תמונה חדה, חותכת וכואבת עולה מתוך "אהבה חסרה", סרטו של בכיר במאי רוסיה אנדריי זבייגינצב. עם זאת, האמצעים האמנותיים השונים שבהם זבייגניצב עושה שימוש הפעם כדי לצייר את התמונה הזאת, אינם תמיד תואמים את הרמה הגבוהה שאליה הרגיל אותנו בסרטיו הקודמים. ועל אף שהתוצאה לא תותיר אתכם אדישים, סביר להניח שהיא גם לא תטלטל, תהמם ותרסק אתכם כפי שעשו הטובים שבסרטיו ("לווייתן", "השיבה").
במרכז הסרט – שקטף את פרס חבר השופטים בפסטיבל קאן האחרון (ושמייצג את רוסיה בקטגוריית הסרט הזר, למגינת ליבו של פוטין) - ניצבים בוריס (אלכסיי רוזין) וז'ניה (מריאנה ספיבק), זוג נשוי שנמצא בעיצומו של תהליך גירושים סוער ומכוער. לשניהם כבר יש בני זוג חדשים, והם בקושי מסוגלים להסתכל אחד על השני. אך הפרידה הרשמית טרם נעשתה, מה שמאלץ את אליושה, בנם בן ה-12, להיות עד לריבים הלא נגמרים ונוטפי השנאה שניטשים ביניהם.
אם לא די בכך, הרי שאף אחד משניהם כלל אינו רוצה לקחת משמורת על אליושה המסכן. הם כל כך עסוקים בעצמם ובעולמם הצר והמצומצם שלוקח להם יותר מיממה כדי לשים לב לכך שהילד הדחוי והלא רצוי שלהם נעלם.
בשלב זה מחליף הסרט הילוך ומקדיש את עצמו באופן מלא לפרוצדורת החיפוש אחר הבן הנעדר. המשטרה נכנסת לתמונה, כמו גם כוחות גדולים של מתנדבים שעוברים בין בתי השכנים וסורקים יערות, שדות ומבנים נטושים. בוריס וז'ניה נאלצים לשים את חייהם על "המתן", לשכוח לרגע שהם מתעבים אחד את השני, ולשתף פעולה. אבל גם כעת, כאשר המצב כה חמור ולא ברור, ממש לא בטוח שהדבר אפשרי.
מתוך "אהבה חסרה"
כמו בסרטו הקודם "לווייתן", גם הפעם זבייגניצב אינו חוסך את ביקורתו מרוסיה המודרנית. כמעט כל הדמויות כאן אנוכיות, נרקיסיסטיות וקרות, והקשרים השונים ביניהן הם על-פי רוב קשרים לשם תועלת. אך באופן מעט מפתיע ומאכזב, חציו הראשון (והארוך מדי) של הסרט, שבעיקר עוסק באקספוזיציה, מבהיר את הנקודות האלה באופן צפוי ונעדר ניואנסים, תוך שימוש תכוף ושקוף מדי במדיה חברתית. והוא לא מצליח לחדש הרבה.
המצב משתפר באופן ניכר בחצי השני, לאחר שאליושה נעלם והחיפושים הקדחתניים אחריו מתחילים. המנגנונים הבירוקרטיים משתלטים על העלילה, הסריקות מובילות את הדמויות ללוקיישנים עירוניים מתפוררים (שאותם זבייגניצב מפליא ללכוד בעדשתו), ושורה של סצינות עוצמתיות – בהן מפגש לא נעים עם אמה המחופפת של ז'ניה, וביקור מקפיא דם בחדר המתים – נטבעות בתודעתם של הצופים ללא גינונים מיותרים.
"אהבה חסרה" אולי אינו מושלם כמו "לווייתן". אבל הוא עדיין מצליח להנחית מהלומה או שתיים. וכשהוא הסתיים, כל מה שרציתי לעשות זה ללכת הביתה ולחבק את הילדים שלי הכי חזק שאפשר.
"אהבה חסרה", רוסיה 2017
ציון: 8
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו