס את כל הטיפים לקופה, ועשינו את זה כניסיון לראות איך זה עובד. חבל שהעובדים לא לוקחים חלק בדברים שהם רצו שיקרו.

"העובדים רצו להישאר באותו סכום של 110 שקל לשעה, ושעל זה יהיו להם תנאים סוציאליים והפרשות ופנסיה. לא נראה לי ריאלי שעל כסף שחור שהם לוקחים אני אפריש להם לתנאים סוציאליים.

"זה היופי בלהיות מלצר, שאתה על תלוש עם תנאים יותר נמוכים, אבל לוקח את רוב הכסף ביד בסוף משמרת. ניסיתי להסביר להם שביום שהטיפים ייכנסו לקופה, הם יצטרכו לשלם על זה מע"מ ויישאר להם חצי".

עו"ד אסנת לונגמן הגישה לפני כחצי שנה תביעה נגד קפה נואר בבית הדין לעבודה, בשם העובדים שהתארגנו. הם תובעים סכום של 2.1 מיליון שקלים בגין פגיעה בהתארגנות העובדים. "קפה נואר פעלו בצורה לא חוקית כדי לפרק את התארגנות העובדים בכל מיני שיטות", אומרת לונגמן, "הם פיטרו חלק מהם, השתמשו בהפחדה ובאיומים, הפחיתו שכר והתנכלו לחלק מהם".

התביעה נגד קפה נואר מתנהלת בימים אלה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. "בית הדין כבר קבע בדיון מוקדם שאין יציגות", אומרת בייגה בסון, "יום אחרי הפסיקה חיכיתי להם שיחזרו לעבוד, כי הם כל הזמן הדגישו שהם לא רוצים לפגוע במקום שהם אוהבים. אבל כל השמונה שהלכו לבית הדין, ששיחקו אותה צ'ה גווארה במשך שמונה חודשים, לא הראו את פרצופם ולו למשמרת אחת אחרי. הם הוציאו לי ימי מחלה, ואחד אחרי השני הגישו מכתב התפטרות.

"בערעור הציעו להם 120 אלף שקל פשרה, והם לא רצו לקחת את זה. אני מאוד בעד שינויים, אבל הדרך שבה הם התנהלו מולנו היתה מקולקלת. לכן הם לא הצליחו לשנות כלום".

"אין פה באמת התאגדות אמיתית", אומר שי ברמן, "זה משבר פיקטיבי שיוצרת ההסתדרות, שרוצה לאגד 200 אלף עובדים בתעשיית המסעדות, לקחת מהם 0.9 אחוז מהשכר ולהרוויח הרבה מאוד כסף על חשבון המלצרים ועובדי המסעדות.

"הם ניפחו את מה שקרה בקפה נואר. גרמו למלצרים לשבות ולהפגין מול המסעדה. ניסו להרוס עסק ולסגור אותו כדי לסמן לכל בעלי המסעדות ולאיגוד המסעדות לבוא ולחתום איתם על הסכם קיבוצי".

לפני שנתיים נבלם ניסיון להעלות בכנסת הצעת חוק, שתסדיר את זכויות המלצרים. את ההצעה יזמו דב חנין ואיציק שמולי, והיא נועדה להשוות את זכויות העובדים וחובות המעסיקים בענף לשאר המשק. נקבע בה, בין השאר, כי מלצרים יקבלו לפחות שכר מינימום, ואת כל התנאים הסוציאליים על מלוא משכורתם. 

63 חברי כנסת מכל הקשת הפוליטית חתמו על ההצעה, אולם הממשלה החליטה להקפיא את הליך החקיקה, להעביר את המשך הטיפול לידי משרד המשפטים ולהפיל את ההצעה אם תעלה כהצעת חוק פרטית.

"אנחנו כרגע בנקודה דרמטית", אומרת עו"ד לונגמן, "בתי הדין לעבודה מתחילים להבין שיש בעיה במצב הקיים בעולם הטיפים. נכון לרגע זה קיימת 'הלכת ענבל מלכה' - פסיקה של בית הדין הארצי לעבודה מ־2005 בתביעה של מלצרית מהמעסיק שלה לקבל שכר מינימום, אחרי שקיבלה תשלום בטיפים.

"בהלכה הזאת נקבעו התנאים שבהם מלצר לא יוכל לתבוע ממסעדה שכר מינימום, כי הוא קיבל שכר באמצעות טיפים: צריכה להיות שקיפות של דרך חלוקת התשלומים, צריך שהשכר לא ייפול משכר מינימום, צריך לשלם זכויות סוציאליות ומסים ממלוא השכר משני המקורות (השכר הרגיל ותשלומי הטיפ), ותשלום הטיפ חייב לעבור דרך קופת המסעדה.

"נדיר שמעסיק עומד בכל התנאים הנ"ל, ולמרות זאת, בית הדין לעבודה לא פוסק בדרך כלל תשלום שכר מינימום למלצר שקיבל טיפים בסכום שמעל שכר המינימום. לכן תביעות רבות נדחות. המסעדות רואות כי טוב, ועושות כל מיני משחקים ותעלולים".

עו"ד אסנת לונגמן. "צריך שינוי" // צילום: סטודיו עמי ארליך

ביום שני הקרוב אמור נשיא בית הדין הארצי לעבודה, השופט יגאל פליטמן, לפסוק בשני ערעורים הנוגעים לטיפים - האחד בהיבט של ביטוח לאומי, והאחר בהיבט של זכויות בדיני עבודה. הנשיא פליטמן החליט על שמיעת שני התיקים במאוחד, ביקש לקבל עמדות עקרוניות מהגורמים הרלוונטיים בנושא מעמד הטיפ כשכר עבודה, וקבע הרכב מורחב של חמישה שופטים ושני נציגי ציבור, שדנים בהליך.

"השופט פליטמן עומד בפני פרישה, ונראה שהוא מעוניין לקבוע הלכה חדשה שתעשה סדר בעולם הטיפים", אומרת עו"ד לונגמן, "המסעדות צריכות להבין שהמצב הנוכחי, שמאוד נוח להן, לא יכול להימשך. לפעמים דווקא נכון יותר למעסיקים לשבת מול הצד השני בגובה העיניים ולהגיע להסכמות, במקום לחכות להנחתות בבתי משפט".

שי ברמן מצייר תמונה הפוכה לחלוטין. "באירופה עובדים בשיטה אחרת: השירות כלול בחשבון ונחשב להכנסה של העסק, ואז המעסיק מוציא לעובד תלוש שכר רגיל. אם נעבוד כך בישראל, בגלל המצב הקשה של בעלי המסעדות יתווספו לחשבון עוד 15 אחוזי שירות. ויש מע"מ, ביטוח לאומי ייקח מה שצריך, גם מס הכנסה, ואפילו העמלות מכרטיסי האשראי יתקזזו, ובסוף המלצר יקבל את המעט שיישאר. זה יוביל לכך ששכר המלצרים בישראל יהיה שכר מינימום בלבד, ומוסד הטיפ ייעלם.

"אז נכון שהיום המלצרים מקבלים תנאים סוציאליים רק על חלק מהשכר, אבל זה מאפשר להם להרוויח יותר - כסף שאין להם שמץ של סיכוי להרוויח במקום אחר. אנחנו רואים בצורה גורפת, שהמלצרים לא מפרישים לפנסיה גם את חלק העובד - כלומר, הם רוצים את הכסף כאן ועכשיו. להתפרנס בזמן לימודיהם, ואז לעבוד במקצוע שרכשו".

מרשות המסים נמסר: "מאז החליט בית המשפט בעניין ענבל מלכה, כי הכנסות מטיפים ייחשבו לחלק מהכנסתם של המלצרים, פעלה הרשות לקדם חקיקה שתבהיר כי מדובר בהכנסות של העסק, גם אם הן מוסבות למלצרים. לצערנו, החקיקה לא אושרה בכנסת. עם זאת, גם במצב הקיים אנו מנהלים ביקורות ומעקב על הכספים המועברים לבתי העסק".

מהביטוח הלאומי נמסר: "בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, אם הטיפ עובר באמצעות קופת המעסיק, רואים בהכנסה זו הכנסת עבודה המשולמת על ידי המעסיק, והעובד מבוטח לעניין חוק הביטוח הלאומי בהתאם להכנסה זו".

nirw@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו