לאן נעלמה האופרה העברית הראשונה?

זה היה בתל אביב, 17 בפברואר 1945, אז הוצגה האופרה העברית הראשונה. מרק לברי (1903–1967), שהלחין את האופרה "דן השומר" (1942), היה אחד מעמודי התווך של המוזיקה הקלאסית בארץ והוא גם ניצח על הבכורה עם האופרה הארצישראלית העממית, בתאטרון מוגרבי.

מעמודי התווך של המוזיקה הקלאסית בארץ. מרק לברי // צילום: באדיבות העמותה למורשת מרק לברי

התמליל לאופרה הושתת על מחזה של ש.שלום (1904– 1990), שנקרא "יריות אל הקיבוץ". שלום היה מהבולטים ביוצרים העבריים של התקופה, יחד עם ביאליק. את עיבוד המחזה לתמליל ערך המחזאי והסופר הידוע מקס ברוד.

ל"דן השומר" הייתה הצלחה משמעותית ביישוב היהודי של שנות ה-40. היא הוצגה 33 פעמים ברחבי הארץ, ולרוב זכתה לביקורות חיוביות למדי. בין השאר, אולי בגלל שהאופרה נותנת ביטוי מוזיקלי ייחודי, המולחן ביד אמן, לתפוצות השונות והתרבויות השונות המתקשרות לעם היהודי: ממוזיקה חסידית, דרך זמר עברי מוקדם ועד לערבית. 

למרות חשיבותה, "דן השומר" מעולם לא הוצגה על ידי בית האופרה הישראלי, ובכלל זה מאז שנות ה-40, הופיעה על במות רק פעם אחת. היה זה ב-2015, עם תזמורת ומקהלה של תלמידים צעירים וסטודנטים בירושלים. 

Dan the Guard (clip) - דן השומר (קליפ) from Ari Teperberg on Vimeo.

"דן השומר", באולם הספרייה הלאומית, 2015, מנצח מיכאל קלינגהופר

אופרה אינה אלא תאטרון מולחן, וביחס לזה, ציינה בחודש שעבר שרת התרבות מירי רגב, שעליו להכיל שלושה רכיבים: 1. "עליו להישען על נכסי צאן ברזל של העבר התרבותי שלנו, לשמר את ענקי הרוח והקלאסיקות שהתרבות יצרה, 2. עליו להביא את הרעיונות והערכים שאנחנו כאומה עסוקים בהם, 3. עליו להיות בית לכל מי ששייך לתרבות הלאומית שלנו על קשת צבעיה, מזרח למערב". מהתיאור לעיל, נראה ש"דן השומר" עונה על כל הקטגוריות האלה.

רגע לפני שנחגוג 70 שנות עצמאות, תמהנו על העובדה שבית האופרה הישראלי מעולם לא הציג את האופרה העברית הראשונה.

"יש אין ספור ואחת יצירות אופראיות שנכתבו במשך השנים במדינת ישראל" – הגיב מיכאל אייזנשטאט, המתאם האמנותי של בית האופרה, "וזה יכול להיות לגיטימי באותה המידה לגבי כל אחת מהן. במשך השנים האופרה הישראלית דאגה להזמין יצירות חדשות ולהעלות אותן על הבמה".

ובכל זאת, מדובר ביצירה מכוננת.
"נכון, כפי שיש עוד יצירות רבות שהן טובות יותר ופחות ממנה שנכתבו במשך השנים".

טוב ורע הן הגדרות אסתטיות סובייקטיביות. אמנם בית האופרה מאפשר פה ושם הפקות מקור, אך הבעיה היא מהותית יותר – ונוגעת להעדרם הבולט של "נכסי צאן הברזל של העבר התרבותי שלנו", כדבריה של רגב – והעדרם ניכר גם בתחום המוזיקה הקלאסית. 

ברור ש"דן השומר" אינה מוכרת לקהל הרחב (או, מתברר, להנהלת האופרה) ולכן גם אינה כדאית כלכלית. להלן שתי סיבות טובות להכיר אותה לקהל הרחב.

ראשית, אמנם ש. שלום כתב את המחזה על רקע המרד הערבי הגדול של 1936–1939, (מאורעות תרצ"ו – תרצ"ט), ובהקשר להתקפות על קיבוץ חניתה ב-1938 וכיום, חיי הקיבוץ על מאפייניהם הסוציאליסטים מרוחקים מההוויה הישראלית האורבנית. עם זאת, "דן השומר" אינה אלא אלגוריה לערבות הדדית ואחווה בהמשלה לקיבוץ.

שנית, על אף שהסגנון המוזיקלי של לברי, בו נקטו רוב מלחיני הדור דאז, "הסגנון הימתיכוני", עלול להצטייר כיום כארכאי, התוצאה המוזיקלית הייתה ועודנה מרתקת ומדגישה את ייחודן של המורשות היהודיות השונות ואת ההוויה בארץ בשנים אלה. לברי משלב באופרה את שירתם של ערבים מכפרים סמוכים וזו מופיעה גם בשיר "מה מלילה בחניתה", אותו הלחין לברי ב-1938. השיר מהווה את הגרעין התמטי לאופרה עצמה. 

מרק לברי "מה מלילה בחניתה", 1938, עם פאולו גורין בניצוחו של המלחין

בשורה התחתונה, כפי שמציין פרופ' יהואש הירשברג, "'דן השומר' ניצבת גם כיום כייחודית, בהיותה דרמה יהודית אישית על רקע לאומי אקטואלי". אך לרוע המזל – אילמת ובלתי ידועה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו