"אסקימו לימון היה כמו ריפוי בעיסוק"

היום, 11 בפברואר, מציינים 40 שנה לכניסתם של בנצי, מומו ויהודה'לה לפנתיאון הקולנוע הישראלי. להצלחה של הסרט אחראי בעז דוידזון (73), מבכירי הבמאים והמפיקים הישראלים, שבכלל רצה לעשות סרט קטן על לב שבור.

40 שנה ל"אסקימו לימון":
 • דבר אחד מהותי עדיין לא השתנה
 • בנים יהיו בנים, נשים הן עדיין קישוט

"עשיית הסרט היתה כמו ריפוי בעיסוק", דוידזון מספר, "עסקתי באהבה נכזבת שהיתה טראומתית עבורי מימיי כנער. זה לא שבכיתי כל יום, כבר הייתי נשוי, אבל היה משהו שנשאר פתוח. 

"אף פעם לא הרגשי שאני מתמסחר". בעז דוידזון

"רק כשעשיתי את הסרט הבנתי שאני סוגר מעגל. כבר היו לי כמה הצלחות קופתיות כמו 'צ'ארלי וחצי' ו'חגיגה בסנוקר', ואמרתי לעצמי שעכשיו אני הולך לעשות סרט קטנצ'יק שאולי יראו שני אנשים, אבל אני רוצה לנסות".

מתי הבנת שמדובר בסרט פולחן?

"אני חושב שאת החוזק של הסרט הרגשתי ביום הצילומים הראשון, כי הקהל הראשוני שלך זה הצוות. תכף הרגשתי שהנוסטלגיה עובדת. אבל ידעתי את הגודל ואת החוזק כשהסרט היה גמור ומיהרנו איתו לשוק הסרטים במילאנו, לפני שעלה בכלל, ושם הוא פשוט נחטף על ידי קונים להפצה בינלאומית".

המבקרים פירגנו פחות.

"אני לא זוכר בדיוק את הביקורות, אבל אני חושב שלעומת הקללות, הנאצות והיריקות מהסרטים הקודמים, המצב היה יותר טוב (צוחק). היה אז עניין כזה ש'מסחרי' או 'מצליח' נחשבו מילים גסות. אני אף פעם לא הרגשתי שאני מתמסחר, בחיים שלי. אני יודע שמסתכלים ככה על 'צ'ארלי וחצי' או על 'אלכס חולה אהבה', אבל זה אני. אני אוהב להשתטות. להיות אהבל. אני אוהב את זה". 

לא היה אכפת לך מהביקורות?

"החיבוק הענק של הקהל העפיל על זה. הסרט הצליח בכל העולם, במקומות שבכלל לא חשבתי שמישהו יבין סרט ישראלי קטן שעשינו במעט מאוד כסף, ביפן או בארגנטינה למשל, זה היה מאוד מוזר".

הצליח בכל העולם. מתוך "אסקימו לימון"
 

דוידזון אמנם חי בלוס אנג'לס זה 30 שנה, אבל הוא עדיין עוקב באדיקות אחרי כל מה שקורה בארץ ומציין בגאווה את ההשתלטות הישראלית על הוליווד. "אני מאוד גאה ושמח לעבוד עם האנשים האלה. גל גדות היתה בסרט שלנו, אלון אבוטבול היה בכמה סרטים, יש עכשיו כאן ממש קהילה קולנועית ישראלית".

היום, כשאתה מסתכל על מה שהסרט עשה 40 שנה אחרי, זה מרגש?

"הטלוויזיה הגרמנית עושה עכשיו סרט דוקומנטרי לכבוד 40 שנה לסרט, ואני כל הזמן שומע תגובות, זה נחת. המבקרים הישראלים אולי לא קיבלו את 'אסקימו' באהבה, אבל זה שהקהל אהב ועדיין אוהב, והיום ילדים מדקלמים את הסרט, זה בהחלט מפצה רגשית".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו