1. tתמול בבוקר ישבתי עם ידיד, איש תקשורת באר־שבעי במקור, אוהד אדום. דיברנו על מה שעובר על הקבוצה בשבועות האחרונים, על ההכרה הברורה שהיא מאוד לא במיטבה, ועל האיום המוחשי לאובדן האליפות. מכל הסיבות הלא מעטות שאפשר להעלות - הוא דיבר בעיקר על היהירות של המערכת, שזולגת עכשיו גם לחלקים לא קטנים בקהל המקומי בטרנר.
אם בשנים האחרונות האוהדים היו השחקן ה־12, הקטליזטור, "הדבר הבא" בכדורגל כאן, כאלו שהביאו ליציעים תרבות חדשה ומרעננת של עידוד ונאמנות, שמתחברת ללוקאל פטריוטיות לעיר, שנמצאת בצמיחה גדולה. הידיד דיבר על סדקים בקונצנזוס הזה, על שריקות בוז כבר אחרי 20 דקות כשלא הולך, על קללות ונרגנות, ועל ברק בכר שרק הרגע היה הנכס הכי גדול - ועכשיו הם שואלים בקול מה קורה איתו, ואולי הוא איבד את זה.
תסמונת עונה שלישית היא משהו שלא מאפיין רק את האלופה כאן, אבל בישראל יותר מבמקומות אחרים קשה באמת לייצר מסורת ארוכת שנים של עבודה במקום אחד. השחיקה גדולה ומהירה, והנטייה למצוא "משהו חדש", אלטרנטיבות וריגושים, תופסת לה מקום.
2. ספורט, וכדורגל בעיקר, הוא מקצוע אכזר. מספיק שתיתן למישהו להרגיש שאתה מסריח את המגרש או את הקווים - למרות אלפי שעות גדולות שכבר רשומות על שמך - וכבר עולים סימני השאלה.
ברק בכר הגיע לפסגה כמעט משום מקום והתקבע כמאמן מספר 1, דווקא בעידן שבו התרסק בישראל התפקיד הזה. רק לדרור קשטן היה מעמד דומה לפני 22 שנה, אחרי הדאבל עם מכבי ת"א. אבל בשבועות האחרונים, השינויים התכופים בהרכב, הפציעות ונוכחותו החסרה של אליניב ברדה נותנים הרגשה שהשמיכה מתקצרת.
הוא מעלה את וואקמה הפצוע, לא מוצא פתרונות בהגנה, ובעיקר מתקשה לשמור את חדר ההלבשה רענן ורעב. אתמול בן ביטון הושעה כי נראה במועדון לילה אחרי ההפסד. לי זה נראה עונש מיושן. אם ביטון משחרר לחץ לשעה קלה, מה רע בכך?
באר שבע לא ידעה שבוזגלו ייפצע, והוויתור עליו אולי יצא לה טוב, אבל הוא מלמד על היהירות שצמחה שם ועל המחשבה שהיא תסתדר בקלות גם בלעדיו. האובדן שלו הזיק לאלופה, כמעט כמו הליכתו של ערן זהבי עבור מכבי.
המשחק ביום ראשון בקריית שמונה, ארבעה ימים אחרי ההדחה בגביע, הוא סוג של קו פרשת המים. אובדן נקודות נוסף מחזור אחד לפני סוף העונה הסדירה, ובאר שבע בדרך למקום שלישי.
הקהל האדום בטרנר. שריקות בוז כבר אחרי 20 דקות // צילום: אלן שיבר
3. מכבי ת"א (באשדוד) ובית"ר ירושלים (נגד עכו) ישמרו כנראה את הסטטוס קוו למעלה, אלא אם כן תתרחש תקלה חוזרת בגבול הצפוני. מה שמחזיר אותנו כמובן למכבי חיפה. היא פוגשת בתוך 96 שעות פעמיים את הפועל חיפה לדרבי, אתמול בגביע וביום שני בליגה.
הפועל ביתרון 22 נקודות עליה, אירוע שמימי שקורה פעם ב־70 שנה, וכיוון שהמקום הרביעי הזה שלה נראה חד־פעמי ודורש הוכחה חוזרת (באותו מקום ובאותה שעה) גם בעונה הבאה - מכבי חיפה היא הסיפור הגדול כאן. על פניו הגביע אתמול יותר חשוב העונה, כי אשקלון רחוקה מתחת לקו, ועדיין יש מישהו שמוכן לשים על מי מהשתיים, שתיקח אליה את שני המשחקים האלה?
4. אבי לוזון מנסה בכל הכוח להמליך את חברו כאח לו, שטרן חלובה, לתפקיד יושב ראש ההתאחדות. בזה אין כל חדש. הלך הזרזיר אצל העורב וכו'. השאלה הגדולה היא מה קרה לעורך הדין מורן מאירי, הלוחם הגדול בסדר הישן והמסואב, שהוא מוכן להכשיר את השרץ ולהיות ממלא מקומו?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
