מעטים יחלקו על המשמעות האמנותית, מוזיקלית, תרבותית וכן, גם חינוכית, של גדול אלבומי הילדים שיצא לו אי אז ב-1978. האמת היא, שכאשר יהונתן גפן כתב את שירי הספר "הכבש הששה עשר" בפריז בשנת 1977, עדיין לא נולד הרעיון של הלחנת מחצית משיריו והפיכתם לאלבום ילדים. שנה מאוחר יותר, בעקבות רעיון של דודו אלהרר, קובצו יחד התמלילן והמשורר גפן, המלחין והפסנתרן יוני רכטר, הזמרים יהודית רביץ, דויד ברוזה וגידי גוב, וכן הנגנים שם טוב לוי, אלון הלל, שלמה יידוב וארנון פלטי ללהקה שנקראה על שם ספרו של גפן, הסופרגרופ הראשון של שירי הילדים.
יחד עם המשורר שאז טרם מלאו לו שלושים שנה, אמנים אלה הניחו את הבסיס לפורמט של אמנים מתחום המוזיקה הפופולרית שמתאספים יחד ויוצרים, כל אחד בתחומו, אך במטרה משותפת ומתוך תפיסה, גם אם חלקית, של להקת פופ-רוק, אלבום שירי ילדים. הקשר בין גפן לעולם הרוק היה הדוק ומידי, העמדות הבלתי שגרתיות שהביע הפכו את הציוות עם נגני ומלחיני הרוק לטבעי ומתבקש. את העמדות הללו הביא דרך פריזמה מיוחדת גם ל"הכבש הששה עשר".
יוני רכטר הגיע ל"הכבש" לאחר שיתוף פעולה עם אריק איינשטיין באלבומים "האהבה פנים רבות לה" ו"אנשים אוהבים לשיר", שלושה אלבומים עם מעט השפעה יצירתית עם "כוורת", ויחד עם אבנר קנר, אלבום רוק מתקדם עברי משובח אך עם השפעה ציבורית קטנה יחד עם אבנר קנר, בשם "ארבע עשרה אוקטבות". רכטר גדל וקיבל חינוך מוזיקלי קלאסי, אולם נמשך תמיד אל הפופ והקלידים שלו תמיד הביאו משהו חדש למוזיקה הישראלית במרוצת שנות השבעים.
גדול אלבומי הילדים. "הכבש השישה עשר" // עטיפת האלבום
גידי גוב הגיע ל"הכבש" ככוכב על במוסיקה המקומית. הוא היה סולנה של להקת "כוורת", המצליחה ביותר מבין הלהקות באותו עשור, היה חלק מהלהקות "פרנסה טובה" ו"גזוז", שרק החלה לפעול, וכוכב קולנוע כתוצאה מהסרט "הלהקה". מאוחר יותר הפך לאחד מהמבצעים הבולטים ברוק הישראלי.
יהודית רביץ הצעירה הגיעה ל"הכבש" לאחר השתתפותה בפרויקט הרוק המתקדם "ששת". כבר בעת שירותה הצבאי הוזמנה, יחד עם קורין אלאל, לשיר קולות ב"עטור מצחך" של אריק איינשטיין, באותו ביצוע מיתולוגי שנחקק לעד בתולדות המוסיקה המקומית.
דויד ברוזה הגיע ל"הכבש" לאחר השתתפותו ב"שיחות סלון" של גפן, בו סיפק לתרבות העברית מטמונים כגון "שיר אהבה בדואי" (מילים: איציק ויינגרטן, לחן: יצחק קלפטר) ו"יהיה טוב".
יחד עם המשורר והמלחין, נוצרו שירים נצחיים בתודעה הישראלית כמו "הילדה הכי יפה בגן", "אני אוהב", "גן סגור" ורבים נוספים ששינו לחלוטין את מוזיקת הילדים בישראל וקבעו לה סטנדרט חדש, גבוה, עד בלתי אפשרי, לעתיד.
גיא טנא, חוקר ומבקר מוסיקה ישראלית, עורך הבלוג "טנא ג'י – כתיבה שאוהבת יוצרים", מחבר הספר "ילד, כבש, זנב ושירים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו