קסם אישי

ג', חרדית לשעבר, נשברה כשילדיה חזרו לאביהם • אמנה נקלעה לחובות לאחר אובדן בעלה • ולאביגיל עיקלו את המשכורת בבנק • עמותת "קסם חברתי", המסייעת לאזרחים במצוקה, הצליחה לעזור להם להשתקם ולהתנהל נכון כלכלית • הנה סיפורם

אביגיל אלטורי עם המלווה מיכאל גתה // צילום: יהושע יוסף // "פעם אמרתי: 'אם יש כסף, בואו נבזבז' - היום אין דבר כזה". אביגיל אלטורי עם המלווה מיכאל גתה

"אני מרגישה שיש לי מערך תמיכה, שאני לא לבד". ג' (38), חרדית לשעבר מרמת גן, הגיעה ל"קסם חברתי" כשכלו כל הקיצים. היא יצאה בשאלה לפני כמה שנים, עזבה את ביתה בירושלים - ובלית ברירה גם את ארבעת ילדיה. בעלה מנע ממנה גט, ואחרי שנים ארוכות של מאבקים, כשהיתה בת 33, השתחררה מנישואיה. היא האמינה בכל ליבה שעכשיו יוכלו ילדיה הקטנים לחיות איתה. "ילדיי עברו לגור איתי, אבל הם לא הצליחו להשתלב וכעבור שנה הם החליטו לחזור לירושלים - וזה היה המשבר הגדול. בעקבותיו הגעתי ל'קסם'".

לצידה של ג' יושבת המלווה שלה בשנה האחרונה במסגרת קהילת "קסם" תל אביב־יפו, עדי לוי (27) מתל אביב, ומאזינה לכל מילה. אי אפשר שלא להבחין בקרבה החזקה בין השתיים. "יש לה עוצמה ואומץ", אומרת עדי על ג'. "היכולת שלה להיות נאמנה לעצמה לצד הצורך להילחם על הילדים והקושי שנלווה לזה. ועם זאת, התנועה שלה היא כל הזמן קדימה".

מהי קהילה? נדמה שבמאה ה־21, התשובה לשאלה מורכבת מתמיד. צורות התיישבות שיתופית דוגמת הקיבוץ הולכות ומתמוססות, בד בבד עם התפשטותן של קהילות במרחבי הרשת, שבהן מסרים אלקטרוניים מחליפים את הדיבור והמבט. האינדיבידואליות מועלית על נס ודוחקת הצידה את רשת התמיכה שמהווה הקהילה המסורתית. 

עמותת "קסם חברתי" באה לענות על הצורך במפגש בלתי אמצעי בין אנשים כאמצעי לשינוי המציאות החברתית בישראל. העמותה טווה רשת קהילות תמיכה, המעניקות סיוע לאזרחים במצוקה בעזרת אזרחים, מתנדבים ואנשי מקצוע. המודל של העמותה מספק מענה הוליסטי לצרכים הספציפיים של כל אחד מהמשתתפים, באמצעות סיוע של אנשי מקצוע מתחומי הכלכלה, הפסיכולוגיה והמשפט, עבודה זוגית עם מלווה אישי ומפגשים קבוצתיים של קהילות העמותה.

ניב אגם (40), פסיכולוג קליני במקצועו, הגה את הרעיון של "קסם חברתי" ב־2012, אחרי מקרה שזעזע אותו ואת המדינה כולה. ביולי 2012 הפעיל החברתי משה סילמן הצית את עצמו למוות אחרי שנקלע למצוקה כלכלית ובריאותית קשה, במהלך ההפגנה לציון שנה למחאה החברתית. יומיים אחרי המקרה, קיבל אגם, שהיה פעיל במחאה במסגרת התנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית, טלפון מחברה. "היא אמרה שפנה אליה מישהו, ואמר לה שהוא ועוד קבוצה של אנשים נמצאים במצב דומה ועומדים להצית את עצמם. היא שאלה אם יש איזו קבוצת תמיכה שאפשר להפנות אותם אליה. הייתי בבית, נשכבתי על הספה ופשוט בהיתי. אחרי כמה שעות ידעתי: אנחנו צריכים להקים רשת של קהילות סיוע ברחבי הארץ, לחבר את מעמד הביניים לשכבות המוחלשות ולהמשיך את השינוי החברתי". אגם חבר לתומר יצחקי ולגיא גורפיל, הבעלים והמנהלים של "Inspiration Group", שהשקיעו וייסדו יחד איתו את "קסם חברתי", שמנהל כיום יואב בייר.

איך הסיוע של "קסם" בא לידי ביטוי בפועל?

"אנחנו מגייסים מתנדבים לתפקיד מלווה, שהולך יד ביד עם משתתף. המלווים מתחייבים ל־3 שעות שבועיות של התנדבות למשך שנה לפחות. זה חייב להיות תהליך ארוך ועמוק", מדגיש אגם. "המלווה נפגש עם המשתתף לשעה שבועית אחד על אחד. המשתתפים מובילים את הדרך, ואנחנו בודקים מה אנחנו יכולים לעשות בשביל שהם יוכלו ללכת בדרך הנכונה להם". בנוסף, בכל שבוע מתקיים "מפגש קסם", מפגש קבוצתי־קהילתי. "הבנו שהסיוע הפרטני הוא מאוד חשוב, אבל בשביל לשנות את המציאות החברתית אנחנו צריכים להיפגש יחד בקהילות - אנשים שבנסיבות אחרות לא היו נפגשים בחיים - ולחצות את כל המגזרים".

"אם אסתבך, יש מי שיעזור"

ג' ועדי הן דוגמה לצמד שמקיים גשר כזה - חרדית לשעבר מירושלים וחילונית תל־אביבית. "יש בינינו פערי תרבות", מודה עדי. "לפעמים ג' שואלת אותי: 'אה, ככה זה אצלכם?' גם אני יחסית בורה לגבי המגזר". לצד הפערים, רב המשותף על השונה. "הרצונות הם אותם רצונות: להצליח, להיות מי שאת בסביבה תומכת ולהיות אמא לילדים שלך - זה צורך כל כך בסיסי", אומרת עדי.

השתיים נפגשו, כאמור, בסופו של תהליך ארוך ומורכב של יציאה בשאלה של ג', שהחל עם הגעתה לבית הדין הרבני בתהליך גירושים. "הרצון שלי להתגרש לא היה קשור לרצון שלי לעזוב את הדת, אך כשהגעתי לבית הדין, הופתעתי. חונכתי על כך שההדרה של האישה היא בעצם כדי להגן עליה, אך בבית הדין רק צעקו עלי ולא שמעו את הטענות שלי. זה עורר אצלי שאלות, ובתוך שנה הבנתי שאני לא מאמינה יותר. 

תהליך גירושים קשה. ג' והמלווה עדי // צילום: גדעון מרקוביץ

"אפשר להבין משהו, אבל לבצע זה מאוד קשה. היו שם ארבעה ילדים, והמשמעות היתה לערער להם את החיים. הבנתי שאו שאני עושה את זה בעודם קטנים, או שאף פעם לא". אף שלא סיפרה לאיש על רצונה, ג' אומרת כי "ברגע שאתה לא מאמין במשהו ואתה מנסה להסתיר את זה, דברים דולפים החוצה. זה נורא הלחיץ את בעלי לשעבר, והוא פנה לרבנים. היו אחריי מעקבים. לאט־לאט הבנתי שהולכים לתפור לי תיק ברווחה. כל זמן שלא הסכמתי לוותר על הילדים, מנעו ממני גט. החלטתי לעזוב, והייתי בטוחה שבעלי לשעבר יקרוס, הרווחה תראה את חוסר התפקוד שלו והם יתחננו שאבוא. אבל התקוות שלי התבדו. עברו שנים, ואני הלכתי ודעכתי".

נוסף על הליווי הצמוד של עדי, מצאה ג' בית חם במפגשים הקבוצתיים של קסם. "באיזשהו שלב הבנתי שאמנם אין לי הורים תומכים, אבל זה מה שאני מרגישה כלפי הרשת. אני מרגישה שיש לי חברים. שאם אני אסתבך, אז יש מי שיעזור".

מה החלום שלך היום?

"אחרי שהחלום לגדל את הילדים שלי התנפץ, התאכזבתי עמוקות. הבנתי שעלי לחפש משמעות שפחות תלויה באנשים ויותר תלויה בעצמי. בגלל זה התחלתי ללמוד קולנוע, דבר שמגיל צעיר ידעתי שאני אוהבת". ג' עוצרת לרגע, חושבת ואומרת בחיוך: "אולי זה חלום, לעשות סרטים".

כשאני פוגשת את אמנה אבו זיד (44) מיפו ואת מירן ברודבר (47) מתל אביב, אני נדהמת למצוא את עצמי צוחקת במשך שעה, כמעט ללא הפסקה. מירן מעיד שרוב הפגישות שלהם נראות ככה. "זה חיבור מדהים", מספר ברודבר, מנהל קרן השקעות במקצועו, נשוי ואב לשלושה. "החיים שלנו הם כאלה שבמסלול הרגיל אין סיכוי שהיינו נפגשים". 

אמנה היא אם לשישה, סבתא לנכד ועובדת כמנקה בקופת חולים כללית. לפני כמה שנים איבדה את בעלה, ונותרה לבדה להתמודד עם חובות כבדים. חרף הקשיים, המילה המתאימה ביותר לתאר בה את אמנה היא "אופטימית". כשאני שואלת אותה מניין מגיעה הגישה החיובית שלה, היא עונה: "מה זה יביא לנו, דאגה? בן אדם, אם אין לו שמחת חיים אז הוא ימות, יתמוטט. אני לא רציתי להתמוטט, אני רציתי להתמודד". 

"לא רציתי להתמוטט, אלא להתמודד". אמנה אבו זיד עם המלווה מירן ברודבר // צילום: גדעון מרקוביץ

החיבור בין אמנה למירן, מוסלמית מאמינה ויהודי חילוני, לא היה מובן מאליו, ומירן מספר כי הוא נולד לאחר התלבטויות הצוות של "קסם". אמנה, מצידה, השיבה בחיוב מייד כשהציעו לה את מירן כמלווה. "מה זה משנה? ערבי, נוצרי, יהודי - כולנו בני אדם.

"אני לא למדתי בבית ספר", היא מספרת. "הייתי מקנאה באנשים שיודעים לקרוא ולכתוב. אבל אלוהים נתן לי משהו אחר: יכולת להסתדר בחיים. גם מירן נתן לי עזרה - העזרה שלך היא שרציתי ללמוד עברית", היא אומרת בחיוך, ומוסיפה: "אני מחכה בכל שבוע לפגישה עם מירן. רק לשבת ולדבר. זה נותן לי מצב רוח טוב".

במפגשים השבועיים שלהם מתמקדים השניים בעבודה מול כונס הנכסים, בניסיון לעזור לאמנה לצאת ממצב של פשיטת רגל. אני שואלת כמה זמן עוד נותר לשניים יחד, ואמנה מתעצבת מעצם המחשבה שהם עתידים להיפרד. "אין לי תוכניות, אמנה", מרגיע מירן, ועוקץ: "אולי אמצא מישהי צעירה יותר". השניים צוחקים, ואמנה עונה בקריצה: "אבל לא תמצא כמוני!"

"לפני כל הוצאה - חושבים"

מיכאל גטה (31) ואביגיל אלטורי (29) משתתפים בפרויקט ייחודי של "קסם חברתי" שפועל בקבוצת שטראוס בפתח תקווה. גטה, נשוי ואב לילדה מרמת גן, עובד כמנהל כלכלה, דיווחים וסיכונים בבית שטראוס שבעיר. אביגיל, אם חד־הורית לשלוש בנות מפתח תקווה, עובדת גם היא בקרבת מקום, כנציגת מכירות בסופרמרקט. הם צועדים יחד בפרויקט כבר שנתיים. 

אביגיל הגיעה ל"קסם" כמעט בעל כורחה. "הרבה שנים חייתי בחובות ממשלתיים. זה כבר הגיע למצב שעיקלו לי את המשכורת בבנק, ולא ידעתי מה לעשות. אז פניתי למנהל שלי, כי העדפתי לקחת הלוואה מהעבודה ולהחזיר להם מאשר שכל אחד ידפוק לי בדלת. הוא אמר לי: 'הסכום שאת מבקשת בלתי אפשרי, אבל אני אנסה לעזור לך'. אחרי כמה ימים הוא חזר אלי, ואמר לי שיש פרויקט כזה, של מלווים. אמרתי לו: 'אוקיי, ו...?'"

ניב אגם, מייסד העמותה // צילום: גדעון מרקוביץ

"ההתחלה היתה לא פשוטה", מודה מיכאל. "לא הייתי בטוח עד כמה אביגיל בכלל רוצה בזה, ואביגיל גם קצת חששה ממני - אני בן אדם פרקטי, שפחות נופל לצד הרגשי. עשינו תהליך יחד".

לאט־לאט ניאותה אביגיל להכניס את מיכאל לעולמה, והוא עזר לה להבין מה הצעדים שעליה לעשות על מנת לצאת מהחובות. "אביגיל עבדה קשה, התחילה לרוץ בין רשויות, לעשות טלפונים. מפגישה לפגישה גילינו עוד חוב שאביגיל לא חשפה - לא כי היא לא היתה מחויבת לתהליך, אלא כי היה לה קשה להתמודד עם החובות האלה אחרי שנים שהיא חיה איתם, וכבר הבינה שכנראה אי אפשר לצאת מהמעגל הזה". בסופו של דבר, הגיעה אביגיל להסדר מול הוצאה לפועל על כל החובות, וסגרה כמה חובות נוספים. "מבחינת הכנסות, היא יכולה לנשום לרווחה ולהרים קצת את איכות החיים שלה ושל הבנות", מוסיף מיכאל.

"לבד לא יכולתי לעשות את זה", מעידה אביגיל. "מיכאל הצליח להרים אותי", היא אומרת, ומחקה אותו בחיבה: "'אין, עכ־שיו את קמה והולכת'". אביגיל שינתה ב־180 מעלות את ההתנהלות הכלכלית שלה. "פעם הייתי אומרת: 'אם יש כסף - נבזבז'. היום אין דבר כזה. לפני כל הוצאה - חושבים".

"גם אני וגם אביגיל עלינו מבריה"מ, והקשיים שלה מוכרים לי", מספר מיכאל. "כדי לא להגיע למצוקה, אולי היה לי יותר מזל לסטות באיזשהו צומת בחיים ימינה והיא פנתה שמאלה, אך חשוב לזכור שזה היה יכול להיות הפוך". 

לפרטים לגבי הפרויקט: www.kesem.org.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר