"לפני חצי שנה עשיתי קורס צניחה חופשית, תראי, ככה..." יובל שם טוב קם ממושבו בחדר העבודה הביתי שלו - ארץ פלאות הכוללת מדפים עמוסים בובות גיבורי־על ומכונת וידאו המשוועת למשחק - עוצם את עיניו, ומנסה לשחזר את הרגע שבו היה תלוי לבדו בין שמיים לארץ.
"האמת היא שלא סיימתי את הקורס - בגלל הצגות חנוכה - אבל כן הגעתי לשלב שבו אני קופץ לבד, בלי מדריך. זה רגע נפלא, הרגע של ההחלטה הזאת לעזוב מטוס בגובה עשרת אלפים רגל, כשאתה זה שעושה את ההחלטה. זו החלטה שלא קל לעשות אותה, אבל היא נותנת הרבה בחיים.
"בסך הכל עשיתי ארבע קפיצות, את הפעם הראשונה אני לא אשכח. זה היה קשה, ואחר כך בפעמים הבאות כבר ידעתי לצפות לבומבה של האוויר בפנים. הצניחות עזרו לי לעשות החלטות אמיצות בעוד תחומים אחרים בחיים. אני מאמן את השריר הזה שנקרא אומץ לב. כמו הרבה דברים שהחלטתי, לפעמים גם החלטות שגויות, ככל שאתה מתנסה יותר, כך אתה גם קם חזק יותר".
גם בפורים הזה, לצד תחפושות נועה קירל וסטטיק ובן־אל שנחטפות מהמדפים, יובל ממשיך לשמור על כוחו. עם מופע למבוגרים שמוצג לראשונה במסגרת פסטיבל ההומור על שם ספי ריבלין בראשון לציון עד ה-3 במרץ, מחזמר לילדים ("מעשה בחמישה בלונים"), תוכנית בהופ ("המופע המבולבל של יובל") ונוכחות אינטנסיבית ברשתות החברתיות, לא נראה שמשהו עומד לגרום לו להאט את הקצב. למעשה, לא נראה שהוא בכלל מסוגל להאט.
"אני ממש לא בפייסבוק", הוא מסביר לי איך נשארים מחוברים לצעירים, "אני איש של אינסטגרם, מאוד פעיל ומעלה סטוריס כל הזמן. מבחינתי, אינסטגרם זו ממלכה קטנה ופרטית שלי, ואני מודה שאני כמעט לא עוקב אחרי אחרים. אני מעלה בעצמי תמונות וסטוריס, ואני מקבל תגובות מהסטוריס. אנשים אוהבים את זה ומחכים לסטורי שלי כל יום. יש לי גם פייסבוק רשמי, ויש אנשים שמתפעלים אותו כי זה עניין עסקי. אבל אני כמעט לא קורא שם את ההודעות, כי מדובר במאות ביום. באינסטגרם זה כל מיני שטויות שאני עושה - קופץ, משתולל ועושה פרצופים. זה כיף!"
עכשיו, בואו נודה: כיף לעשות סטורי עם יובל שם טוב, שמעלה לאינסטגרם סרטון קצר עם אחורי הקלעים של הראיון, שיימחק אוטומטית כעבור 24 שעות. ככה זה כשאתה משגר עשרות סרטונים ביום, לא מחמיץ ברכות לימי הולדת, וגם בחיים עצמם אינך מסרב לצילומים, לחתימות ולחיבוקים למעריצים בכל הגדלים והגילאים. למרות השפשוף והחספוס, ניכר כי שם טוב זוכר היטב את הדרך הארוכה שעבר, את הליצן הצעיר שהלך לימי הולדת של ילדים וחלם לפרוץ בגדול.
"לא צריך מסיבות והשקות, צריך שיהיה לאדם טוב בחלקת האלוהים שלו". השבוע, בביתו
"אני כל כך רציתי את זה", הוא הראשון להודות, "והייתי מוכן לעבוד בזה כל חיי, וזה הגיע בזמן. ההצלחה הגיעה אלי כשהייתי בשל להעריך את זה, וגם הצלחתי להסתכל וליהנות מהדרך. על הכל הסתכלתי כעל קומדיה. גם אם לא בא מספיק קהל, וזה קרה לי מלא פעמים, הייתי עצוב ומדוכדך, אך הסתכלתי על זה כעל סרט. חשבתי על הצופים שרואים אותי ואומרים לעצמם 'איזה מסכן'.
"היתה פעם שחזרתי מהופעה והיה לי פנצ'ר. ירד גשם, וגם הגלגל החלופי שלי היה עם פנצ'ר ואני הסתכלתי על הסיטואציה מבחוץ - אני לבד, תקוע בשום מקום, בגשם, בלי גלגל ועם חלופי מפונצ'ר, והתחלתי לצחוק.
"היו לי המון שנים של לא לדעת מה יקרה איתי ושל אי ודאות. אבל לדעתי, במקום של האי ודאות יש קסם גדול מאוד. כשהאור נכבה מתחילה ההצגה. תמיד דמיינתי את עצמי במצבים הרעים והקשים של החיים שזה בסך הכל סרט. שהצופה רוצה עכשיו לראות אותי, הגיבור, שמידרדר, ואז מוצא דרך לעלות למעלה, לא לאבד תקווה.
"יכול היה להיות שהייתי רק עושה ימי הולדת ולא היה קורה שום דבר, אז מה? אני אומר את זה גם לאלו שרוצים להיות אמנים, סופרים או כוכבי ילדים. עד כמה אתה מוכן להשקיע כדי להגשים את החלום שלך? ככל שהתשובה היא יותר זמן, כך אני יותר מאמין לדובר".
היום הוא כבר בן 45. שחקן, קומיקאי, מרצה ובדרן. תושב נווה ירק הפסטורלית במרכז הארץ. נשוי למיכל, 40, ואב לשישה ילדים בגילאי שנה וחצי עד 14: פלג, גיא, אופק, בר, מטר וגפן.
את הפריצה שלו הוא עשה ב־2004, עם ה־DVD הראשון "יובל המבולבל", שהתפתח לסדרה בערוץ הופ שהולידה פסטיגלים, שהובילו לסרט "יובל המבולבל - המסע אל הכוכב", שהפך לאבן דרך ביוטיוב ובחיי הורים בישראל, עם יותר מ־11 מיליון צפיות.
מאז הוא עובד בקצב טורבו, הקצב הרגיל שלו, משהו בין אסי עזר על ספידים לבין מכונת ירייה שאיבדה את כפתור ה־off, אבל משהו בכל זאת השתנה השנה: אחרי שנדמה שכבש את כל הפסגות בעולם הילדים, שם טוב החל לפזול גם לכיוון ההורים.
לא התבלבלנו קצת, מה לך ולמבוגרים?
"הרעיון נולד מזה שאני אוהב לאתגר את עצמי, ובעיניי מבוגרים זה כמו ילדים, זה ילדים עם קליפות. המטרה שלי להגיע לילד שנמצא בכל אחד ואחת, וזה קשה בעיניי אבל זה גם מעניין.
"הכל התחיל לפני שנה. כאשר הייתי אצל מתקשרת, והיא אמרה לי שעולם הילדים זה קצה הקרחון והייעוד שלי זה עולם המבוגרים. בעקבות הפגישה איתה התחלתי לעבוד על '007 הראשון לבלבל' - מופע בידור למבוגרים, שאני גם כותב ומביים. אני, למשל, עולה לבמה עם בובת תינוק, ואני מדגים איך אני מחליף חיתול עם מוזיקה, שולף מגבונים ומנקה את הבובה. אני גם מנגן בגיטרה ומפעיל את הקהל עם גיטרה, נותן משימות ומחלק בלונים".
טבילת האש שלו תיערך בפסטיבל הקומדיה וההומור על שם ספי ריבלין המתקיים זו השנה הרביעית בראשון לציון (השנה בין 27 לפברואר ל־3 במארס). "מבחינתי", הוא אומר, "זה לא מקרי. הכל קרה לי בזכות ספי ריבלין ובזכות ציפי שביט. משם שאבתי את אבני היסוד של ההומור לילדים. שניהם עזרו לי להתמודד עם החיים. עם ספי לא יצא לי לעבוד, אבל כן הספקתי לפגוש אותו ולהגיד לו תודה על שהוא היה השראה עבורי, והנכדים שלו בקשר איתי. בעיניי, הדמות של יובל דומה לפיסטוק, וההופעה בפסטיבל ע"ש ספי ריבלין סגרה לי את המעגל".
אתה לא חושש שהמעבר הזה לא יתקבל בברכה?
"עשיתי בעבר קצת סטנד־אפ, ואני מאמין שיהיה בסדר על הבמה, אני אנצח גם את זה. אני מאוד רוצה להיכנס לעולם המבוגרים, אבל אני חייב להתחיל במינון קל, לראות איך זה עובד".
וכששם טוב אומר "אנצח גם את זה" הוא מתכוון בעיקר לילדותו בירושלים. "בילדות גדלתי עם תחושה של חוסר כלכלי ורגשי, אבל התברר שזה קרה רק לטובה".
לא הזמינה. ראידמן // צילום: קוקו
יש לו ארבעה אחים ואחיות, והבילוי המשפחתי שמאחד ביניהם הוא הליכה משותפת לקולנוע. הוריו, ז'נט ויעקב, עדיין גרים בשכונת גילה בעיר. יעקב היה מהנדס בניין, ז'נט היתה עקרת בית, ובנם מתאר את הקשר שלו איתם כטוב - אך מורכב.
"יוצא לנו להיפגש בערך פעם בחודש, ואני משתדל לדבר איתם כמה פעמים בשבוע בטלפון. אבא שלי תמיד היה קול ההיגיון ואמא שלי זה הרגש, והשילוב הזה הוא מה שהוליד את התוצאה של יובל המבולבל - שילוב של משהו מאוד רגשי אמנותי בכיוון של הלב, עם עסק.
"עשיתי מיובל המבולבל עסק, בניתי קריירה. את זה לקחתי מאבא שלי. ראיתי את המסירות של אבא שלי לעבודה, עקבתי אחרי הדרך שלו, למדתי ממנו איך עובדים. הוא התחיל מאפס ועשה הכל בעצמו. בערבים ראיתי אותו עובד, משרטט, והייתי אומר לעצמי 'מה, הוא לא עייף?'
"זה טבוע גם בדנ"א שלי, אני גם ככה. אני חוזר עייף הביתה ואני שואל את עצמי, רגע, אולי יש עוד משהו שאני צריך לעשות? מאבא שלי למדתי שלאט גדלים ומצליחים לשלם משכנתא ולכלכל משפחה.
"כשהייתי בכיתה ט' או י' עבדתי בחברה לשיווק ביצים. הבוס היה מעמיס מלא ביצי משק על האוטו שלו ומוריד אותנו בתחילת רחוב בגבעה הצרפתית, ואז היינו צריכים לעשות את כל הרחוב. עבדתי בשעות אחר הצהריים עד הלילה, עברתי בית־בית, דפקתי בדלת ואמרתי 'ביצי משק'. הייתי איש מכירות טוב, אבל שברתי הרבה ביצים, הן פשוט היו נופלות ונשברות לי, ולא שילמו לי בגללן. הבעלים היה מנכה לי את זה מהמשכורת, כך שיצאתי בהפסד גדול".
תרשה לי להניח שהילדים שלך לא יצטרכו למכור ביצים.
"אני אשלח את הילדים שלי לעבוד בכל דבר כדי לקבל מוסר עבודה. כבר היום הם עושים לפעמים מכירות חיסול ומכירת לימונדה. הם ילמדו איך לדבר עם לקוחות, והם צריכים להבין שהכסף לא נולד מהשמיים".
כילד, חווה שם טוב את הצד הפחות מצחיק של תרבות החבורות. הילד הירושלמי היה האאוטסיידר, ההוא שלא מבין על מי הבדיחה, כאשר הבדיחה היא לא פעם עליו. "היתה לי חוויית ילדות לא נעימה. גדלתי בשכונת הגבעה הצרפתית בירושלים ורציתי להיות מקובל. מי שהיה מנהיג החבורה כשהייתי ילד קטן, בכיתות א' או ב', השפיל אותי. עברתי חוויה לא טובה, שבעקבותיה כתבתי את השיר 'גיבור על', שמתאר את הגיבור שמצוי בכל אחד מאיתנו: 'אני גיבור/ גיבור על/ יש לי כוחות מיוחדים/ ואין לי שום פחדים'. רציתי להיות גיבור על שמציל את כולם, שהוא לא הילד הקטן שבוכה בצד, אחרי שכל החבורה עבדה עליו והשפילה אותו.
"אגב, לפני שנה פגשתי את הילד שהנהיג את החבורה ההיא. הוא סוכן ביטוח היום, איש מקסים, לא קרוב למה שזכרתי. עשינו תיקון, הוא בקושי זכר את המקרה שעלי השפיע כל כך, וסגרנו את זה. עכשיו הוא סוכן הביטוח שלי. אני אוהב אותו וסומך עליו. אין בי שום רצון לנקום, להפך. האויב הפנימי נמצא רק אצלנו, בתוכנו. הוא ואני התפייסנו, ועוד קודם למדתי שהכי חשוב זה להתפייס עם עצמך".
לקח לך הרבה זמן לשים את העבר בעבר.
"נכון. אני רציתי להופיע ולהיות בדרן. זה לא היה קל. התגייסתי לטירונות חי"ר, ובאמצע האימון המתקדם שלנו עשו עצרת לנחל - מופע שבו טירונים הופיעו בפני לוחמים. מי שניהל את הפרויקט לקח מכל פלוגה את הבדרן, והרכיבו לנו להקה, ולי זה לא הסתדר בגלל הפרופיל שלי, פרופיל קרבי. המפקד של הלהקה שהוקמה לרגל האירוע אמר שהוא רוצה אותי, ואני רציתי ללכת, אבל אמרו לי שאי אפשר ולקחו את גיל ססובר.
"יכול היה להיות שהייתי עושה רק ימי הולדת ולא היה קורה שום דבר, אז מה?" על הבמה // צילום: עמי שומן
"בכל פעם שראיתי אותו, קינאתי בו. אני היום מבין שזה יצא רק לטובה. אנחנו חברים טובים היום, הוא איש מדהים - אבל במשך שנים ראיתי אותו וחשבתי שהוא במקום שבו אני צריך להיות. שנים זה חלחל בי, וברגע שהשלתי את זה מעלי, הכל התחיל להסתדר לי בחיים".
רק אחרי שירות צבאי קרבי בן חמש שנים, שכלל פיקוד על צוות בפלוגת גפן בבה"ד 1 ("הדרכתי קצינים והכשרתי קצינים"), החל לנסות לבנות את הקריירה שהובילה אותו בסופו של דבר לווילה היפה בנווה ירק.
"בהתחלה ראיתי שיש ביקוש גדול לליצנים לימי הולדת ופתחתי חברה. הייתי שולח ליצנים לימי הולדת של ילדים. הייתי בערך בן 26, אבל מהר מאוד גיליתי שזה לא זה. אחרי שנה סגרתי את החברה כי הבנתי שאני מפסיד כסף על כל ליצן ששלחתי".
כאמור, חלפו עוד כמה שנים עד שעבר בעצמו לפרונט. אבל בתקופתו כסוכן ליצנים הכיר שם טוב את אהבת חייו. "מיכל היתה המזכירה שלי ומנהלת המשרד", הוא נזכר. "כל התקופה היה ביננו דיסטנס, הייתי בוס אחר ולא שגרתי, והיינו ילדים. היא היתה בתחילת שנות העשרים, אני יצאתי עם בנות, היא יצאה עם אחרים, והיא היתה חברה טובה שנתנה לי עצות. היה משהו בינינו, אבל זה היה סמוי ולא דיברנו על זה, עד שיום אחד ששנינו היינו פנויים והיה קליק. פתאום נתנו יד ומאז אנחנו יחד. היום היא עובדת בבית, ומנהלת את הילדים", הוא מחייך.
ומה עושה יובל המבולבל עם אשתו, איזה סוג של בילויים אתם אוהבים?
"אנחנו כמו ילדים קטנים, האמת. אוהבים לעשות דברים לא שגרתיים. יכולים לצאת ללילה של הרפתקאות, יוצאים במונית לא יודעים לאן, יוצאים וזורמים לאן שהיקום לוקח אותנו - עוברים ממועדון למועדון, או הולכים לצימר או למלון. היא כמוני וזורמת איתי".
ומה לגבי מסיבות, השקות? זה נראה טוב בסטורי.
"אני אספר לך על הפעם האחרונה שלא הייתי בהשקה. לא הוזמנתי למסיבה של ניקול ראידמן. כל המפורסמים היו, ולא הזמינו אותי. מיכל הקטנה שאלה אותי אם אגיע ואמרתי לה לא, לא הזמינו אותי, ופתאום אמרתי לעצמי איזה כיף שלא אכפת לי וצחקתי. זה הזכיר לי שלא הזמינו אותי למסיבות כיתה, אז אמרתי אני לא יכול לבוא כי 'יש לי ברית', המצאתי כל מיני סיפורים, ועכשיו אמרתי בשיא הגאווה שלא הוזמנתי והיה לי כיף. הגעתי למצב שזה נחמד לי שאני לא שם.
"היתה תקופה שרציתי את זה ממש. רציתי והלכתי למסיבות, והרגשתי מקובל במקום בילדות. לצערי, זה לא מילא שום חור. הזמינו אותי לכל מקום ולא הייתי מאושר ואז הבנתי שאני זה העניין, להיות שלם עם עצמי. לא צריך מסיבות והשקות, צריך שיהיה לאדם טוב בחלקת האלוהים שלו".
כששם טוב מדבר על אלוהים, הוא מתכוון אליו בדיוק. כבר כמה שנים שהוא במגמת התחזקות, "ולפני כשנה", הוא מספר עכשיו בהתרגשות, התרחש המפגש הרוחני ששינה את חייו.
"הרב יובל כהן אשרוב שינה את תפיסות החיים שלי. הוא לימד אותי איך להסתכל על החיים, נתן לי פרספקטיבה שעוזרת לי להתמודד עם כל דבר. הוא לימד אותי מה זה אפר"ת - אירוע, פירוש, רגש, תגובה - לכל מה שקורה בחיים. יש אירועים שאנחנו שולטים בהם ויש כאלו שלא, אבל הפירוש הוא אצלנו, ובעקבות הפירוש מגיע הרגש ואז התגובה. בדיוק אתמול הבנתי שאני לא רואה אירועים, אני לא רואה אם עושים לי משהו רע, אני לא כועס אם זה קורה, אני מפרש את הדברים אחרת והרגש מגיע בהתאם ואז גם התגובה. לפעמים אני רוצה לעזור גם למי שעשה לי רע, למי שהכעיס אותי.
"השתתפתי בתוכנית שתעלה בקרוב בערוץ הידברות. הם דיברו איתי על שכר ואין להם תקציב, ואני אמרתי שאני לא רוצה כסף אלא שיעור פרטי עם הרב כהן אשרוב - וכך היה. הרב עשה שיעור תורה אצלי בבית, שאליו הזמנתי כמה חברים טובים שלי. ביום־יום השיעורים של הרב מתמקדים במוסר וביהדות, בצד הפסיכולוגי, הערכי והרוחני. מאוד מרתק ומעניין שם. השיעור הוא בימי שלישי, ואני לא מספיק מקפיד להגיע ומפספס לפעמים שיעור".
אז אפשר לסכם ולכתוב שאתה מתפלל בכל יום ושומר שבת?
"אני מתפלל בכל בוקר, לפעמים מניח תפילין או עוצם עיניים ומודה לאבא. עם סידור התפללתי לפני יומיים, אבל כל יום אני מתפלל בדרך אחרת. אני אוהב לדבר עם אלוהים בקו ישיר, במילים שלי ובשפה שלי, בלי תיווך.
"לעומת זאת, אני לא שומר שבת, יוצא לי להופיע בשבתות. בחנוכה הופעתי בשבת כי אין ברירה, וגם עכשיו פעמיים או שלוש בשנה אני מופיע בשבתות כשיש תאריך ספציפי שחשוב למפיק שלי, כשיש התחייבות. אני מסכים ואז מתחרט על זה, גם בגלל המשפחה. לצאת מהבית בשבת, כשאנחנו במיטה וכולם ישנים איתנו, הם מתכרבלים ביחד ואני צריך לצאת, זה. קשה. אנחנו אוהבים גם לטייל בשבת, אז חבל לי להפסיד את זה".
תגיד, אתם בית פוליטי? פוליטיקה מדברת אליך?
"ממש לא, ואני חסר כל עמדה פוליטית. חוץ מלדעת מי זה ראש הממשלה, אין לי מושג בפוליטיקה. אני לא רואה חדשות ואני מנותק לגמרי מהפוליטיקה, כמו ילד קטן. אני לא יודע מי שר החינוך ומי שר הביטחון. אני לא מכיר אותם, לא רואה ולא יודע".
אם יש משהו שהוא מצטער עליו, זו העובדה שלא נכח בכל הלידות של ילדיו. "לפני שנה וחצי הייתי בלידה בביה"ח מאיר בכפר סבא. בחצי מהלידות הייתי, וחצי הפסדתי", הוא אומר, "בלידה הראשונה הייתי וגם בלידה של אופק, השלישי שלנו. הצחקתי את אשתי בלידה הזו והוא יצא תוך כדי הצחוק, זה עזר לה, הוא התגלש החוצה.בלידה הרביעית, של בר, הייתי בהופעה בטבריה. אמרתי שאני לא הולך להופעה, והנהג לקח אותי בכוח להופעה. בכיתי בהופעה ובכיתי בדרך ממנה, בכיתי עד שהגעתי לאשתי. בלידה החמישית לא הייתי נוכח, הייתי באילת וחיכיתי למונית, ובינתיים מטר כבר יצא. עכשיו כבר למדתי, וללידה של גפן הגעתי.
"למרות שאני כבר מתורגל בלידות, בכל פעם מחדש זה מרגש. אין לי בעיה להסתכל מה קורה בלידה עצמה, אני אוהב לראות את הפלא והנס הזה בכל פעם מחדש, איך החיים יוצאים אל העולם, לראות את הנשימה הראשונה ולהריח את הריח הזה, המתוק. וזה בכל פעם מרגש מחדש, לא משנה כמה פעמים זה כבר קרה. לידה מזכירה לי עד כמה אישה היא דבר נפלא, זה הדבר היחיד שיכול ליצור חיים, להוליד".
יהיו עוד מבולבלים?
"כרגע אנחנו לא מתכננים עוד ילדים ולא מנסים, אבל אם זה יקרה מאוד נשמח. לגבי השמות, הבת היא גיא. אם הייתי יודע שתהיה בת אחת, לא היינו קוראים לה גיא, כי זה שם של בן".
ומה לגבי אסיפות הורים, אתה מגיע לאירועים מסוג זה?
"תתפלאי, לפני כחודשיים הייתי באסיפה של בר, בכיתה ב'. רוב הזמן אשתי הולכת לאסיפות האלו, היא הרבה יותר מעורבת מהבחינה הזאת, המעורבות שלי היא יותר חברתית. בגן של אחד הילדים אני עושה הופעה לפורים, יש לי הרצאה על איך מגשימים מטרות בחיים ששמה 'כישלון מוצלח', אז אותה אני עושה לילדים הגדולים בבתי הספר.
"מיכל היא השולטת בארגון הבית והילדים, אני עוזר בשיעורי בית, בעיקר אנגלית וחשבון. אני מאוד אהבתי חשבון וגיאומטריה. אהבתי להגיע למש"ל (מה שצריך להוכיח), והלכתי משם אחורה - קצת כמו בקריירה שלי. מתמטיקה זה קצת כמו בחיים, הגעתי ככה לפאזל שמרכיב את הכל. כשאני כותב הצגה חדשה לפעמים יש לי את הסוף ואת ההתחלה ואין לי את האמצע, ואז כשאני מוצא את הפאנץ' אני צועק בבית 'יש, מצאתי!'"
את האיזון בין קריירה מטורפת לבין בית עמוס ילדים וטרמפולינה (שגם הוא קופץ עליה, והרבה), מוצא שם טוב בשחייה. הוא מקפיד על שתי שחיות ליליות בשבוע בבריכה הסמוכה לביתו, פחות בשביל הכושר ויותר עבור ההנאה ("אם הייתי יכול לנשום מתחת למים לא הייתי עולה. שקט שם מאוד").
מלבד בריכות,הוא מחבב פלוס את הבניאס והכנרת, אם כי העדיפות הברורה שלו היא מפלים קפואים. "זה גם דורש אומץ להיכנס למפל כזה, ואומץ זו תכונה שאפשר לרכוש עם הזמן", הוא מצהיר בגאווה.
לדבריו, הוא משתדל להיות קשוב לכל מי שפונה אליו. המכתבים שכתבו לו טבעונים בתקופה שכיהן כפרזנטור של רשת המבורגרים נקראו בעיון. שם טוב ראה את הסרטונים שהוזכרו במכתבים בנוגע לסבלם של בעלי החיים, והם נגעו לליבו. הוא השתנה, ומעיד על עצמו שהפחית באכילת בשר.
ובכלל, כדי לגרום לו להתרגש או אפילו לבכות לא צריך ללכת רחוק, מספיק יום שגרתי בעבודה. "בדיוק הכנסתי למחזמר 'מעשה בחמישה בלונים' שיר שכתב אמיר פרישר־גוטמן ז"ל, וכשהשיר התחיל להתנגן בחזרות אמרתי לכוריאוגרף שאני מתגעגע לאמיר והתחלתי לבכות. אהבתי לעבוד איתו. הוא היה בן אדם מיוחד ואני מרגיש שעכשיו הוא בגן עדן, שאלוהים קרא לו 'בוא אליי, בוא'. זו התמונה שיש לי בראש".
מה הדרייב שלך, מה גורם לך לקום בבוקר לעבודה?
"הסיפור שלי. ראיתי לא מזמן את 'האמן הגדול ביותר בעולם', אני אוהב את יו ג'קמן, יש בימוי טוב ומרגש, ואני אוהב את הסיפור של הסרט. זה סרט על הגשמת חלומות וזה נכנס לך פנימה ללב.
הסרט מספר על הדרך שבה פי.טי ברנום (פיניאס טיילור ברנום), אמרגן אמריקני, יצר את הקרקס שלו והפך לאדם מפורסם בכל העולם.
"זה סרט שדומה מבחינתי לסיפור שלי. כולם הסתכלו על הגיבור כעל מי אתה בכלל, ואז הוא הגיע ללב הבידור, וזה מרגש כי זה גם סיפור אמיתי. הוא לוקח איתו בסרט את כל המוזרים, המיוחדים והשונים ומראה שיש גם להם מקום בעולם. ראיתי את הסרט כבר שלוש פעמים, פעמיים מהן ברצף יום אחרי יום, ואני אראה אותו לפחות עוד פעמיים". √
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו