הזירה הלשונית: חידושי הלשון של גרוסמן

ברכות לדויד גרוסמן, שחיכה בסבלנות לתורו לקבל את פרס ישראל, שהיה אמור להגיע כבר מזמן. בעיתוי מוצלח נפלה לידי אתר הזירה הלשונית עבודת רחבה ומרשימה של התלמידה עמרי גנשרוא מבית הספר התיכון הישראלי למדעים ולאמנויות, שחקרה חידושי לשון בספרות, בשני ספרים: "נוילנד" של אשכול נבו, ו"ספר הדקדוק הפנימי" של גרוסמן. העבודה, בהנחית פרופ' מיה פרוכטמן, מציגה את יכולתו לשל גרוסמן לשחק וללהטט בשפה, כאשר אלמנטים של שפת דיבור דווקא זוכים לשדרוג. והרי דוגמאות מעבודתה של עמרי, שעל פי איכות העבודה נכונו לה עתידות. זו גם הזדמנות להתוודע למשפטים הנפלאים שכתיבתו של גרוסמן זרועה בהם.

אהרונינג. על פי שמו של הגיבור, אהרון. תוספת –ינג הנהוגה בסלנג בכלל חוזרת בטקסט שוב ושוב: "לפחות פעם אחת ביום, אַיי אֶם גוֹ- - - אִינְג; אַיי אֶם פְּלֵ- - - יינג; איי אם אַהֲרוֹנִינְג". 

אופצלוֹכי. שם תואר על פי אפצלוכעס, עשייה להכעיס, מיידיש: "המוח האוֹפצֶלוּכי שלו מוצף לרגע דם חיוני ומקציף, שליבו הסתירו ממנו זמן רב, רב מדי". 

גהינֵי-גהינָם. מצב של סיוט וייסורים: "איזה גְהִינֵֵי-גְהִינָם שעובר עליה ועל אבא". 

הצטַחֵחַ. הפך יבש וצחיח: "אהרון כחכח בגרונו שהצטַחֵחַ פתאום". 

התאַגֵס. קיבל צורת אגס: "ישבנה הקפוץ התרפה לאט והתאגס אל הכיסא המעוגל".

התמַזְלֵג. קיבל צורת מזלג, המייצג במקרה זה דיבור נחשי-ארסי: "בידה תרמוס גדול, מלא תה, כי הרי, הִתמזְלְגה לשונה, אצל הקוקייה לשתות לא תקבל".

זלמני. מרושל, ארכאי: "צחי מיהר אחריו, מתנער מן המועקה שעוררה בו הדירה של הזַלְמָנִית הזאת".

חולֵמִינג. מצב של חלימה: "עצם את עיניו וחיכה בחוֹלֵמִינְג". 

חושֵבִינג. מצד חשיבה: "אהרון שב ואטם את עצמו בעזרת החוֹשֵבִינְג, נכנס לשם עמוק".

חלחלת דבש. "תחושה של חלחלה מתוקה: "ופתאום הוא נדרך אל לחש חַלְחָלַת דְּבש". הביטוי נקשר לתיאור החלחלה הגופנית של מאמץ עשיית הצרכים בתור משהו טוב, מתוק ונעים.

טָהורינג. מצב של טוהר: "את כל הסתימות רואים לו כעת. לאהרון אין אף סתימה אחת. טָהוֹרִינְג".

מבוטבָּט. נפוח: "אמא ערכה את השולחן בפנים אדומים ומבוטבָּטים, אבל עיניה היו יבשות". 

מִזמוּזיאדה. מקום או אירוע שבו נוהגים להתגפף: "שם זה בנות וחיבוקים וריקודים ומיזמוּזיאדה! שתדע!" 

מַעַרְפָּל. אזור של ערפל כבד, גם מטפורי: "לאחור נסוגה, לַמרחק, לַמַעמָק, לַמַעַרְפָּל". 

מְשַלְדֵג. שולֶה מזון, בעקבות שלדג: "'מושכת בזרת פירורי לחם מן השולחן ומשַלְדֶגֶת אותם בזריזות".

מתעַנְבֵּל. מקבל צורה ענבלית: "בלב הנוגה הגחלי מתרטטת אליו כעין לשון זערערה, מתענבלת".

עצלוּלי. עצלני, בטלני: "ערב ירד על השיכון, ערב קיץ עצלולי התפרקד סביב-סביב". 

רוֹפֵק. מְמַרְפֵּק, תוקע מרפק: "גם לאופן שבו אמא רוֹפֶקֶת לאבא בסתר ברחוב".

שַפלולי. שפל ואפלולי, שפל ופלילי: "וגם קשור לחיבוק ההוא, עם החיוך השפלולי".

מבוטבטים מגאווה. דויד גרוסמן // צילום: גדעון מרקוביץ'

תיקי נתניהו: המילון השלם

כמו בכל דרמה ישראלית טובה, ההודעה על המלצות נתניהו ותגובות עליה יצרו גל של מונחים, צירופים ואפילו חידושי לשון.

אכיפה סלקטיבית. טענה של תומכי נתניהו: למה ביבי כן ולפיד וציפי לא?

דווקנות משפטית. "אין להיצמד לדווקנות משפטית" אמר ברק, הזקָן, לא המשפטן. דווקנות, בהגדרת מילון רב מילים: היצמדות למשמעות המילולית, גישה מצמצמת או צרה בפרשנות משפטית. המקור במילה דווקא, שפירושה בארמית: הדיוק.

היועץ המשפחתי. מנדלבליט בעיני אלדד יניב וחבריו. חובת ההפרכה על היועץ.

חידושי לשון בצל חקירות // צילום: AFP

המלצות. מילת המפתח: אלה המלצות. רק המלצות. אבל איזה המלצות! גלגולי המילה 'המלצה' עתיקים. בתנ"ך מופיעות המילים 'מליצה', שהיא סוג של משל, בספר חבקוק, ו'נמלץ' בתהילים שפירושה 'היה נעים'. מֵלִיץ הוא המתרגם העומד בין יוסף לאחיו וגורם להם לחשוב שהוא אינו מבין את שפתם, ובלשון ההשכלה עורך דין. בימי הביניים 'מליצה' היא סוגת פיוטים בשפה גבוהה, ובעקבות זאת אדם המדבר במליצות או בשפה נמלצת הוא מושא ללגלוג. הפועל להמליץ מופיע אף הוא בימי הביניים, ופירושו לתרגם. המשמעות החדשה של הפועל, דיבר טובות על מישהו, הוא משורר ההשכלה יל"ג, בעקבות ספר תהילים. עם הזמן זכו ההמלצות למשמעות ניטרלית: הצעות שלא חייבים לקבל, ועל פי "חוק ההמלצות", גם כאלה שלא חייבים לתת, או שהן, כדברי נתניהו "המלצות מופרכות".

הפיכה משפטית. ויש אומרים פוטש. תגובה נפוצה בדף המסרים של המגיבים בליכוד: מחליפים שלטון בבית המשפט ולא בקלפי. לכאורה.

חבר. פעם היו חברים בקיבוץ ובמפלגה. אחר כך חבר היה חבר. אחר כך הגיעו החברים בפייסבוק. עכשיו מתברר שחבר הוא אחד שנותן מתנות, הרבה, וממש לא מבקש דבר בחזרה. רק חיבוק.

חוק מילצ'ן. חוק שביקש להעניק הטבות מס בהיקף עצום לתושבים חוזרים. גרר את יאיר לפיד לפרשה. 

חיקור דין. חקירה של עדים או חשודים בחוץ לארץ. ביטוי שנלקח היישר ממסכת אבות: התורה נותנת לאדם "מלכות וממשלה וחיקור דין".

למקסם את האינטרסים. המשטרה, בַפועל התופס תאוצה 'למקסם', בעקבות מקסימום. מקסים.

מיליון שקל. המספר שילווה את התדמית הציבורית של הפרשה. לפי חשבונה של איילה חסון, מדובר במשכורת חודשית של 8,000 שקל. או שתיים וחצי קצבאות נכים.

מלשן עלוב. אמסלם נוקט לשון ילדים כלפי יאיר לפיד, עם רמז לשפת העבריינים שונאי השטינקרים המזמרים. אגב, בספר תהילים מופיעה מילה דומה לאותו רעיון: מְלַשֵן.

לשון ילדים עם רמז לשפת העבריינים // צילום: אורן בן חקון

מִמְשָק נקודתי. ביטוי משטרתי המתייחס ליחסי ביבי-מילצ'ן. לקוח מתחומי המחשבים, העסקים, הניהול ועוד.

מערכת יחסים שוחדית. חידוש לשון: שוחד הופך לשם תואר, 'שוחדי'. אבן שושן, רב מילים ומילוג לא שמעו על החידוש.

נבצרות. אי יכולת לממש דבר מה. המקור בסיפור מגדל בבל: "לֹא־יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת", פסוק שממנו חידש בן יהודה את המילה יוזמה. אחרי שרון (תרדמת) וקצב (חשוד שהורשע), דורשים סיבוב שלישי, מביבי. נבצרות קשורה לביצורים: הביצורים חוסמים את האויב, הנבצרות חוסמת את יכולתו של איש ציבור לכהן בתפקידו.

סיקור חיובי. מונח מפתח בתורת התקשורת, המראה שכל מידע ניתן להצגה מוטה, לחיוב או לשלילה, בוודאי לגבי שועי העם. פעם דיברו על "סיקור אובייקטיבי". אבל אנחנו בעולם הפוסט-אמת. 

עד מפתח. עד חשוב במיוחד. ככל הנראה זו אחת, הדס קליין בתיק 1000, אבל המונח הודבק דווקא ללפיד, שבסך הכל נקרא לתת עדות בין 80 עדים.

עננה וצל. דימויי טבע שנאחזו בסיפורי אלשיך-נתניהו. על חקירות המשטרה "מוטל צל כבד", ועל כהונת נתניהו מרחפת מעתה "עננה כבדה". יהיה גשם?

שימוע. בין 'חיקור' ל'אישום' פרץ אל חיינו השימוע. עובד מוזמן לשימוע לפני פיטורין, חשוד מוזמן לשימוע לפני הגשת כתב אישום. הפועל שימֵעַ מופיע בתנ"ך: וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת־הָעָם וַֽיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים" (שמואל א). בתלמוד כבר מדובר על "שימוע שקלים", ובשני המקרים על הכרזה או הצהרה. השימוש המשפטי המודרני נוצר בעקבות המונח האנגלי hearing.

עד מפתח VIP // צילום: אורן בן חקון

זהירות, 2018!

אבירי העברית התקינה נכנסו השנה לכוננות חירום, מאחר שהיא נושאת את המספר המעצבן ביותר בעברית: 18. למה הוא מעצבן? כי כולם טועים, וכי הנטייה הטבעית שלנו, כולל שדרי רדיו וטלוויזיה, פוליטיקאים, היא להשתמש בצורה השגויה דווקא: שמונָה עֶשְרֵה.

אז מה נכון? שמונָה היא הצורה הזכרית, שמונֶה – הנקבית. המספר בנקבה, שמונֶה, נהגה בדיבור במלעיל, ובאופן תקני – במלרע. עֶשְרֵה היא הצורה הנקבית למספרי 11-19, עָשָר – הצורה הזכרית. תאורטית קיימות ארבע דרכים להשתמש במספר:

1. שמונֶה עֶשְרֵה

2. שמונָה עֶשְרֵה

3. שמונֶה עָשָר

4. שמונָה עָשָר.

1 ו-4 הן הצורות הנכונות. 1 לנקבה, 4 לזכר. השנה, שהיא נקבה, תהיה אלפיים ושמונֶה עֶשְרֵה (במלרע!). קו האוטובוס הזכרי יהיה קו שמונָה עָשָר. צורה 3 כמעט ולא נשמעת, אבל דווקא צורה 2, כאמור, נשמעת בפי כל. כמו כל שיבוש רווח, יש לכך סיבה, אולי יותר מאחת. סיבה אחת קשורה בנגינה. המעבר מתנועת a לתנועת e נוח יותר להגייה משתי תנועות e רצופות. הסיבה השנייה, והיא בעיני המכרעת, היא שני המספרים הסובבים את 18: שבַע עשרה ותשַע עשרה, שבהן המרכיב בראשון מסתיים בתנועת a ומושך אליהן גם את שמונָה, שהוא המספר הזכרי, אל עֶשְרֵה, שהיא הצורה הנקבית. 

מי את, דספינה?

בעקבות העיסוק במילון העברי-יווני-עברי שכתבה דספינה לואיזידו שרמיסטר כותבת טובה ענבי: "אני כותבת עבודת מסטר על ספר שנכתב ברומנית ושם הגיבורה הוא דספינה. האם אפשר לקבל פירוש לשם זה?"

דספינה כותבת בתשובה כי השם נמצא במיתולוגיה היוונית. דספינה היא אחותה של פרספונס בת דימיטרה ופוסידון. מאוחר יותר הוענק השם דספינה גם לבתולה מריה כשם כבוד. פירוש נוסף של השם הוא "אדונית", הנובע מדֶסְפּוזו, שולט.

מרגישים עצלולים? כנסו עכשיו לאתר הזירה הלשונית

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו