גיא ניב יחגוג אוטוטו 24 ואם תשאלו אותו אם הוא חלם שבגיל הזה הוא יגור בג'ירונה, שם נמצא הבסיס של נבחרת האופניים הישראלית, הוא יענה: "אולי חלמתי על זה, אבל ידעתי שזה כמעט בלתי אפשרי. היום זה השתנה".
ניב הוא אחד מחמשת הרוכבים הישראלים, יחד עם עומר גולדשטיין, רועי גולדשטיין, גיא שגיב ואביב יחזקאל, שינסו להשיג את הכרטיס להשתתפות בנבחרת שתורכב לקראת הג'ירו ד'איטליה שיוזנק מירושלים ביום שישי, הרביעי במאי. מי שיצליח להשתלב ברשימת שמונה הרוכבים של הנבחרת יעשה היסטוריה וכמובן ימשיך להמשך הגרנד טור באיטליה שיימשך 21 ימים ויסתיים בוותיקן.
"המציאות בארץ היתה שהטובים ביותר ניסו להתקבל לקבוצות בדרג השלישי של אירופה והיו צריכים לחיות כמו כלבים, במשכורת של 500 יורו בחודש בדירה מעופשת. זה לא היה באמת אפשרי ואם הצלחת, כנראה שהיית נשבר תוך שנתיים", מסביר ניב שהחל את הקריירה כרוכב שטח ביערות ולפני שנה בלבד עשה הסבה לרכיבת כביש, "כרוכב שטח כל העיסוק שלי היה איסוף תקציבים ונותני חסות, שיוכלו לסייע לי כמקצוען. עכשיו יש לי אפס דאגות על הראש. יש לי חוזה, יש לי שכר הוגן, אמנם רחוק מהכדורגל עדיין, אבל אם אגיע לרמות קצת יותר גבוהות זה יעלה בהתאם. המעטפת כאן מדהימה".
מה גרם לך לעבור מרכיבת שטח לכביש?
"אף פעם רכיבת כביש לא דיברה אליי, אבל אני מודה שקינאתי בהם שיש להם קבוצה מקצוענית שדואגת להם. ידעתי שאני לא יכול לראות את עצמי על כביש, כי גדלתי בשטח. בשנה שעברה נכללתי בקבוצת הפיתוח של האקדמי שכוללת את שני סוגים הרוכבים, כביש ושטח, והוזמנתי למרוץ בצרפת – על כביש. המאמן שלי אמר שזה יכול להיות אחלה מחנה אימון ובמרוץ הראשון שלי על כביש בחו"ל הופתעתי שסיימתי כישראלי הכי טוב ובעיקר שנהניתי מזה. בחצי השנה האחרונה התפקסתי רק על כביש והשתתפתי בכמה מרוצים בספרד. בקיץ קיבלתי הצעה לעלות לקבוצה הבוגרת ובסוף השנה קיבלתי חוזה לשנתיים".
פרום. להתמודד מולו זה נקודת ציון חשובה // צילום: אלי שטרן
מבחינת התנאים שיש לך באקדמיה בטח מדובר בשידרוג.
"לחבר'ה האירופים שהם חלק מהנבחרת זו לא הפתעה, הם רגילים לסטנדרטים האלה כי הם באו ממדינות שהם מעצמות אופניים. בשבילנו זה מתנה משמיים, אני באמת מעריך כל יום שיש לי בקבוצה ובלי ציניות אני מודה לסילבן אדמס, לרוני בר און ולמנג'ר רן מרגליות".
בטור אנדלוסיה רכבת ליד כריס פרום, זה כמו לרוץ ליד ליאו מסי.
"ראיתי את פרום כמה פעמים. באופן אישי זה עושה לי משהו לזנק איתו ולרכב איתו כתף אל כתף. במקום מסויים זו הגשמת חלום, לא שזה סוף החלומות שלי, אבל זו נקודת ציון מאוד נחמדה עבורי. גם שחקני כדורגל בארץ בטוח התרגשו לשחק בליגת האלופות ולשנינו זה עובר מהר ברגע שהמשחק או המרוץ מתחיל. אני מולו, אבל אני עושה את העבודה עבור הקבוצה שלי והמעבר ממעריץ לקולגה בדבוקת הרכיבה הוא מהיר מאוד".
עד כמה הפחד מסימום בספורט מורגש אצלך?
"אנחנו במעקב אדוק עד כדי שבכל ערב אתה מחוייב לעדכן אפילו איפה אתה ישן. לפני שבועיים דפקו לי בדלת בשש בבוקר וביקשו בדיקות דם ושתן. אני שמח על זה, אני רוצה שינקו את הענף שאמנם התנקה מאוד בשנים האחרונות, אבל עדיין שומעים על העניינים האלה לצערי".
רוכבי התחרות. נמצאים במעקב הדוק למנוע שימוש חומרים אסורים // צילום: אלי שטרן
אחרת לא היה כל כך הרבה עניין סביב פרום.
"פרום היה מעניין גם בלי הפרשה הזאת, אבל אין ספק שזה מעצים את ההתעניינות סביבו. לצערו לא בגלל הישג ספורטיבי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו