"אני נמשכת לגבר הישראלי באופן כללי"

דניאל גל || בת 31. שחקנית. גדלה ברמת השרון, מתגוררת בתל אביב. בזוגיות עם הבמאי והיוצר יותם גנדלמן. היתה רקדנית בלהקת בת שבע. שיחקה בסדרות "פצועים בראש", "גאליס", "ראש גדול" ו"תאג"ד", ובסרטים "הלהקה האחרונה בלבנון" ו"אנטנה". משחקת בתיאטרון הבימה בהצגות "המורדים" ו"שייקספיר מאוהב". פרזנטורית של מעצב השמלות מאור צבר

 מתי בפעם האחרונה ביקרת בבית ילדותך?

"בבית ברמת השרון - שבו גדלתי מגיל 11 עד 18 - ביקרתי בפעם האחרונה לפני שבע שנים. הוריי כבר לא גרים בבית הזה. אני מרגישה שזה סובייקטיבי, אבל לא אהבתי לגדול שם. בגיל 18 עברתי לגור לבד בבאר שבע, כדי לרקוד בלהקת המחול קמע. אני אשמח לחזור לבאר שבע, אבל בן זוגי לא מוכן לשמוע על לצאת מתל אביב". 

 מתי בפעם האחרונה למדת למבחן?

"אי שם בתיכון, אולי לפני 12 שנה. עד כיתה י' הייתי תלמידה מדהימה, נורא התעניינתי והיה לי כיף בלימודים, ובכיתות י"א ו־י"ב לא הגעתי יותר, ולכן אין לי תעודת בגרות. אני לא גאה בזה. נראה לי שהתרכזתי במגמת המחול שבה למדתי, והלימודים התפיידו לי. אף אחד לא ישב לי על הווריד. לא הייתי מופרעת, ולא עשיתי בעיות, אבל החיים שלי הובילו אותי לדרכים אלטרנטיביות". 

 מתי בפעם האחרונה לבשת מדים?

"מדים אמיתיים לא לבשתי מעולם. לא גייסו אותי לצה"ל, כי כשהייתי בת 12 סבלתי מתסמונת גיליאן ברה. זו מחלה אוטואימונית, שבה הגוף תוקף את עצמו מסיבה לא ידועה. הייתי משותקת מהצוואר ומטה לאורך תקופה, עברתי שיקום ארוך, ובסופו למדתי להפעיל את הגוף שלי מחדש. 

"למרות שלא התגייסתי, לבשתי בחיים שלי מספיק מדים כאילו עשיתי צבא. בפעם האחרונה זה היה לפני שנה, בצילומים לסרט 'קו 300' של רותם שמיר, גילמתי שם את אירית פורטוגז ז"ל, חיילת אמיתית שהיתה על קו 300 וההרוגה הישראלית היחידה בפיגוע. לבשתי מדים גם בסדרה 'תאג"ד' ובסרט 'הלהקה האחרונה בלבנון' - שם כבר הייתי קצינה". 

 מתי בפעם האחרונה עשית סלפי לרשתות החברתיות?

"האמת שעכשיו, איתך. אין לי פייסבוק פעיל. פתחתי דף כש'תאג"ד' התחילה, ומישהו ניהל את זה עבורי ובסוף החלטתי לסגור. אני לא יודעת איך נכנסים לדף שלי עכשיו. זה נחמד לפעמים להשתמש ברשתות החברתיות, וזו דרך מקסימה לקדם מטרות טובות, אבל יש בזה גם המון שקר. אני מנסה למצוא את האיזון בדבר הזה, אז אני מפרסמת, למשל, תמונות שלי בלי איפור באינסטגרם".

 מתי בפעם האחרונה יצאת לדייט ראשון?

"באופן כללי היו לי מעט מאוד דייטים בחיים, אבל המעט שהיו - היו נחמדים. יש כל כך הרבה לא נודע והרבה התרגשות סביב הדבר הזה. לפגוש אדם חדש זה מרגש. את בן זוגי יותם גנדלמן הכרתי כשהוא ביים אותי כרקדנית בקליפ לפני שבע שנים. אז לא היה בינינו כלום, כל אחד היה בזוגיות, הוא לא עניין אותי ואני לא עניינתי אותו. לפני שנה נפגשנו שוב בבר, אני הייתי אחרי פרידה ולא רציתי קשר, אבל הוא היה רומנטי ועקשן, ולגמרי עשה לי בית ספר". 

 מתי בפעם האחרונה הלכת לרופא?

"הייתי אצל רופא שיניים לפני שבוע וחצי. כל בני משפחתי סובלים מחרדות נוראיות מרופאי שיניים, ואני הפוכה מהם. אצל שיננית, למשל, אני מרגישה כאילו עושים לי סדר פסח בפה, וזה מרגיש לי נהדר". 

 מתי בפעם האחרונה נתקלת בתופעת הטרדות מיניות בתעשייה?

"אני אישית לא הוטרדתי מינית על ידי אנשים בתעשייה, כי אני יודעת לשים גבולות, וכשניסו - חטפו על הראש ואז זה לא קרה יותר. אבל כן הוטרדתי מינית על ידי קהל". 

 את מדברת על מה שקרה בקיבוץ יפעת בנובמבר 2017, כאשר הופעת בפני תלמידי כיתות י"א־י"ב של בית הספר ויצו בנהלל, וצולמת על ידי שלושה מהתלמידים כשאת עירומה.

"כן, וזה סיפור שאני רואה היום באור חיובי, בזכות השיחה שהיתה לי איתם אחרי ההצגה. 500 תלמידים מקסימים היו שם, והם היו מוכנים לקחת את הדברים שלי ללב. הם הקשיבו בשקט מופתי וכתבו לי אחר כך המון הודעות באינסטגרם. המורים שלהם, שדיברו איתם על הנושא ולא עברו לסדר היום, וגם תיאטרון הבימה, שנתן לי גיבוי, הפכו סיפור שהתחיל גרוע לסיפור שהסתיים טוב. התלמידים אשכרה ישבו והקשיבו ולקחו לתשומת ליבם, וזה ההישג הכי גדול שלהם, לא שלי".

 מתי בפעם האחרונה דיברת עם אמא שלך?

"היום, כשהיא העירה אותי בשבע בבוקר. יש לי שעון מעורר, אבל אני צריכה מישהו שיישב עלי. את הבגרות במתמטיקה, למשל, פספסתי כי לא התעוררתי".

 מתי בפעם האחרונה פוטרת?

"כשהייתי בת 24 פוטרתי מלהקת המחול בת שבע. הפיטורים האלו נעשו ברגישות גדולה מאוד. זה כזה פרסטיז' להיות בלהקה, אני אף פעם לא הייתי עוזבת את בת שבע מיוזמתי, אבל לא הייתי טובה מספיק, ויש משהו משחרר בלשמוע את זה. זה שאמרו לי 'בואי נפסיק' היה מאוד נכון עבורי, זה הוביל אותי למקצוע האמיתי שלי".

 מתי בפעם האחרונה רקדת?

"אני רוקדת בכל ערב בהצגות, ואני עושה בכל יום משהו עם הגוף שלי - פילאטיס, יוגה, ריצה או שחייה. אני גם רוקדת מלא להנאתי בבית, בסלון או במטבח עם יותי. אני אוהבת את כל סגנונות הריקוד, והחלום שלי זה ללמוד לרקוד טנגו ארגנטינאי, להיות רקדנית של ריקודים סלוניים". 

 חולמת שיחזירו בשבילך את "רוקדים עם כוכבים"?

"מה פתאום. אני לא צריכה להיות בריאליטי, לא צריך לראות אותי בריאליטי. אני צריכה מינונים ברורים וגבולות ברורים. התוכניות האלו כבודן במקומן מונח, אבל אני לא חלק מזה".

 מתי בפעם האחרונה למדת משהו חדש?

"כל יום, כל פאקינג יום. אופי העבודה שלי, וכנראה גם אני, גורמים לכך שכל יום אצלי שונה מאוד מקודמו. היום בשיעור יוגה הייתי כל כך לא מרוכזת, ובכלל לא ידעתי את זה עד שהמורה העירה לי ותיקנה אותי. כדי לעלות לבמה אני צריכה להיות מוכנה ללמוד מאחרים כל הזמן. ביום שלא למדתי את זה, שיחקתי פחות טוב כנראה".

 מתי בפעם האחרונה רבת עם מישהו?

"אני רבה מלא. לפני כמה שבועות רבתי עם החבר הכי טוב שלי המתוק. עשיתי פאשלה, והוא לא דיבר איתי שבועיים. התנצלתי, אבל זה לקח לי זמן. יש משהו בריבים שמעמיק מאוד את הקשר. אני לא מפחדת לריב, לפעמים אני קצת דרמה קווין. למזלי בן הזוג שלי לא דרמטי, ויש לו מקום להכיל אותי". 

 מתי בפעם האחרונה פגשת מישהו מעורר השראה?

"אני פוגשת בכל יום אנשים כאלו, יש לי רשימה ענקית בראש. אני מניחה שסבתא שלי לובה היא האישה הכי מעוררת השראה בחיי. לובה היא אמא של אבי, בת 88. הייתי אצלה בשישי האחרון. לובה היא מכשפה טובה. היא תמיד אומרת את האמת, היא לא מוציאה שקר מהפה. היא רואה הכל, מרגישה הכל ומאוד חדה. היא גרה בבית עם סבא שלי בן ה־95. הם עושים הליכות כל יום, מתנשקים צרפתית, מבשלים ומנקים, ועוד מעט הם חוגגים 70 שנה יחד. זוג מושלם".

 מתי בפעם האחרונה התמכרת לסדרת טלוויזיה?

"באופן כללי אני לא מאוד אוהבת מסכים. אני מעדיפה לצפות בתיאטרון, הקסם של הלייב קונה אותי ואני מתרגשת מזה שאנשים עושים לי עכשיו הופעה. אבל אני משלימה פערים, ורואה עכשיו את 'הסופרנוס' בפעם הראשונה".

 מתי בפעם האחרונה בכית?

"אני בוכה הרבה. בפעם האחרונה בכיתי לפני שבועיים, מהרצאת טד מדהימה של איב אנסלר, שנקראת 'חבקי את הילדה שבך'. הקשר עם נשים בא לי בטבעי, ועבודתי בעולם היא להבין יותר גברים. אני צריכה יותר חמלה כלפיהם. כלפי נשים, השערים שלי פתוחים. אם את אישה, התקבלת כחברתי הטובה ביותר, נקודה. יש לי תקשורת יותר טובה וחופשית עם נשים, אבל אני לא מאשימה גברים, זה עלי".

 מתי בפעם האחרונה קינאת בקולגה?

"זה קורה לי מדי פעם, אבל אני ישר מזכירה לעצמי שלכולן יש מקום בתעשייה הזאת. תפקיד שלא לקחתי לא צריך להיות שלי, ותפקיד שלקחתי צריך להיות שלי. אני באמת מאמינה בזה, ואני חושבת שקנאה מתפוגגת כשמדברים עליה. יש בארץ המון שחקניות יפות, כישרוניות ומצליחות שהן ההשראה שלי. כשראיתי את מגי אזרזר ב'בתולות', למשל, ישר כתבתי לה שהיא קרן אור בעולם המשחק. בעיניי מגי בכלל מבוזבזת כשחקנית, היא צריכה להיות ראשת ממשלה". 

 מתי בפעם האחרונה היית בים?

"אוטוטו אני ממריאה לחופשה בזנזיבר. אני מאוד אוהבת את הים, אבל יש לי איתו יחסים מורכבים. לא הייתי הרבה זמן בים, ואני קצת מפחדת ממנו. כל הרעיון של החופשה הזו הוא שאני אתגבר על הפחד. מעולם לא היתה שום טראומה שקשורה במים, אבל אני מפחדת לרצות להישאר במעמקים". 

 מתי בפעם האחרונה שינית את המראה שלך?

"הסתפרתי לפני כמה שבועות, אבל לא רואים. היתה לי בעבר קרחת וצבעתי לבלונד ואני אוהבת שינויים דרסטיים בשיער, אבל כרגע - בגלל הפרויקטים הקרובים - לא אישרו לי לעשות שינוי קיצוני בשיער. אני מקווה שמתישהו יגיע אלי תפקיד שידרוש גילוח ראש".

 מתי בפעם האחרונה היית בטיפול פסיכולוגי?

"ביום חמישי. אין אותי בלי טיפול, זה מאוד חשוב לי, ואני בטיפול מגיל צעיר. אני צריכה את המראות, את הטיול בתוך עצמי, לדעת שיש לי 50 דקות בשבוע שבהן אני שופכת הכל".

 מתי בפעם האחרונה שמחת בחלקך?

"אתמול, אחרי הצגה בתיאטרון הצפון. היה קהל מקסים ואינטליגנטי, והרגישו את זה. שמחתי בחלקי והודיתי לאלוהים על כל מה שיש לי. היה שם שילוב מושלם בין תלמידים לאנשים מבוגרים מאוד, שזה השילוב האידיאלי, אז שמחתי להופיע שם, למרות שזה היה נורא רחוק ומלא שעות נסיעה. בנסיעות אני מאוד כישרונית - ישנה בכל מקום, בכל תנוחה, בכל מצב".

 מתי בפעם האחרונה שמחת שאת ישראלית?

"בכל יום. בשביל עבודה הייתי עוברת לחו"ל לחודשים ספורים או לשנה, אבל אני מאמינה שהייתי מתגעגעת לישראל. קשה פה כלכלית, אמנותית ותרבותית, אבל אני אוהבת את המקום באופן שאי אפשר להסביר. אני רוצה שהילדים שלי יהיו ישראלים, וגם מעולם לא הייתי בזוגיות עם מישהו לא ישראלי. אני נמשכת לגבר הישראלי באופן כללי".  

 מתי בפעם הראשונה אימצת חיה?

"בגיל 20 הבאתי חתולה לביתי, יואלה המהממת. כשעברתי דירה, היא נפלה מהקומה השמינית ומתה. היא היתה האהובה שלי, וזה אחד האירועים הקשים שעברתי בחיי. את הכלבה ישע הבאתי כשהייתי בת 22. התנדבתי באיזושהי עמותה למען בעלי חיים, כי לא יכולתי לקחת כלב לדירת 27 המטרים שבה גרתי, ואחרי חצי שנה שם ישע שכנעה אותי לקחת אותה. כל רצונה בחיים הוא לשכב על הצד. היא זזה פחות מהעציץ, והעובדה שהיא צריכה לצאת לטייל זה עול בשבילה, אז היא כנראה הכלבה המושלמת עבורי". 

shirshirziv@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו