בלילה בין חמישי לשישי, ייצא ההלך שאול לדני לחגיגת יום ההולדת הקבועה שלו. הפעם הוא יחוג סביב ביתו בעומר 82 סיבובים, כדי לציין את יום הולדתו ה־82. הוא מקווה לסיים עד השעה 14:00, ואחר כך "להזמין את כל מי שישתתף איתי למסיבה קטנה, , למרות שזה יהיה בשיא החום, אני יודע".
650 גביעים, כ־2,000 מדליות ותעודות באמתחתו, אבל הדוקטור באנדוקרינולוגיה מעדיף להסתכל קדימה, ורואה בעיני רוחו כיצד המוני ישראלים מתרגמים את חגיגות העצמאות ה־70 למדינה לחגיגה קצת שונה ומיוחדת עם אחד הספורטאים הגדולים שידעה המדינה. "אתה לא צריך לשכנע אותי שהליכה זה ספורט בריא יותר מריצה, לא אותי", הוא מחייך.
"בכל המרתונים בקטגוריית הגיל שלי, 80 פלוס, אני בדרך כלל לבד", מציין המשתתף המבוגר ביותר במרתון ת"א בשנה שעברה ובמרתון ירושלים האחרון.
שלוש פעמים עמד לדני פנים אל מול פנים עם מוות. בפעם הראשונה ברח עם משפחתו מאימת הנאצים בבלגרד, בה נולד וגדל ולמד לאהוב כל כך ספורט. בפעם השנייה הוא ניצל מטבח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן ב־1972, ובשלישית כאשר תקף את גופו סרטן של בלוטות הלימפה.
"אני לא חושב שהדרייב שלי הוא מהשואה או בגלל מה שעברתי בשואה, כמו שאני שומע הרבה אנשים אומרים. לא כל דבר צריך לייחס לשואה גם אם בהרבה מקרים זה נכון. הרצון שלי להצליח היה קודם כל כי אני ספורטאי".
בגיל 70 קבע לדני שיא עולם בהליכה בעיירה באוהיו, כשהלך ברציפות 161 ק"מ במשך 21 שעות, 45 דקות ו־34 שניות.
בקריירה שלו כהלך השיג לדני שיאים לאומיים בכל המרחקים בין 3 ק"מ ל־50 ק"מ, ולצידם החזיק בשיאי עולם - הבולט שבהם הוא שיא עולמי בהליכה למרחק 50 מייל (81 ק"מ), שנקבע בשנת 1972.
