חורף 2011 היה מכונן בכל הנוגע לכדורגל האנגלי ולחלון ההעברות של ינואר. ארסנל, מנצ'סטר סיטי, ליברפול, סאות'המפטון וסוונזי היו חלק מהמועדונים שרכשו שחקנים בסכומי שיא והעמידו את סך ההוצאות של הקבוצות האנגליות על 225 מיליון ליש"ט. בספרד חורף 2008 זכור כפזרני ביותר. ריאל מדריד רכשה אז את קלאס יאן הונטלאר ב־27 מיליון יורו, שאר הקבוצות השקיעו 36 מיליון, עוצרות את הספירה על 63 מיליון יורו.
שני השיאים האלה של שתי הליגות הגדולות באירופה הפכו השבוע להיסטוריה. הם נרמסו ונשכחו, פינו את מקומם לשיאים חדשים וגבוהים בהרבה. באנגליה קפץ המספר מ־225 ל־446 מיליון ליש"ט, בספרד מ־63 ל־280 מיליון יורו.
בתוך עסקאות הענק אפשר למצוא את השחקן השני היקר בהיסטוריה, פיליפה קוטיניו; את הבלם היקר אי פעם, וירג'יל ואן דייק; את הרכישה הגדולה ביותר של ארסנל, פייר אמריק אובמיאנג; את הבלם היקר בספרד, איניגו מרטינס; ואת הרכש היקר בתולדות מנצ'סטר סיטי, איימריק לאפורט.
מכל הבחינות, זהו חלון העברות היסטורי, והמעניין הוא שאינו תוצר של מגמה. אשתקד הוציאו קבוצות הליגה הספרדית עשירית מהסכום, ואילו באנגליה פחות ממחצית. מבט בגרף ההוצאות השנתיות מגלה כאן סטייה חריגה, ונשאלת השאלה - מדוע?
דלתות מסתובבות
התשובה מסתתרת באחת התופעות הבולטות בחלון ההעברות הנוכחי, מה שאפשר לכנות "רכישות תגובת שרשרת". עסקת פייר אמריק אובמיאנג לארסנל היא דוגמה מצוינת לכך: דורטמונד שחררה את מלך שעריה רק אחרי שהבטיחה לעצמה את מיצ'י באטשוואי כתחליף, ואת החור שהותיר הבלגי בצ'לסי מילא אוליביה ז'ירו.
אותו דבר קרה עם איימריק לאפורט לסיטי: ברגע שהבלם הצרפתי עזב את בילבאו, זו החתימה את איניגו מרטינס, ואת מקומו בריאל סוסיאדד תפס הקטור מורנו המקסיקני שהגיע מרומא. ברוב הגדול של העסקאות, קבוצה הסכימה למכור רק כאשר היה לה תחליף בקנה. הפחד להיחלש, אפילו לטובת הכנסה נאה, נובע מההבנה שהכסף הגדול באמת נמצא בליגת האלופות ובהישרדות בליגה הבכירה.
הדבר בולט במיוחד בפרמייר ליג, שם הקרב העיקש על מקום ברביעייה הראשונה הוציא את הטופ 6 לשוק (ראו טבלה). אפילו ארסן ונגר, אחד שמעולם לא סבל מבולמוס קניות, החליט החודש שהגיע הזמן לרענן לחלוטין את חוליית ההתקפה שלו. אלכסיס, ז'ירו ותיאו וולקוט, מלכי השערים בשנים האחרונות, שוחררו, אובמיאנג והנריק מיקיטריאן הגיעו במקומם.
"הם יביאו לנו כוח התקפי, לא היינו מספיק יעילים מול השער", אמר הצרפתי אחרי ההפסד 3:1 לסוונזי, שחשף דווקא בעיות בהגנה. להבדיל מהצרפתי הוותיק, יורגן קלופ הפנים שהעורף שלו לוקה בחסר והנחית באנפילד את ואן דייק. ההולנדי טרם השתלב, אבל ברור שהמחשבה היא לייצב את העסק ולהיכנס לרביעייה הראשונה.
זו הסיבה שגם טוטנהאם, החסכנית הגדולה, הצטרפה למגמה והנחיתה את לוקאס מורה מפ.ס.ז', ושמנצ'סטר יונייטד החליטה לשלם לאלכסיס סאנצ'ס משכורת עתק.
אובמיאנג. ארסן ונגר נתקף בבולמוס קניות לא אופייני // צילם: אי.אף.פי
אפילו בארסה הפגיזה
נדמה שגם בספרד נפל האסימון הזה. ריאל מדריד אמנם שמרה על המסורת ונמנעה מרכש, אבל קבוצות הביניים חגגו. נחושה לבלום את הנפילה החופשית, סביליה של וינצ'נזו מונטלה התחדשה בשחקני מפתח בכל העמדות. גיירמה אראנה ומיגל לאיון יחזקו את האגפים בהגנה, רוקה מסה את הקישור וסנדרו ראמירס את ההתקפה.
ולנסיה, שמריחה את ליגת האלופות, צירפה את לוסיאנו וייטו ופרנסיס קוקלאן, ויאריאל רכשה את רוג'ר מרטינס, וגם בטיס, סלטה ויגו ומלאגה רכשו שלא כהרגלן. ברצלונה, שלא רכשה בינואר מאז איברהים אפלאי ב־2011, הפגיזה עם קוטיניו וג'רי מינה, בעיקר כי התאפשר לה.
לפי חברת הימורים בריטית, החל מיום רביעי בלילה סיכוייו של תיאו וולקוט להיכלל בסגל של גארת' סאותגייט למונדיאל ברוסיה עלו ל־4:11. זה בדיוק מה ששאף להשיג הקיצוני בן ה־28, כשעזב את ארסנל אחרי 12 שנים לטובת אברטון בטענה שהוא "זקוק למשהו חדש". כמו שחקנים רבים, וולקוט הגיע לינואר בידיעה שיש לו צ'אנס אחרון לחפש יעד שיעניק לו דקות משחק, לפני שהמאמן הלאומי מקבל החלטה. "הגביע העולמי יושב לי בראש על בסיס יומי", הודה אוליבייה ז'ירו בחודש שעבר והוסיף: "כשיגיע ינואר אצטרך לשאול את עצמי שאלות בנוגע למצבי". הצרפתי שאל, והתשובה שקיבל היתה לעבור לקבוצה של אנטוניו קונטה, בתקווה שבמדים הכחולים יצליח לשכנע את דידייה דשאן.
שחקנים אחרים שחולמים על רוסיה, דוגמת דניאל סטארידג' ואלייקים מנגלה, מצאו בית אחר בהשאלה, אך המעברים האלה שמרו על השוק תוסס ופעיל. ולא רק באנגליה ובספרד - גם קרלוס טבס חזר לבוקה ג'וניורס כדי לתפוס את הרכבת האחרונה של ארגנטינה לרוסיה, וכך גם יוטו נגאטומו היפני שעזב את אינטר לגלאטסראיי. מסקנה: תנו למועדונים סיבות לבזבז, והם יעשו זאת בשמחה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו