"אה תראה 200 ק"מ זה לא כל כך נורא", מסביר לי רובן פלאזה, הרוכב הספרדי של קבוצת האקדמיה הישראלית שתתחרה בחודש מאי בג'ירו ד'איטליה. אז מה הכי נורא? "זה לא נורא, אבל המרוץ בין מילאנו לסן רמו הוא הארוך ביותר, קצת יותר מ-290 ק"מ. זה בסדר, זה נורמלי".
פלאזה, יחד עם הרוכב הבלגי בן הרמנס, הוא מבכיר הרוכבים בקבוצה הישראלית ואחד כזה שמקבל המון כבוד גם משאר הקולגות על האספלט ואם אתה במקרה במרוץ בספרד – כמובן שרוב הצופים יודעים בדיוק מי הוא.
בגיל 37 פלאזה נראה במהלך הוואלטה של אנדלוסיה כמו מי שנהנה מכל רגע בעסק. במהלך הקטע של היום הראשון הוא היה צמוד למנג'ר הספרדי, אוסקר גררו, שחילק לו המון בקבוקי שתיה, חטיפים ואפילו פחית קולה אותה מסר פלאזה לאחד מחבריו לנבחרת.
ובגיל 37 פלאזה גם לא דופק חשבון לאף אחד. בטח לא למי שמנסה לערבב לו פוליטיקה בספורט. "אנחנו רוכבי אופניים ולא פוליטיקאים, זה לא המקום שלנו", הוא עונה כשאני מזכיר את התנועות האנטי ישראליות שמתנגדות לפתיחת הג'ירו בישראל, "אנחנו קבוצה בין לאומית וזה יהיה מטופש לחשוב על החרא הזה בזמן שאנחנו רוכבים. אף אחד לא ביקר אותי כשחתמתי בנבחרת ישראלית ואני מציע לכל אחד שיש לו ביקורת על ישראל להגיע לבקר שם, לראות את הקונפליקט מקרוב ואז לחוות דעה".
וכמה אתה יודע על מה שקורה בישראל?
"אני לא קורא יותר מדי על הקונפליקט, אני מודה. אחרי שחתמתי בקבוצה הדבר החשוב ביותר עבורי היה לבקר בישראל ואם לומר את האמת – לא ראיתי יותר מדי מהקונפליקט. יש לך רעיון מה תראה ואז אתה מבקר במדינה ורואה מציאות אחרת לגמרי. אני לא טוען שאין אנשים שלא סובלים כמובן, אבל המצב בשטח שונה ממה שמתארים".
רוכבי הסייקלינג אקדאמי. הצלחה תביא איתה התעניינות // צילום: אלי שטרן
אחרי הכל אתה מייצג את ישראל.
"נכון שיש מדינה מאחורינו, אבל בסופו של דבר כשיש לך כאבים ברגל מהרכיבה אתה לא חושב על הקונפליקט, אתה חושב על הכאב הפרטי שלך. ברור שאני מייצג את ישראל ויש לי משימה להראות לעולם שישראל היא לא רק מדינה של מלחמות וקונפליקט, אבל כספורטאי אני צריך להתרכז במשימה העיקרית שלי והיא הצלחה עם הנבחרת".
פלאזה לא נפגע יותר מדי כשאני מודיע לו שסביר להניח שאם יסתובב בת"א בודדים יזהו אותו. "בדומה לענפים אחרים, הסיטואציה תשתנה כשרוכב ישראלי יזכה באחד הקטעים בתחרות גדולה. עד כמה זה קרוב או רחוק אני לא יודע, אבל אם זה יקרה אתה תראה שהגישה לאופניים ולנבחרת האקדמיה תשתנה בישראל".
כמו שקרה עם הג'ודו.
"בדיוק. באולימפיאדת ברצלונה זכיתם במדליות בג'ודו ותראה מה קרה מאז אצלכם. ברור לי שהצלחה תביא איתה התעניינות והגדלה של הבסיס, ככה זה ברוב המקומות בעולם".
ומה הסיכויים של הרוכבים הישראלים?
"הם עובדים נכון, הם במסלול הנכון להצלחה אין לי ספק. חמשת הרוכבים הישראלים מוכשרים מאוד ובעיקר יש להם המון זמן לעבוד וללמוד. לא קל להיות רוכב מצטיין, אתה צריך לעבוד המון שנים ובדרך כלל גם לא לנצח בדרך, בכדי להגיע לרמות הגבוהות. אם אתה לא כישרון מולד, מה שרובנו לא, הסוד הוא פשוט לעבוד המון. לשמחתם, הם מוקפים במקצוענים שיכולים לשדרג אותם".
כמה קשה להתחרות בספורט שהסיכוי לנצח בו כל כך נמוך?
"לא כל הרוכבים יכולים לנצח, זה משהו שאתה יודע וצריך לחיות איתו. אתה צריך להיות ממוקד בלרכוב הכי טוב שאפשר וזה מה שחשוב. בסופו של דבר אתה רוכב לבד, אבל בקבוצה. אנחנו יודעים שלא רק הניצחון האישי חשוב אלא העובדה שאתה בסופו של דבר אתה חלק מקבוצה".
פלאזה. לא מנסה לערבב פוליטיקה בספורט // צילום: אלי שטרן
איך תוכל לדעת מתי הרוכבים הישראלים התבגרו מספיק בכדי לנסות ולהפוך לרוכבים בכירים?
"כרוכב צעיר אתה לא תמיד יודע מה היעד הסופי בקריירה שלך בקבוצה, ככה כשבהתחלה תמיד תשאף לנצח. במצב נורמלי, אחרי 3-4 שנים בקבוצה אתה חייב להבין איפה הגבולות שלך, איפה אתה מצויין ומה הקטעים החזקים שלך: בספרינט, בעליות או נגד השעון? בסופו של דבר ההבנה הכי חזקה היא כשתבין שאתה חלק מקבוצה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
