ד"ר רוביק רוזנטל || בן 72, בלשן, עיתונאי וסופר, מחברם של כ־20 ספרים. נולד ומתגורר בתל אביב. נשוי בשנית לעדנה, עורכת כתב עת אקדמי, ואב לחמישה. בעל האתר "הזירה הלשונית" ומחבר מילון הסלנג הישראלי, שיוצא החודש במהדורה מעודכנת. ב־7 בפברואר ישתתף בכנס "לשון ראשון", כנס ראש הממשלה ה־11 לשפה העברית, בראשל"צ
מתי בפעם האחרונה אמרת את המילה "סבבה"?
"אתמול. התקשרו אלי מתוכנית טלוויזיה, וביקשו שאני אדבר על אבו מאזן ועל מילים בערבית שאנחנו משתמשים בהן בדרך שלא תואמת את הפירוש שהערבים מבינים. 'סבבה' היא מילה כזאת. המקור שלה הוא געגועים לאהוב, ופעם בעברית הפירוש שלה היה 'מצוין', והיום היא משמשת מילת אישור. אם הבן הטינאייג'ר שלכם אומר לכם 'סבבה', התרגום הוא 'נכנס לי באוזן אחת ויצא באוזן שנייה'. באופן אישי, אני לא משתמש במילה הזו הרבה. אני אוהב יותר את מילת הסלנג 'בקטנה'. הסלנג הוא נורא מאצ'ו, הוא בנוי על הגזמות ומשדר כוח. 'בקטנה' משדרת קצת צניעות".
מתי בפעם האחרונה גלשת ברשתות חברתיות?
"אני גולש מעט מאוד. אני לא אוהב לגלוש, ויש לי התנגדות פנימית עמוקה כלפי הצורך לדווח על דברים שאני מרגיש, חושב ועושה. אבל זה גם כי אני מפונק, כי יש לי כל כך הרבה במות להביע בהן את עצמי. אני לא אוהב את הפיד האינסופי הזה של מה שעשיתי ומה שחשבתי הבוקר ולאן אני הולך. אני לא בטוויטר ואני לא בפייסבוק כאדם פרטי, ואני גם לא אהיה. אין לי שום עניין להפוך לאלגוריתם. אני בן אדם. אני חושב שהעולם הזה עולה על גדותיו מרוב פיד. אתה יודע מעט מאוד על אנשים אחרים, רק נדמה לך שאתה יודע".
מתי בפעם האחרונה לבשת מדים?
"לפני 20 שנה בערך. בשירות הסדיר הייתי בנח"ל ובמילואים שימשתי חובש במשך 20 שנה, בלי שעברתי קורס חובשים. זה היה חלק מהשיגיונות של צבא ההגנה לישראל. אין לי שום עניין ויכולת בתחום הרפואי, אבל כשגרתי בקיבוץ עשו לנו קורס עזרה ראשונה, וזה היה הבסיס למינוי שלי כחובש. לאורך 20 שנותיי כחובש דמה נקלעתי להרבה סיטואציות מגוחכות, מוזרות ולפעמים מסוכנות, כי לא היה לי מושג איך לטפל באנשים. מהחוויות האלו כתבתי ספר שלא פורסם, ומתוך 20 ומשהו הספרים שלי, הוא היחיד שלא יצא לאור, כי לא מצאתי לו הוצאה".
מתי בפעם האחרונה העלו אותך בדרגה?
"בגיל 40. קיבלתי הודעה שעליתי מדרגת טוראי לרב"ט, וזה הרגיז אותי. רציתי להמשיך להיות טוראי, כי זה הרגיש לי המקום הנכון ביחסים ביני לבין הצבא. הדוקטורט שלי על השפה הצבאית הוא המחקר היחיד והמקיף שעוסק בכל מה שקשור לשפה של החיילים ושל המפקדים, זה עולם עשיר ומרתק והגעתי אליו כאחרון הטוראים".
מתי בפעם האחרונה שיחקת עם הנכדים?
"בשבת. אני סבא מאוהב. אני סבא של מילים, וגם לבנים שלי לא הייתי אבא פיזי. אני לא יודע לרכוב על אופניים ולא יוצא לטיולי שטח. הנכדים שלי מאוד מילוליים, הם ילדים ורבליים וחכמים. כשאנשים בגילי נפגשים, העיקרון הוא שלכל אחד מותר לדבר על נכד אחד ועל מחלה אחת. על מחלות אין לי מה להגיד, למזלי".
מתי בפעם האחרונה עלית לקבר של אחיך?
"באוקטובר 2013, זה היה ערב הזיכרון המשמעותי האחרון שערכנו לאחי היחיד גידי, שנהרג במלחמת יום כיפור, וזה היה מאוד מרגש. אנחנו לא עולים במשפחה לקברים כמעט, זה משהו עמוק מאוד שאני באמת מרגיש אותו, שבקבר אין שום דבר. סבלתי מאובדנים קשים בחיי, אבי נפטר ב־1950, הייתי בסך הכל בן 4 והוא מת בשבוע שבו אחי נולד. הוא מת מסרטן המעי הגס, ואמי ידעה כבר בהיריון שלא יהיה לאחי אבא".
מתי בפעם האחרונה הרגשת סגירת מעגל?
"לפני שנתיים, כשהנכד שלי עילם, שהיה בן 19, הגיע לארץ להתנדב בקיבוץ. הבן הבכור שלי, חנן, גר בפרובידנס בארה"ב, והילדים שלו הם הנכדים הווירטואליים שלי. לפני שנתיים בנו עילם - שלא ידע מילה בעברית - בא לארץ ועבד כמתנדב בקיבוץ קטורה ואפילו למד קצת עברית. יום אחד כשביקרנו אותו בקיבוץ, פתאום נוצרה איזו סגירת מעגל מרגשת כשגיליתי שהוא לא רק מדבר עברית אלא גם דובר ישראלית. זה היה כשיצאנו לדשא והדלת נשארה פתוחה, והוא אמר לי: 'סבא, תגיד לי, נולדת באוטובוס?' זו היתה בעיניי ההוכחה שהוא ישראלי".
מתי בפעם האחרונה שמחת שאתה ישראלי?
"לפני חודש, הייתי בביקור קצר בארה"ב מטעם ההסתדרות הציונית, הרציתי בפני מורים לעברית, ובכל נסיעה כזאת אני שמח שאני ישראלי. בכל פעם שאני בארה"ב אני מרגיש שאני לא יכול להתחבר לתרבות האמריקנית, ואני לא רוצה להתחבר אליה".
מתי בפעם האחרונה קראת ספר?
"אתמול. אני לא קורא אובססיבי, מהסוג שצריכים לקרוא בכל יום־יומיים, ספר צריך לעניין אותי. אני פותח לא מעט ספרים בעברית וסוגר, כי הסגנון לא מעניין אותי או הסיפור. ספר הפרוזה האחרון שקראתי הוא ספר מאוד מומלץ וחמוד, 'רווקים ואלמנות' של ירמי פינקוס".
מתי בפעם האחרונה זכית בפרס?
"לפני שלוש שנים זכיתי בפרס ראשון לציון ע"ש מאיר אריאל על יצירתיות בשפה העברית. פרס זה כיף גדול, אבל צריך מאוד להיזהר כי ציפייה לפרס היא לפעמים מאוד מתסכלת. כל עולם הפרסים הוא עולם שיש בו גם הרבה מניפולציות, ולכן זה נהדר לרזומה, אבל אני לא מתעסק בזה הרבה".
מתי בפעם האחרונה זרקת משהו מהעבר?
"דברים שיקרים לי אני לא זורק. אין לי זיכרון של משהו שזרקתי בכאב לב. כשנפרדתי מאשתי הראשונה הדיון על חלוקת הרכוש לקח 15 דקות, כי לא היה רכוש, ומאז אנחנו חברים טובים. רוב הדיון היה על ספרים, והיה ספר אחד שהחלטנו שהיא תקבל, 'דור בארץ', אנתולוגיה של דור תש"ח, וזה ספר חשוב שחסר לי. אם לאחד הקוראים יש עותק מיותר, שישלח אלי".
מתי בפעם האחרונה טיילת במקום חדש?
"באוגוסט האחרון. עשינו טיול של החיים לאיסלנד, 12 יום טיול מסביב לאי. טיול שכל אדם בן תרבות חייב לעשות פעם בחיים. איסלנד זה המקום האחר, לא דומה לשום דבר. 300 אלף איש חיים בשטח שהוא פי 10 ממדינת ישראל. אתה מקבל שם פרופורציות על יחסים בין האדם לטבע, והטבע מעורר השראה והתרגשות. אני לא בן אדם של טבע אלא של עיר, אך המפגש הזה עם הטבע מאוד טלטל אותי".
מתי בפעם האחרונה למדת שפה חדשה?
"בלימודי התואר הראשון למדתי ארמית מקראית. זה היה מקצוע מאוד קשה. המורה היה חתן פרס ישראל אהרן דותן, והיה לו אסיסטנט קשוח בשם אשלום קור. העברית היא לא שפה ששוכנת לבדה, היא מנהלת מערכת יחסים עם כל שפות העולם, ובלי להכיר את השפות האלו אתה לא יכול להכיר את העברית. יש לי מילונים של כמעט כל השפות בעולם על המדף, והיום בגוגל אתה יכול להגיע לשימושים לשוניים. כשאני נשאל שאלה או עוסק בנושא שבו אני מזהה קשר לשפה אחרת, יש לי יכולת לבחון איך זה מופיע בשפה אחרת ולתת תשובה. אבל אין לי כישרון ללמוד שפה על בורייה, קיבלתי 6 בבגרות באנגלית".
מתי בפעם האחרונה התמכרת לסדרת טלוויזיה?
"אתמול בלילה. ראיתי את העונה הראשונה של 'נרקוס', ולא יכולתי להפסיק לראות. אני אוהב שחזורים היסטוריים של דברים שקרו במציאות. לפני 'נרקוס' אני ועדנה ראינו יחד את כל 'משחקי הכס' בחודש אחד. זאת היתה התמכרות משפחתית ואהבנו את זה מאוד. אגב, הצעתי לאקדמיה ללשון מונח עברי לבינג', 'צפיית רצף', וזה התקבל".
מתי בפעם האחרונה בישלת ארוחה מדהימה?
"בשישי האחרון. אני הטבח בבית, ואני אוהב מאוד לבשל וזה אהוב מאוד על הסביבה שלי. אני מכין לנכדים שלי ארוחות מיוחדות, בעיקר ממולאים. יש לי כל מיני המצאות במטבח, כמו כדורי בשר עם מרכיב סודי שעושה אותם נהדרים - טחינה גולמית".
מתי בפעם האחרונה יצאת לבלות?
"בליל הסילבסטר היינו אצל חברים, שכבר שנה שנייה מזמינים אותנו לחגוג איתם סילבסטר. היה כיף גדול. היתה ארוחה מהממת של בעלת הבית, שהכינה סינייה כבש שנטרף שם על ידי כולם, שגם נעשה בדומה למתכון שלי".
מתי בפעם האחרונה הלכת לרופא?
"מכיוון שאבי חלה בסרטן המעי הגס, אז אני עובר בדיקות קולונוסקופיה בכל כמה שנים, והביקור הבא שלי בקרוב. אני מאוד ממליץ לא לחכות עם מה ששינה את חיי, וזה ניתוח קטרקט. העולם חוזר ומקבל את הצבעים והצורות שלו בחזרה. הרבה מתלבטים לגבי הניתוח, אז אני ממליץ לא להתלבט".
מתי בפעם האחרונה אהבת שיר חדש?
"אני אוהב את 'טודו בום', אך הפסקול שלי הוא שירי ארץ ישראל של שנות השישים, השבעים והשמונים. השירים הקלאסיים מרגשים אותי, נעמי שמר היתה גאון בעיניי, יוצרת שתענוג לשיר אותה, שזה לא קורה לכולם, יש כאלו שקשה לשיר אותם".
מתי בפעם הראשונה התאהבת בשפה העברית?
"זאת היתה אהבה כבושה כל חיי. בתיכון זו היתה אהבה נכזבת, כי לא אהבתי את הדברים שלמדתי שם. האהבה הגדולה שלי החלה להתממש ביום הראשון של לימודי ה־B.A שלי. למדתי לשון עברית ופילוסופיה, והייתי בן 30. הלכתי ללמוד בגיל מבוגר מכל מיני סיבות טובות, ולרגע לא התחרטתי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו