מכת בכורות: ארבעה שירים אפלים ליום האהבה

מתחיל לצעוד | עמית דרוקר

"אולי אני מגזים, אבל חשוב לי שמה שאני יוצר יעביר ב-100% את מי שאני", אומר עמית דרוקר, שמזה חצי שנה עובד על פרויקט צבירת שירים חדש ("מה שפעם נקרא אלבום"), בכוונה לצאת עם הופעה מלאה עד סוף השנה. בהתאם לשאיפה שלו, שנכרת בכל צליל בשיריו, הוא כותב, מלחין, שר, מנגן ומקליט את כל הכלים, מפיק ועושה מיקס באולפנו הביתי ואפילו את הקליפ שלפניכם הוא ערך בעצמו.

זה אולי נשמע סתמי, בעידן בו אחד מהרכבי הפופ הכי מצליחים בארץ מוציא סינגל אחת לכמה חודשים, גורף מיליוני צפיות ביוטיוב וזאת ללא מיני אלבום בכורה אפילו. אבל התוצאה של דרוקר, היא למעשה הדבר הכי יפה ונכון שאפשר להוציא מהעבודה הסופר-עצמאית הזאת. כשמאזינים לדרוקר, מרגישים הכי קרוב ללב שלו, גם אם בהתחלה הכל נשמע אפל מכדי לראות דבר מה. להרגיש כל כך קרוב לאמן, ללא קישוטים ומנעמי פופ, זה כנראה הדבר הכי טוב ויפה במוזיקת אינדי.

עמית דרוקר // צילום: ליטל כספין

פנס הרחוב | גרמן רייטרמן

עם מבטא כבד, לחנים חריפים ועברית חזקה, גרמן רייטרמן עלול להישמע לרבים כמו עוף מוזר. אבל פחות מדקה אל תוך השיר (ולא משנה איזה שיר של היוצא המיוחד הזה), כל אלו נעלמים בסחף בלתי פוסק, אל תוך עולמו המעורער.

האותנטיות נטולת הפשרות שלו, האומץ להישמע הכי טבעי והחתירה שלו למבע אמנותי מקסימלי דרך הצלילים – ולא רק באמצעות המילים, הופכים את גרמן לאמן אחד ויחיד, מיוחד ומרתק, במסורת אמני הפולק הגדולים.

על הסינגל החדש, המוגש לכם כאן בבכורה חגיגית ומאד לא מתאימה ליום האהבה, גרמן מספר במילותיו שלו: "זה השיר שהיה לי הכי קשה לחבר, גם בגלל המטענים שהוא סוחב איתו וגם בגלל תהליך הכתיבה עצמו, בתור מישהו שאין לו סבלנות לעריכות. כבר חשבתי לוותר עליו ולמזלי יהונתן ששון לא הרפה ולא ויתר. לאחר הרבה מחיקות, הצלחתי לחבר אותו כפאזל משברי המשפטים. והאמת שזו ההרגשה הכי מדויקת שהוא יכול היה לייצר.

"כמשתמע ממנו, השיר נכתב אחרי פרידה מאד קשה ומורכבת, ובעקבות מחשבות על בית, על שלל מובניו. האכזבה והבדידות הן גם כן מטאפורה להגירה וחיפוש אחר זהות ובית. את שברי המשפטים וקרעי המחשבות האלה אספתי וקיבצתי למשהו שלם. המוזיקה, העיבוד והנגינה עשו אותו לגדול יותר מסך חלקיו".

גרמן רייטרמן // צילום: אנטון טל (ToneVision)

Let's Mars | Dedicated

גם הקאבר המעולה שלפניכם לא בדיוק הולם לפרסום ביום האהבה, כי הוא הרבה יותר מורכב מזה. האינטרפטציה המוזיקלית שנתן ההרכב (אורן עמנואל וטליה לונדונר) לשיר של "מינימל קומפקט" שיצא לפני כשלושים שנה, מחבר ברגישות רבה בין העשור האפל ההוא לעידן הפייסבוק של היום.

הקול של לונדונר, שאולי מוכר לכם מהעונה השלישית של "דה וייס", מחליק משהו מהחספוס המקורי של השיר ואילו הקליפ מתעתע בצופה, כמעט מנסה להכאיב לו, בעודו נשאר יפה לכל אורך הדרך, בערך כמו המנטרה "Things are gonna get better", שאולי נאמרת בסרקזם, ואולי לא.

Let's Mars // עטיפת הסינגל

 The Night of The Living Dead | איזי גאון

תקשיבו טוב לקול המדהים הזה. זה לא עוד זמר, זה עילוי מוזיקלי. תוסיפו לזה את העובדה שמדובר לא רק באמן מבצע, אלא באמן יוצר בכל רמ"ח איבריו, כפי שמעיד הסינגל המדהים הזה שלפניכם, ותקבלו וריאציה כלשהי על צירוף המילים easy ו-גאון, שמתבטאת בקלות לכאורה שהוא עושה את זה, לבין העוצמות האדירות שהוא מכניס בשיר.

על השיר מספר גאון: "'The Night of The Living Dead' הוא שיר מתוך האלבום שבדרך. השיר מתאר חוויות של זוג בלילה מסויט אחד בלונדון, תחת השפעה פסיכדלית, כאשר האנשים ברחוב נראים דרך עיניו של הזוג כמו נחילים של זומבים". על הקליפ היפה אחראי אמית הרמן.

איזי גאון // צילום: אמית הרמן טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו