יום לאחר חשיפת פרשת המסרונים בין השופטת רונית פוזננסקי-כץ לתובע של הרשות לניירות ערך, עו"ד שחם-שביט, מגיבים שופטים בדימוס על הפרשה, וגם על היד הקלה של המשטרה והפרקליטות על הדק עונש המעצר.
שופט בית המשפט השלום בדימוס, דניאל ארנסט, אמר ל"ישראל היום" כי באופן כללי יש מנהג להרבות במעצרים, ולדבריו המערכת בישראל מפעילה לחץ על חשודים באמצעות מעצרם, למרות שלא מדובר במקרים של חיים ומוות, או במקרי טרור. "בישראל חל סחף גדול לכיוון של מעצרים, למרות שברוב המקרים העצור כלל לא מגיע למשפט" אומר ארנסט. "לא יתכן שאדם ישב יותר מיום או שניים במעצר. זו הנורמה בארצות הברית ובעוד מדינות נאורות. משהו כאן התבלבל ומתייחס לעבירות של צווארון לבן, עברות ממוניות קלות, כמו לעבירות קשות של רצח. אתה רוצה לחקור אדם? שישב במעצר בית בלי יכולת לתקשר עם שאר העצורים. לא יתכן שאנשים יישנו עם פשפשים והמעצר יגרום להם למועקה ולמצבי נפש קשים. לא מדובר כאן באדם שישתחרר מהמעצר וילך לרצוח את אשתו. זה לא המקרה כאן. המעצר הוא לא שיטת חקירה, זה לא מקובל בשום מקום בעולם" הוא קובע.
בכל הנוגע לפרשיית המסרונים, השופט בדימוס ארנסט לא חוסך במילים קשות. "זה מקרה שלא קרה בטעות, ושאסור לו לקרות במערכת. שופט עובר תהליך של חניכה בשנתיים הראשונות שלו, ואחריהן הוא לא מדבר לא עם הסנגוריה ולא עם התובע. השופט לא מדבר על המשפט עם אף אחד, זה כלל ראשון - אחרת ההליך מזוהם".
הדבר לא פחות ממדהים, כי שופטים לא עושים דברים כאלה, יש אתיקה. השופטים עוברים קורסים. כל שופט יודע שפעולה כזו אסורה, והדברים נאמרו ונלמדו לא פעם. נכון שניתן לזהות השקפות עולם אצל שופטים, ושופט שהיה סנגור ישחרר יותר ושופט שהיה קטגור יטה להארכה של מעצרים - וזה לגיטימי שיש דעות שונות. הרי כל המאבק על מינוי שופטים לעליון בין הצדדים בישראל הוא בגלל שיש שופטים שמרנים ויש ליברלים. זו מציאות ידועה. ועדיין, שופט צריך להיות מנותק ולא לדבר עם אף צד".
השופט בדימוס, דניאל ארנסט // צילום: משה שי
"אני גם רוצה לציין כי שופט מעצרים הוא יוצא דופן, כי הוא נחשף להרבה חומר שאינו תמיד נכון ואינו תמיד כולל ראיות. הכלל הוא ששופט בתיק לא יושב בהחלטת המעצר, בגלל שהוא נחשף באופן לא מידתי לחומר. במשפט רגיל יש דיני ראיות ויש המון כללים שמונעים הטיה, לכן לא צריך לשפוך את התינוק עם המים", הוא אומר.
פרשת גרסטל, פרשת המסרונים, פרשת רות דוד – לאן הולכת מערכת המשפט והפרקליטות?
אין להשוות את פרשת רות דוד או גרסטל לפרשה הנוכחית. שם לא מדובר על שופטים מכהנים, ולא מדובר על תיקים פתוחים בהם יש תקשורת בין הפרקליטים לשופט היושב בדין. לכן המקרה הזה חמור יותר - ופשוט מפתיע. אין תיאומים, והדבר גם לא נחוץ ולא מועיל. השופט הוא שמחליט על הארכת מעצר, על חלופת מעצר או על שחרור - על פי התיק.
"מכה קשה למערכת"
שופט בית משפט השלום בדימוס, הרן פיינשטין, סבור כי מדובר במכה קשה למערכת המשפט. "אני לא שמעתי אף פעם עד היום על מקרה כזה. אני מאוד מאוד מקווה שלא היה עוד מקרה כזה ולא יהיה עוד מקרה כזה. מדובר במעשה חריג וקיצוני שאינו בר סליחה. מדובר במכה קשה מאד למערכת המשפט, והיא צריכה לשנס מותניים ולתקן - כי אמון הציבור נפגע".
"ברור לי שהאדם ברחוב שואל את עצמו היום האם זה יקרה לו, אם יגיע לבית המשפט. אני רוצה לכן להגיד שאני אף פעם לא שמעתי ואני לא מכיר עוד מקרה כזה. נכון: שופטים הם גם עורכי דין, והם מכירים עורכי דין אחרים. אתה מכיר את העולם ואת המטריה בה אתה פועל, אבל יש הבדל בין חברויות והיכרות לבין מה שקרה כאן. פה מדובר במשהו אחר שלא צריך להיות ואני מקווה שלא יקרה אף פעם יותר".
"שני מקרים אינם מעידים על הכלל"
הפרקליט הצבאי לשעבר והשופט המחוזי, תא"ל (מיל') אמנון סטרשנוב, טוען כי בתקופתו כלל לא היו מקרים כאלו בבית המשפט.
השופט בדימוס אמנון סטרשנוב // תילום: דודי ועקנין
"בשעתי, לפני 25 שנה, לא היו מקרים כאלו. היום לצערי אני שומע על יו"ר לשכת עורכי הדין שמשוחח עם שופטים על קידום - וגם מקליט את השיחות. ייתכן שהדור השתנה. אבל אל לנו לשפוך את התינוק עם המים, אני יכול להבטיח לאזרח ברחוב, בין אם הוא אדם פשוט או אדם מוכר, כי אין משוא פנים. לכולם יש את האפשרות להתגונן בבית המשפט. עובדה שאנשים בעלי אמצעים בכל מיני פרשיות נעצרים כאחד האדם. אין כאן שחיתות או קשירת קשר. נכון, יש עכשיו מקרה או אפילו שני מקרים, אבל הם לא מעידים על מאות השופטים במערכת שעושים את עבודתם כדין. המערכת לטעמי מתפקדת בהוגנות רבה", הוא קובע.
