אגוסטין זבאר, נשיא AMIA - הארגון היהודי הגדול ביותר בדרום אמריקה - חיבק את יהדותו בצורה אמיתית רק בגיל 26, עת למד באוניברסיטת הרווארד. זבאר, יליד ארגנטינה, זכה לכך בגלל המורים והתלמידים היהודים הרבים שלומדים במוסד היוקרתי, שאיתם חווה מקרוב את חגי עם ישראל.
כעת, 30 שנה אחרי, הוא מבקר בארץ מתוקף תפקידו, כשהארגון שבראשו הוא עומד חוגג 124 שנות פעילות. מדובר בלא מעט שנים הכוללות חוויות, חלומות, לימודים, שירותים חברתיים ופעילות חברתית, אך כמובן גם את התאריך שהפך את AMIA לשם מוכר בעולם: 18 ביולי 1994 - הפיגוע במרכז הקהילתי בבואנוס איירס, שבוצע באמצעות טנדר ממולכד בחומר נפץ רב, שהתפוצצותו גרמה ל־85 הרוגים וליותר מ־300 פצועים. זה היה זעזוע ענק, בעיקר כי זה היה הפיגוע הרצחני ביותר בהיסטוריה של דרום אמריקה.
זו לא היתה ההתקפה הראשונה שכוונה נגד יהודים. שנתיים קודם לכן נרצחו 22 אנשים בפיגוע בשגרירות ישראל בבירת ארגנטינה. החשודה המיידית והעיקרית היתה איראן (בשיתוף חיזבאללה), ולא רק בעיני הקהילה היהודית. עם זאת, 24 שנים עברו מאז - והאחראים עדיין מסתובבים חופשיים; חמישה אזרחים איראנים מבוקשים על כך על ידי האינטרפול. לכל זה מצטרפת החקירה הדרמטית בנוגע למותו ב־2015 של הפרקליט היהודי אלברטו ניסמן, שחקר את הפיגוע ב־94'. "ניסמן נרצח כי תבע את איראן, כאחראית לפיגוע ב־AMIA. הוא חקר את הכיוון הבינלאומי של הפיגוע והיה תחת איומים כל הזמן", מספר זבאר.
זבאר (56), פרקליט בכיר ופרופסור נחשב מאוד באוניברסיטת בואנוס איירס, נבחר לראשות AMIA בקיץ האחרון, אבל הוא לא יכול לשכוח את הקיץ ההוא: "ב־18 ביולי 94' תכננתי לנסוע לעיר סנטה פה במסגרת היותי היועץ של נשיא ארגנטינה. ביתי לא קרוב כל כך למשרדי AMIA - אך שמענו את הפיצוץ. לא היה לי ספק לרגע במה מדובר, כי שנתיים קודם לכן שמענו גם את הפיצוץ בשגרירות ישראל".
הנשיא דאז, קרלוס מנם, מוסלמי ופרו־ישראלי, עשה טעות כשהתקשר לראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, כדי להביע את תנחומיו. "אין ספק שהקהילה היהודית בארגנטינה היתה בהלם, אך המסר האמיתי שלנו היה שזו היתה התקפה נגד המדינה כולה", מדגיש זבאר. לדבריו, בשנה הראשונה אחרי הפיגוע היה ברור שאיראן וחיזבאללה, בסיוע מקומי, אחראים לפיגוע.
"היה חסר רק להצביע על נקודת החיבור של המחבלים עם חיזבאללה, אך היו ראיות לתשלום של יותר ממיליון דולר בסיאודד דל אסטה, על הגבול שבין ברזיל לפרגוואי, שם יש נוכחות רבה של חיזבאללה. חואן חוסה ריבלי, אדם מוכר במשטרה ומאפיונר, היה בעיר הזו ובאופן מסתורי אביו, פנסיונר של הרכבת, קיבל לחשבון הבנק שלו העברה על סך מיליון דולר. מדוע ריבלי היה בעיר הזו באותו יום של הפיגוע ב־AMIA? מדוע אביו קיבל כל כך הרבה כסף מגורם ערבי?"
להגיע לחקר האמת
זבאר נולד בעיר לה פלאטה, במחוז של בואנוס איירס, ב־1962. עוד בילדותו הכיר את משמעות המילה טרור. בגיל 11, דודו אהרון בלינסון נחטף על ידי ארגון הטרור Ejército Revolucionario del Pueblo. "הם התמחו בחטיפת אנשי עסקים חשובים, בעיקר יהודים, כדי לבקש כופר. הוא שוחרר אחרי מאמץ עילאי לגייס כסף, שהוביל לחובות גדולים", מספר זבאר. אחרי שמשפחתו החליטה לעזוב לבואנוס איירס, הפך בשנות ה־80 ליועץ של הנשיא ראול אלפונסין, ובמקביל פיתח קריירה כעורך דין. "למדתי בתקופת הדיקטטורה, וכבר אז בער בי הצורך להילחם לטובת הצדק ולכן למדתי משפטים".
בבואנוס איירס הוא הכיר את ניסמן, שכאמור הקדיש את שנותיו האחרונות למסע אינטנסיבי ומסוכן לבירור האמת בנוגע לפיצוץ ב־AMIA.
שילם בחייו. ניסמן // צילום: אי.אף.פי
מה חשבת כשנודע לך על מותו של ניסמן?
"לא היה לי ספק לרגע שהוא נרצח. לא האמנתי לרגע שהוא התאבד, כפי שנטען. ניסמן דיבר איתנו על התביעה שהכין נגד הנשיאה כריסטינה קירשנר ושר החוץ שלה הקטור טימרמן. כיוון שהיתה בברית עם איראן ואויבי המערב, קירשנר רצתה לעשות מהפכה בשירותי המודיעין של ארגנטינה, שבאופן מסורתי שיתפו פעולה עם עמיתיהם במדינות המערב. לפני הרצח של ניסמן, היא הרחיקה את המרגל המפורסם אנטוניו סטיוסו. כל מהלכיה הביאו לתחושה שבכוונתה לפטר את ניסמן, כי מעשיו לא היו נוחים לה. האיראנים, שסימנו את ניסמן כמטרה, בגלל טענותיו על מעורבותם בפיגוע, נהנו אז מדלת פתוחה לארגנטינה, וברור שהרצח של ניסמן לא נעשה על ידי עבריינים רגילים".
ב־2013 חתמו קירשנר וטימרמן על מזכר עם איראן, שלפי ניסמן, ניסה להסתיר את האחריות האיראנית לפיגוע. זבאר: "המסמך שב־2014 הוכרז כלא חוקי ואיפשר להסיר את ההתרעות האדומות של אינטרפול, שזה מה שבאמת עניין את האיראנים. עבורם הדבר החשוב היחיד היה סעיף 7 במזכר, שבו הם מבקשים את סוף ההתרעות הבינלאומיות, כדי שיוכלו לנסוע בחופשיות ברחבי העולם".
אם יש דבר שבאמת משמח את זבאר זה הנשיא החדש, מאוריסיו מאקרי: "החלפת הממשלה בארגנטינה היתה הקלה עמוקה עבור הקהילה היהודית, שהרגישה מאוימת בתקופת קירשנר. האפשרות שמועמד שלה ינצח היתה גרועה מאוד. קרלוס זניני היה יכול להיות סגן הנשיא ובעתיד הנשיא, וזה גרם לחששות גדולים אצלנו כי הוא אנטישמי. זה נס שהוא לא ניצח, עכשיו אנו מרגישים את תמיכת הממשלה, בניסיון להגיע לחקר האמת של הפיגועים. עכשיו יש לנו שיח אמיתי וכן עם הממשלה בנושאים רבים, בעיקר בביטחון".
אתה חושש שהפיגועים יחזרו לארגנטינה?
"אם זה אפשרי בלונדון, בפריז, בבריסל ובירושלים, זה יכול לקרות גם בבואנוס איירס".
נהג מכונית התופת היה איברהים בארו, צעיר לבנוני מחיזבאללה, שנכנס לארגנטינה באזור הגבול שנקרא "טריפלה פרונטרה". היום חיזבאללה נמצא בארגנטינה?
"ניתן לראות מדי פעם, בהפגנות של השמאל הקיצוני, דגלים של חיזבאללה, אך באופן כללי אין יותר נוכחות של ארגון הטרור הזה, כפי שקורה במקומות אחרים בדרום אמריקה".
נחזור למאקרי. מהו יחס הממשל לישראל עכשיו?
"נעשה שינוי של 180 מעלות. אנו עוברים מתקופת קירשנר, שהיתה שותפה של איראן וונצואלה, לתקופת מאקרי, שמקורב לישראל ולארה"ב, וחבר ותיק של הקהילה היהודית. בארגנטינה יש 220 אלף יהודים, יותר מכל היהודים בדרום אמריקה יחדיו".
האם יש אנטישמיות בארגנטינה?
"לשמחתי, רמת האנטישמיות נמוכה מאוד".
לפני שהוא נפרד, יש לזבאר בקשה מיוחדת מממשלת ישראל: "אנו צריכים עזרה בתחום החינוך. איננו יכולים לחשוב על המשכיות הקהילה היהודית בארגנטינה אם לא נחזק את לימוד העברית והתכנים היהודיים בבתי הספר. אנו חייבים יותר מורים. זו בעצם המטרה העיקרית בביקורי בארץ".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו