כנס בינלאומי ראשון של מאות משפטנים מהארץ ומהעולם לדיון במאבק משפטי בתנועת החרם על ישראל ייערך היום בירושלים. המשתתפים בכנס ידונו בדרכים למינוף המאבק המשפטי הבינלאומי כנגד תנועת הדה-לגיטימציה וה-BDS בכלים משפטיים קיימים, בגיבוש אסטרטגיה משפטית ויצירת רשת בינלאומית מלוכדת להכרעת המאבק בחרם ובהסתה בכלים משפטיים.
הרעיון לכנס נולד לאחר שעורכי דין רבים ברחבי העולם, ששמו להם למטרה להילחם בחרם על ישראל במדינותיהם, ביקשו לחבור יחדיו על מנת להחליף דעות על מגוון הכלים המשפטיים במאבק, ללמוד מההצלחות והאתגרים בזירות השונות בעולם ולבחון כיצד ניתן ליישם את הלקחים בזירות המקומיות השונות ובזירה הבינלאומית ככלל. הכנס נערך ביוזמת השר לעניינים אסטרטגיים גלעד ארדן ובשותפות לשכת עורכי הדין, המשרד לעניינים אסטרטגיים והפורום המשפטי הבינלאומי (ILF), במעמד ראש לשכת עורכי הדין, עו״ד אפי נוה ובהשתתפות שרת המשפטים איילת שקד, נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות והיועץ המשפטי לממשלה, ד"ר עו"ד אביחי מנדלבליט.
העו״ד הצרפתי פסקל מרקוביץ׳, חבר הנהלת הקהילה היהודית בצרפת ומחלוצי המאבק בתנועת החרם שיגיע לכנס, קורא לממשלת ישראל בראיון ל״ישראל היום״ לנהל את המאבק ב-BDS ובדה-לגיטימציה כמו מלחמה צבאית: ״מוקדם מכדי לומר, שישראל מנצחת במערכה נגד ה-BDS. אנחנו בדרך הנכונה, כי יותר ויותר מדינות מודות שצריך לנקוט צעדים מעשיים נגד התנועה הזו. ממשלות ישראל נהגו בעבר לדבר יותר מאשר לפעול. אני חושב, שלאחרונה הם התחילו להבין שיש לפנינו בעיה גדולה וצריך להתמודד איתה לא רק בדיבורים אלא במעשים. זו מלחמה אסטרטגית ופוליטית שיש לנהל כמו כל מלחמה צבאית. ממשלת ישראל מגיבה על ירי טילים לתחומה, וכך היא צריכה להגיב על פעולות תנועת החרם״.
מפגין התומך ב-BDS // צילום: AFP
מרקוביץ׳, 51, היה מעורב במאבק המשפטי נגד תנועת החרם מאז ראשיתה בשנת 2005. ״ביולי 2004 פרסם בית הדין הבינלאומי חוות דעת שקבעה, שגדר ההפרדה אינה חוקית״, הוא הזכיר. שנה לאחר מכן הוקם בשטחי הרשות הפלסטינית ועד פעולה שנקרא BNC, 'קונגרס החרם הלאומי', שפתח במערכה בינלאומית לקידום רעיון של חרם, מניעת השקעות והטלת סנקציות על ישראל. הרשות הפלסטינית הקימה את הגוף הזה בטענה שהוא הוקם לפי דרישת 172 אגודות אזרחיות פלסטיניות. בקונגרס הזה ישבו ראש הלשכה של מחמוד עבאס, הארכיבישוף היווני-אורתודוכסי עטאללה ואישים אחרים. הנהלת הגוף הופקדה בידי עומאר ברגותי, שהיה אז סטודנט צעיר באוניברסיטת תל אביב. הוא יצר קשר עם ארגונים פרו-פלסטיניים ברחבי העולם והבהיר להם שאסטרטגיית הפעולה משתנה והיא עוברת לתקיפת הלגיטימיות של מדינת ישראל באמצעות הפצת הרעיון של חרם על בסיס הטענה שישראל מיישמת מדיניות של אפליה ואפרטהייד כלפי הפלסטינים ושישראל מייצאת מוצרים שמקורם למעשה באדמות פלסטיניות שנגזלו. פעילות החרם הזה התקדמה באיטיות, תחילה היא נגעה באוניברסיאות, אחר כך עברה להתנחלויות ולתחומי האומנות והספורט.
ש: אם כך, מדובר ביוזמה של הרשות הפלסטינית?
ת: "רשמית זו יוזמה של החברה האזרחית הפלסטינית. אבל את מי מוצאים בעמדות ניהול שלה? אנשים שבאים מהרשות הפלסטינית. כלומר, היה כאן ניסיון לארגן את החברה האזרחית נגד ישראל, כדי לשרת את האינטרסים של הרשות. זה מאוד מתוכנן. לדעתי, תחילת תנועת החרם קשורה לכך שהארגונים הפלסטינים הבינו שהם לא יצליחו לכופף באמצעים צבאיים את ממשלת ישראל. לכן, הם אמרו לעצמם: מאחר שאנחנו לא מצליחים להשיג את מה שאנחנו רוצים בדרך הצבאית, ננסה באמצעים אחרים, בהשראת המערכה שהתנהלה שנים לפני כן נגד דרום אפריקה. מכאן צמחה ההשוואה שלהם בין האפרטהייד למדיניות ישראל".
ש: כלומר שתנועת החרם היא אמצעי מלחמה?
ת: "בהחלט. זו מלחמה, לא צבאית אלא פוליטית, כלכלית, תרבותית, פילוסופית. מלחמה גלובלית. מדובר במלחמה כוללת, שנועדה לגרום לדה-לגיטימציה של ישראל, להוצאתה מכלל אומות העולם, ובדיעבד למה שנשיא איראן לשעבר אחמדינג׳ד הטיף לו: היעלמותה של ישראל ממפת העולם".
תומכי BDS // צילום: קוקו
ש: ישראל לא הבינה מיד אז את משמעות התנועה?
ת: "אכן. עבדתי עם משרדי ממשלה ישראליים שונים. ניסיתי להתריע כמה פעמים על הבעיה הזו. התשובה שניתנה לי: חברות ישראליות ממשיכות לייצא את מוצריהן ללא בעיות, היקף הייצוא עולה, כך שאין בעיה. הם הבינו שיש בעיה כשהסתבר להם שלא מדובר רק בהחרמת מוצרים אלא בפעולה שיטתית לשלילת הלגיטימציה של מדינת ישראל וכשהובן המימד האנטישמי המסתתר מאחורי האנטי/ציונות. רק אז ממשלת ישראל החלה להגיב. עדיף מאוחר מלעולם לא".
עו"ד פסקל מרקוביץ'
ש: התנועה הזו היא איום אסטרטגי?
ת: "אני לא הייתה מגדיר אותה כאיום, מאחר שיש לנו מספיק טיעונים וכלים כדי להתמודד איתה. עבורי איום זה דבר קיומי. קח לדוגמא את צרפת, שבה יש לנו חוק מאוד טוב, גלובלי, שמאפשר לנו להפליל את המחרימים. תנועת החרם שם היא כישלון. ככלל, אנחנו מנצחים היום ביותר קרבות מאשר הם. פה ושם יש קרנות השקעה שמפסיקות להשקיע בישראל או זמרים שמבטלים הופעות. זה לא נראה לי מסוכן. רוב הממשלות במערב מתנגדות לחרם הזה, מאחר שמדובר באפליה".
ש: מדוע אין יוזמה כלל אירופית לחוקק חוק דומה לזה שקיים בצרפת?
ת: "זה החלום שלי. השתתפתי בכמה דיונים בפרלמנט האירופי סביב הבעיה הזו בניסיון לקדם ניסוח נוהל אירופי, שיחייב את כל מדינות האיחוד. יש חוקים נגד אפליה שקשורים לעבודה, לעניינים חברתיים, לדת - אבל לא בהקשר של אפליה פוליטית ביחס לאומה או מדינה. אני פועל למען מטרה זו כבר כמה שנים. אני מקווה, שבקרוב טקסט כזה יאומץ, כדי שניתן יהיה לומר: אנחנו לא פועלים לחסל מדינה באמצעות חרם מאחר שהמדיניות שלה אינה מוצאת חן בעינינו. יש דברים אחרים שניתן לעשות במקרים כאלו. צרפת יכולה לקחת תפקיד מרכזי בקידום העניין תוך שיתוף שאר מדינות אירופה בניסיון שלנו. צרפת חלוצה בתחום זה. בית המשפט האירופי לזכויות אדם כבר העניק ביולי 2009 לגיטימיות לחוק הצרפתי, וקבע שהחרם אינו חוקי".
ש: ומה עושים עם החרמת המוצרים מההתיישבות מעבר לקו הירוק?
ת: "אני מתנגד לשימוש במילה ״כיבוש״. אין כיבוש. לפני 1967 לא הייתה מדינה פלסטינית. השטח היה כבוש בירדן והיא החליטה מאוחר יותר לסיים את מעורבותה האדמיניסטרטיבית בשטחים הללו. מבחינתי יש להתנגד לחרם כלשהו. אמנת ה-BDS מדברת, אגב, על החרמת כל המוצרים הישראלים ואת כל מה שבא מישראל - לפני או אחרי 1967. חרם מוצרים מהיישובים בגדה המערבית הוא קונטרה-פרודוקטיבי ופוגע בעובדים הפלסטינים. מפעלים ועסקים ישראלים ייסגרו, עובדים פלסטינים יהפכו למובטלים, ואנשים רבים ייקלעו למצוקה ויפנו לאסלאם קיצוני ולטרור. במקום לקדם את מצב האנשים באמצעות הכלכלה, מגבירים את האומללות שלהם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
