הפנתר השחור: "רגע מכונן בתרבות האפרו אמריקנית"

סרטי גיבורי על כבר הפכו אולי לשיגרה. אבל ההתרגשות העצומה שמלווה את עלייתו של "הפנתר השחור" בארה"ב היום - בהחלט יוצאת דופן. 

הסרט ה־18 מבית היוצר של אולפני מארוול מקבל עד עתה ביקורות יוצאות מן הכלל (שמקנות לו ציון נדיר של 97% טריות באתר של "רוטן טומאטוז"). ועם צפי הכנסות שנע בין 160 ל־170 מיליון דולר לסוף השבוע הראשון שלו באולמות, הוא גם נמצא בדרך לשבור את כל השיאים הקופתיים של חודש פברואר. בתוך כך, התקשורת האמריקנית אינה חדלה לציין כי מדובר ברגע מכונן עבור התרבות הפופולרית בכלל, והתרבות האפרו־אמריקנית בפרט.

כמו במקרה של "וונדר וומן", שזכה לקבלת פנים דומה כאשר עלה למסכים בקיץ האחרון, הסיבה העיקרית להתלהבות הגדולה סביב "הפנתר השחור" נובעת מהעובדה שהוא מציע משהו שלא ראינו לאחרונה, ואולי בכלל. זהו אמנם לא הסרט הראשון שבמרכזו גיבור על שחור (קדמו לו "בלייד", "הנקוק", ועוד). אך עם תקציב של כ־200 מיליון דולר, זהו לבטח הגדול והמושקע מביניהם. 

דמותו של הפנתר השחור - שמגיעה מהמדינה האפריקנית הבדיונית, הבדלנית והסופר־עשירה ווקאנדה - הופיעה לראשונה בחוברות הקומיקס של מארוול בשנות ה־60, במקביל לצמיחת תנועת המחאה "הפנתרים השחורים" בארה"ב. על מסך הקולנוע פגשנו בפנתר לראשונה לפני כמה שנים, כאשר דפק הופעה קצרה כחלק מהאנסמבל של "קפטן אמריקה: מלחמת אזרחים". 

באופן מתבקש, הוא זוכה כעת לסרט משל עצמו, ולמשימה גויסה סוללה מרשימה של יוצרים ושחקנים שמייצגת את צמרת העשייה השחורה בהוליווד היום. ראיין קוגלר ("קריד"), כתב וביים, הראפר קנדריק לאמאר אצר את הפסקול, ורשימת המשתתפים המפוארת היא נבחרת חלומות אמיתית שמשלבת בין שחקנים ותיקים כמו אנג'לה באסט ופורסט וויטאקר, לבין כוכבים צעירים יותר כמו מייקל בי. ג'ורדן, לופיטה ניונגו (שזכתה באוסקר עבור "12 שנים של עבדות") וכוכב "תברח!", דניאל קלויה. את הפנתר השחור מגלם צ'אדוויק בוסמן, שכבר הספיק לגלם שורה של אייקונים שחורים (כמו ג'קי רובינסון, ג'יימס בראון ות'רגוד מרשל).

העלילה עוסקת במאבקו של יורש העצר טצ'אלה (האלטר אגו של הפנתר השחור) - שהופך למלך ווקאנדה לאחר שאביו נרצח - נגד אריק קילמונגר (ג'ורדן), נבל מסתורי שמגיע לאפריקה מקליפורניה כדי לקרוא תיגר על מנהיגותו. על הדרך, בין סצינות הפעולה הרבות (ששואבות השראה מסרטי ג'יימס בונד), "הפנתר השחור" אינו חושש להתייחס לשאלות של זהות וגזע, ובניגוד למקובל, גם האג'נדה של הנבל נטועה עמוק בעולם האמיתי.

 "יש סרטי סופר־גיבורים שהם דרמות רציניות או קומדיות פעולה", אמר הבמאי ראיין קוגלר למגזין "טיים", "אבל עוד לא היה לנו סרט סופר־גיבורים שעסק במשמעות של להיות ממוצא אפריקני". על רקע האמירה המעליבה שיוחסה לאחרונה לנשיא טראמפ, לפיה המדינות האפריקניות הן "shithole countries", נראה כי סרטו של קוגלר מספק כעת את תרופת הנגד המושלמת. לראשונה מזה שנים, התרבות האפריקנית מוצגת במלוא הדרה, השחקנים השחורים הם הכוכבים, ודווקא השחקן הלבן (מרטין פרימן, במקרה הזה) הוא הסייד־קיק. עוד לפני שעלה למסכים, "הפנתר השחור" הוא הרבה יותר מסרט. הוא מקור לתקווה ולגאווה. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו