"אישה פנטסטית", צ'ילה 2017
טקס האוסקר שהתקיים בתחילת השבוע עמד בסימן "קבלת האחר", וקשה היה למצוא השנה סרט שעסק בנושא הזה באופן יותר מובהק מאשר "אישה פנטסטית" הצ'יליאני, שזכה בפרס בקטגוריית הסרט הזר.
במרכז סרטו של סבסטיאן לליו ("גלוריה") עומדת מרינה - מלצרית/זמרת טרנסג'נדרית שנאבקת על הזכות להתאבל בכבוד, לאחר שאהובה, אורלנדו, המבוגר ממנה בכמה שנים טובות, מת לפתע.
למרות שסצינות הפתיחה של הסרט מדגימות עד כמה מערכת היחסים בין השניים היתה חמה, אוהבת ומלאת תשוקה, מרינה נאלצת להיכנס למגננה באופן כמעט מיידי. בבית החולים מסתכלים עליה במבט עקום. השוטרים שמגיעים למקום מתייחסים אליה בחשדנות ובחוסר כבוד. אשתו לשעבר ובנו של אורלנדו - שאותם עזב כדי להיות עם מרינה - דורשים שתפנה מיד את הדירה שאותה חלקה עם בן זוגה, ומזהירים אותה שלא תחשוב אפילו להגיע לבית הלוויות כדי לחלוק לו כבוד אחרון.
אך מרינה, שמגולמת בידי השחקנית/זמרת הטרנסג'נדרית דניאלה וגה, לא תוותר בקלות. היא עומדת מול הסביבה העוינת בביטחון עצמי מרשים ומעורר התפעלות, ואינה נותנת להשפלות הבלתי נגמרות שהיא סופגת לשבור את רוחה. היא יודעת מי היא, והיא יודעת כיצד אורלנדו, שצץ לאורך הסרט כדי לנחם ולחזק אותה, ראה אותה. וכנראה שזה מספיק.
"אישה פנטסטית" הוא סרט רגיש, עצוב ואלגנטי, אך הוא רחוק מלהיות מפתיע ומסעיר. לליו אמנם מתבל את התלאות של מרינה בכמה טאצ'ים סוריאליסטיים, אך במשך רוב הזמן, ההתרחשויות מוצגות בסגנון מונוטוני וזהיר. בתוך כך, למרות מספר הצצות חטופות לעולמה הפנימי של מרינה - שהופכת לבן אדם אחר כשהיא פותחת את פיה לשיר - הדמות שלה נותרת חד מימדית ולא מספיק מפותחת.
למרות זאת, וגה מותירה רושם מצוין בתפקידה הקולנועי הראשון. זהו אולי תפקיד פאסיבי ברובו, שבעיקר דורש ממנה להגיב למה שקורה סביבה. אך לליו גם תופר עבורה כמה סצינות שבהן היא לוקחת פיקוד. אחת מהן - שבה היא נדרשת להתגנב אל תוך סאונה תוך כדי שהיא מעמידה פנים שהיא גבר - מוצלחת ומותחת במיוחד. "אישה פנטסטית" אולי אינו סרט פנטסטי, אך הוא סרט יפה, וכן, גם חשוב.
ציון: 7
