גם 10 שנים וחצי אחרי, סיפור השמדת הכור הגרעיני הסורי נשמע כמו סרט מתח. השגת המידע, הדיונים החשאיים, ההתלבטויות, האימונים וההכנות - לתקיפה ולמלחמה - ומעל כל זה, החשאיות והמסתורין שעטפו את הפרשה; כל אלה הפכו את "מחוץ לקופסה" לאחד המבצעים יוצאי הדופן בתולדות ישראל.
ראשיתה של הפרשה בשלהי 2006. באגפי המודיעין של צה"ל והמוסד חשדו במשך תקופה ארוכה שבסוריה מתנהלת פעילות גרעינית. "ראינו שקורים שם דברים חריגים, שלא היה אפשר לחבר אותם למשהו אחר", מספר אלי בן־מאיר, שכיהן אז כראש הזירה הטכנית באמ"ן.
לפני ההפצצה
"הצגתי את המידע לראש הממשלה, לשר הביטחון ולרמטכ"ל, ויצאנו להפריך או לאמת את החשדות שלנו", אומר עמוס ידלין, שהיה אז ראש אמ"ן. התוצאה היתה כמה מבצעים חובקי עולם של המוסד, שלא הולידו דבר. ישראל היתה עסוקה אז בעיקר במאבק נגד הגרעין האיראני, ובמודיעין היו גורמים רבים שטענו שהחיפוש אחר גרעין בסוריה הוא בזבוז של זמן ומשאבים. "באותה תקופה ידענו על סוריה הכל - או היינו בטוחים שאנחנו יודעים הכל", אומר רם בן־ברק, לשעבר בכיר במוסד, "והמחשבה היתה שלא יכול להיות שיש כזה פרויקט בסוריה ואנחנו לא יודעים עליו".
רגע ההפצצה
בשלהי פברואר 2007 יצא המוסד למבצע נוסף. על פי פרסום ב"ניו־יורקר", היעד של המבצע הזה, שנערך בווינה, היה איברהים עותמאן, ראש הוועדה לאנרגיה אטומית בסוריה. לוחמי המוסד נכנסו בחשאי לחדרו ושאבו את המידע ממחשבו האישי. כאשר פוענח המידע בארץ, התדהמה היתה מוחלטת: נראו בו תמונות של כור פלוטוגני, שנבנה במודל צפון־קוריאני, והוכיח את החשדות - סוריה בונה בחשאי כור גרעיני למטרות צבאיות.
ב־13 במארס הציג ראש המוסד מאיר דגן את המידע לראש הממשלה אהוד אולמרט. במקביל, הציג ידלין את המידע לשר הביטחון עמיר פרץ ולרמטכ"ל גבי אשכנזי. "היה לנו ברור מהרגע הראשון שלא נוכל לחיות עם הדבר הזה. שצריך להשמיד אותו", סיפר דגן בשיחות שקיים לפני מותו.
מאותו רגע עלה הכור הסורי למקום הראשון בסדר העדיפויות של ישראל. הוקמו צוותי עבודה מצומצמים של שותפי סוד, שפעלו בחשאיות מוחלטת. "ידענו שאם הדבר הזה ידלוף, נהיה בבעיה קשה", מספר אשכנזי, שהורה למפקד חיל האוויר, אליעזר שקדי, להכין תוכנית ראשונית להשמדת הכור - למקרה שיידרש לפעול מייד.
"הקובייה" החשודה
הדרמה הזאת נוחתת על ישראל לא רק בהפתעה, אלא גם בתקופה לא נוחה: זמן קצר אחרי מלחמת לבנון השנייה, שממנה יצא צה"ל חבול ומוכה; שבועות אחדים בלבד אחרי התפטרותו של הרמטכ"ל דן חלוץ והחלפתו באשכנזי; ותחת עבודתה של ועדת וינוגרד, שבדקה את כשלי המלחמה ובמרכזם את תפקוד הדרג המדיני - אשר ספג ביקורת ציבורית קשה.
למרות זאת, התהליך נוהל בענייניות קרה. אולמרט ניהל את הדיונים המצומצמים במעון ראש הממשלה, הרחק מעיניים סקרניות. בכל יום שישי בצהריים היו נפגשים שותפי הסוד המעטים - שאושרו פרטנית ושמית - לדון בהתפתחויות: כיצד מתקדמת העבודה על הכור, וכיצד מתקדמות התוכניות המבצעיות להשמדתו.
בשלב הראשון נדרשה ישראל להבין היכן בכלל נמצא הכור. כמה מבנים חשודים סומנו ברחבי סוריה, עד שאחד מהם הופלל: מבנה מרובע - שזכה לכינוי "הקובייה" - שהיה ממוקם קרוב לנהר הפרת, סמוך לעיירה דיר א־זור במזרח סוריה. בהמשך לכך, היה צורך לברר באיזה מצב הכור נמצא, ועד כמה הוא רחוק מהפעלה. "זה היה מרוץ נגד הזמן, כי לכולנו היה ברור שחלון ההזדמנויות שלנו לפעול ייסגר כשהכור יהיה 'חם'", אומר ידלין.
המונח הזה - "כור חם", כלומר פעיל - עמד במרכזם של עשרות דיונים מקצועיים בהשתתפות מומחים מאמ"ן, המוסד והוועדה לאנרגיה אטומית, שביקשו לברר מה פרק הזמן שעומד לרשות ישראל. היה ברור שאי אפשר לתקוף כור חם, משום שישראל תואשם לנצח בנזק שייגרם: המוני הרוגים וזיהום סביבתי לעשרות שנים. מכאן גם נבעה ההחלטה שגובשה כבר בראשית הדרך, שלפיה מועד התקיפה ייגזר מקצב התקדמות בניית הכור.
באפריל 2007 מחליט אולמרט לשתף במידע את האמריקנים. דגן, ועימו עוזריו של אולמרט יורם טורבוביץ' ושלום תורג'מן, נפגשים בבית הלבן עם הנשיא וצמרת הממשל ומציגים את המידע. גם בוושינגטון ההפתעה היתה מוחלטת: בעוד העולם עסוק בגרעין הצפון־קוריאני ובמאמצי הגרעין האיראני, הצליחה סוריה לנהל תוכנית גרעין חשאית שעמדה על סף מבצעיות.
זמן קצר אחר כך נחשף המידע גם לחברי הקבינט, שחותמים אף הם על התחייבות לסודיות. השרים מעודכנים בתוצרי המבצעים והפעולות שנוקטת ישראל כדי להשיג מידע עדכני ומהימן על מצבו של הכור. הם מאשרים גם את תוכנית התקיפה של חיל האוויר - שעברה במהלך הדרך לא מעט עדכונים והתאמות עד לתצורה הסופית שבוצעה.
בכל הזמן הזה מקפידה ישראל על מידור וחשאיות קיצוניים. לשותפי הסוד המעטים מתוך המערכת מצורפים רק כמה חיצוניים שנבחרו כדי ללוות את התהליך. אולמרט הקים לצידו צוות יועצים מצומצם, בראשות האלוף במילואים יעקב עמידרור, שבחן את המידע ואת הנחות העבודה של המערכת ואתגר אותן. גם אשכנזי ודגן נשענו על כמה יועצים בודדים, שהבולט בהם היה הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין־שחק.
ב־19 ביוני 2007 החליף אהוד ברק את עמיר פרץ כשר הביטחון. ההחלפה, שנעשתה בחטף ועוררה על ברק ביקורת, נבעה בעיקר מרצונו לקחת חלק בהחלטות בנושא הכור. מייד עם כניסתו לתפקיד הורה ברק על בחינת התוכניות שכבר גובשו, צעד שעורר עליו תרעומת. בדרג המדיני והצבאי הבכיר היו שסברו שהוא מבקש למזמז ולדחות את התקיפה ממניעים לא ענייניים; אולמרט אף היה בטוח שברק מחכה להדחתו כדי להתמנות במקומו לראש ממשלה - ולקבל את הקרדיט על הפעולה.
"ברגע שחשפו לצוותים את המטרה הם הבינו מיד". אחד המטוסים ערב ההפצצה // צילום: דובר צה"ל
ברק דוחה את הטענות. "לא היה שום צורך לפעול בלחץ. זה מסוג האירועים שדורשים קור רוח ובחינה של כל החלופות", אמר. אבל עמדותיו הובילו למתח רב בינו לבין אולמרט (ובמידה פחותה מול דגן וידלין), שהגיעו לשיאן בישיבת קבינט מתוחה שבה הקריא אולמרט מהכתב תשובות שסתרו את טיעוניו של ברק, תוך כדי שהוא נשען על עמדתם המקצועית של אלופי צה"ל.
במקביל לדיונים המדיניים ולהכנות לתקיפה, נערך צה"ל למלחמה. הנחת העבודה היתה שאסד עלול להגיב על השמדת הכור בשיגור טילים למרכזי הערים הגדולות בישראל - מה שיוביל למלחמה. לפיכך החל צה"ל בתהליך סדור של צבירת מלאים של אמצעי לחימה ושל העלאת כשירות היחידות הלוחמות. זה נעשה במסווה של תיקון כשלי מלחמת לבנון השנייה, ודרש לא מעט תמרונים של הטעיה והונאה כדי להימנע מחשיפת הסיבה האמיתית לפעילות הצבאית הקדחתנית. "הדאגה העיקרית שלנו היתה מחשיפה", אומר אשכנזי. "זה היה משבש לנו את תוכניות התקיפה בשלב שבו גם לא היינו ערוכים למלחמה".
בכל הזמן הזה התנהלו דיונים רציפים בין ישראל לארה"ב. בירושלים העדיפו שהאמריקנים ישמידו את הכור: זה היה מונע מלחמה, וגם מעביר מסר חד וברור לאיראן. בוושינגטון התלבטו, ובשיחת טלפון דרמטית בין אולמרט לנשיא בוש, בשלהי חודש יולי, מסרו את החלטתם לא לתקוף - אלא להעדיף מסלול דיפלומטי של פנייה למועצת הביטחון של האו"ם, אשר תלווה באולטימטום לסוריה.
צילום: יששכר רועי
בישראל נחרדו. "אני מאוכזב מאוד מהחלטתכם", אמר אולמרט לבוש, והבהיר שישראל תדע כיצד לפעול לבדה. תוכניות התקיפה הואצו, ובחיל האוויר החלו להשלים את תוכנית הפעולה שנבחרה (אף שעד לרגע האחרון נבחנו גם חלופות נוספות). "בשלב הזה עקבנו באופן יומיומי אחרי מה שקורה בכור, כדי לוודא שאנחנו לא מפספסים כלום", אומר בן־מאיר.
באוגוסט הואצה המוכנות - גם של חיל האוויר וגם של כוחות היבשה ברמת הגולן, שנערכו לבלום מתקפה סורית אפשרית. אז גם בשלה תפיסת ההכלה שהיתה קריטית להצלחת המבצע ולמניעת מלחמה: הנחת העבודה היתה שאם ישראל תפעל בחשאי, לא תקבל אחריות לפעולה ואף לא תפרסם מה הופצץ, תוכל סוריה להבליג על האירוע. "כמות שותפי הסוד בסוריה היתה כה מועטה, שחשבנו שזה ייתן לאסד אפשרות לטעון שכלום לא קרה כי כבודו לא נפגע, ולהכיל את הפגיעה", אומר ידלין.
בתחילת ספטמבר 2007 נכנסה ישראל לחלון הזמנים הקריטי של המבצע. הקבינט קיים כמה ישיבות שבהן אישר את התקיפה, והסמיך את השלישייה - אולמרט, ברק ושרת החוץ ציפי לבני - להחליט על העיתוי ועל דרך הפעולה. ב־5 בספטמבר בצהריים התכנסו השלושה, והחליטו לפעול מייד, לאחר שלשגרירות ישראל בוושינגטון הגיעה שאילתה של עיתונאי בנושא. "היה לנו ברור שדברים נחשפים, ואין עוד זמן לחכות", אומר אשכנזי.
נמוך, שקט, מתחת לרדאר
ערב קודם לכן צפה הרמטכ"ל בתרגיל המסכם, "מודל", של חיל האוויר. לטייסים לא נמסר דבר על מטרת המבצע שאליו הם התכוננו במשך שבועות ארוכים. רק במקביל להחלטת השלישייה הם כונסו בחדרי התדריכים, שם חשף להם שקדי את הפרטים. "לכולם היה ברור מה מונח פה על הכף, ושאנחנו חייבים להצליח", הוא מספר.
אחרי קבלת ההחלטה ירד אשכנזי לקריה בתל אביב וכינס את המטה הכללי. חלק מהאלופים שמעו אז לראשונה על הכור שיופצץ באותו הלילה. אחר כך יצא הרמטכ"ל להשתתף בחתונת מזכירתו, לירון. "הסתכלתי על הרוקדים ברחבה, וחשבתי לעצמי שאין להם מושג שהם עלולים לקום בעוד כמה שעות מיללות של סירנות, ולתוך מלחמה", הוא אומר. אשכנזי
אמר כי "כשראש הממשלה הטיל על צה"ל בראשותי את האחריות להשמדת הכור הגרעיני בסוריה היה ברור לי שעלינו להיערך מודיעינית, מבצעית וטכנולוגית להסרת האיום הגרעיני מעל מדינת ישראל והאזור ובמקביל לבצע פעולות למניעת הידרדרות למלחמה, ואם זו תיכפה עלינו – להכריעה!"
באותו הזמן המריאו המטוסים - רביעיית מטוסי F-15I ("רעם") ורביעיית מטוסי F-16I ("סופה"), שלוו במערך אווירי תומך - לכיוון סוריה. טיסה נמוכה, שקטה, מתחת למכ"ם, עד ליעד במזרח סוריה. הטיסה נעשתה בדממת אלחוט מלאה, וקברניטי המדינה, שהגיעו ל"בור", עקבו אחר המתרחש במתח רב.
מסמך אמ"ן
ב־00:45, אור ליום חמישי 6 בספטמבר, נאמרה בקשר מילת הקוד "אריזונה". בחדר השליטה של חיל האוויר נשמעו מחיאות כפיים: 18 טונות פצצות הוטלו על המטרה והשמידו אותה כליל. שקדי יצא לדווח לאולמרט, שהצדיע לו וחיבק אותו. אחר כך הוא חזר לפקד על הפעולה, עד לנחיתתם של המטוסים בארץ.
אולמרט מיהר להתקשר לנשיא בוש כדי לעדכן אותו על התקיפה. אשכנזי עלה ללשכתו כדי לוודא שכל ההכנות למלחמה אפשרית הושלמו. במשך שעות שרר מתח רב בישראל, עד שסוכנות הידיעות הסורית פרסמה בצהריים הודעה שקרית, שלפיה מערך ההגנה האווירי של סוריה הניס מטוסים של חיל האוויר שחדרו לתחומה. "אז ידענו שכלאנו את אסד בפינה", אומר ידלין, "ולמרות זאת, נדרשו עוד שבועות ארוכים של מעקב רציף עד שיכולנו להוריד את הכוננות ולסכם לעצמנו את הפעולה בהצלחה מלאה".
עברו ימים עד שפרטים על מטרת התקיפה החלו להתפרסם בעולם. רק כעבור שבועות נחשפה התמונה במלואה, אבל ישראל המשיכה לשמור על שתיקה. רק כעת הוחלט לאפשר לספר את פרטי הפרשה לא מפי "מקורות זרים". שותפי הסוד שלה תמימי דעים גם היום: סוריה עמדה על הסף של השגת יכולת גרעינית, שהיתה משנה את פני המזרח התיכון. מבצע "מחוץ לקופסה" הסיר מעל ישראל סכנה קיומית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו