הפועל ב"ש אינה כתמול שלשום. האלופה בשנתיים האחרונות נמצאת, סטטיסטית, חזק מאוד בתמונת האליפות השלישית ברציפות, אבל בעיקר סטטיסטית. שלוש הקבוצות האחרות שנמצאות לפניה ואחריה בטבלה - מכבי ת"א, בית"ר ירושלים והפועל חיפה - נמצאות במצב רוח טוב, בקו עלייה, ומשדרות נחישות שהאליפות היא בת השגה.
מתוך הארבע הראשונות ב"ש היא היחידה שבנסיגה מקצועית ומנטלית. מספר הנקודות שלה דומה לזה שהיה לה בשלב הזה בעונה שעברה, אבל בכל הפרמטרים המקצועיים הנסיגה בולטת: בהבקעות, בהזדמנויות, בניצולי המצבים, במסוכנות, בפנדלים לטובתה - ובעיקר בהייפ הגדול שהיה סביבה.
ב"ש היתה הגמונית, מה שעכשיו היא לא. הדאגה זולגת גם מסביבתה של אלונה ברקת, למרות ששיחה השבוע עם מקורבים לבעלת הבית שידרה שאין ממש דאגה מהמצב ושהיא תכף תאסוף את כולם ותשאל בקול רם: "אוקיי, הבנתי, אבל מה עושים כדי להחזיר לנו את עצמנו?" אז אלונה אספה את השחקנים ודיברה על הדנ"א המוכר והמוצלח שהלך לאיבוד, אבל צריך להיות ישר ולומר הבוקר שב"ש של העונה שעברה שונה בדנ"א שלה לא מעט מזו הנוכחית.
העוגן החשוב והמשמעותי שלה, אליניב ברדה, לא משחק כבר, וסיכוי גדול מאוד שלא ישחק שוב. עם כל הכבוד לאלונה, בלי ברדה לא היה מתרחש נס הכדורגל הגדול בדור הנוכחי בכדורגל הישראלי, שהקים מועדון ותיק והרוס מחורבנו עד לשיאים שהשיג. אלונה היתה שם עוד לפני שאליניב הגיע והיא היתה זקוקה לניצוץ שיתדלק את החזיז. כשברדה בא, רעדה האדמה.
ברק בכר. גם הסגנות בסכנה? // צילום: אלן שיבר
העוגן השני החשוב גם לא משחק: מאור בוזגלו. בעונת האליפות השנייה, בהצגות בסן סירו ובסאות'המפטון, מאור שבר את השיאים של עצמו. הוא כל הזמן השתפר, התרומה המספרית שלו היתה מפלצתית והוא הפך את הקבוצה לכזאת קטלנית וסוערת, שהשחקנים המצוינים סביבו העלו את עצמם כל אחד בעוד דרגה או שתיים כדי שב"ש באמת תהפוך לאיום אמיתי והיסטורי, רב שנים, על ההגמוניה התל־אביבית ובטח החיפאית, שקרסה לחור השחור של עצמה.
הסממנים של היהירות החלו כשבב"ש חשבו שיסתדרו גם בלי בוזגלו; שאין שחקן גדול יותר מהמועדון. משכו את המו"מ, נתנו לאבא לייצר פארסה והשניאו את בוזגלו ציבורית. ראינו את זה בתגובה המחרידה של אלפים מאוהדי האלופה כשבוזגלו נפצע, וזה היה בלתי נסלח. מאור אפילו לא הלך לשחק בנמסיס התל־אביבי הגדול, אלא בשרידי הענק שהיה היחיד שפתח לו דלת להשתקם, ואולי לזכות יום אחד באבק הכוכבים שלו, שאולי ידבק שוב במתרסקת הסדרתית.
יש עוגנים נוספים שהלכו מעצם הזדקנות החומר - אובידיו הובאן. הוא כבר היה מבוגר, אבל הוא היה חוט דרמטי בתפר המקצועי, הרגשי והמנטלי, וכשהוא הלך הוצאה עוד אבן מהחומה.
בסוף ספטמבר התפוצצה פרשת שיר צדק. מסיבת העיתונאים כונסה בחופזה עם תקשורת מקומית, ברובה מנומנמת, ודובר בה על חיבוק לשחקן ובעיקר על שקיפות. ב־11 בדצמבר, לפני כמעט חודשיים, צדק הורשע והורחק לשמונה חודשים. אתמול פרסמה הקבוצה הודעה ש"צדק נפל קורבן לפגם בייצור", והודתה רשמית כי השחקן קיבל את התוסף מהקבוצה. ב"ש וצדק עצמו הם היחידים שרשאים לקבל מאופ"א את פרוטוקול הדיון. זה הגיוני וסביר לגמרי בנסיבות העניין, אבל אחרי כל הדיבורים על אפשרות ערעור ועל חיבוק לצדק, ואחרי כמעט חודשיים מאז ההרשעה והעונש, מרוב שקיפות ומרוב עצים לא רואים את היער.
ומה עם צדק עצמו? נכון שהמשכורת משולמת, אבל מה עם הקריירה המבטיחה, לאן היא הולכת מכאן והלאה, ומה יקרה בעוד חצי שנה, שזה למעשה שנה, כי כשיעברו שמונת חודשים נהיה בפגרת קיץ?
ב"ש של העונה שעברה שונה בדנ"א שלה לא מעט מזו הנוכחית // צילום: אלן שיבר
אני מעריך שצדק הוא כרגע כאב הראש הצדדי של ב"ש. הכאב המרכזי הוא איך שהקבוצה נראתה שלשום נגד ק"ש בגביע, בהפסד למכבי ת"א בליגה ובהפסד למכבי בגמר גביע הטוטו. בסדר היום שהרגילה אותנו ב"ש בשנים האחרונות זהו צבר תקלות לא סביר ולא נסבל, שמערער על כל מה שדובר ונאמר על ראש המערכת המקצועית, ברק בכר.
מכיוון שהפסגה בליגה צפופה והסגל הנוכחי פצוע או חסר שקט - לא רק האליפות בסכנה, אלא גם הסגנות. יש קבוצות כמו בית"ר, שפורחות בתוך הכאוס והאנומליה שמאפיינים אותן. כל קבוצה היא תבנית נוף מולדתו של הבעלים שלה. ברקת צריכה לדאוג להחזיר את המועדון שלה לפסים שלו - כי מה שטוב לבית"ר, יהיה אסון עבורה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו